שלומית בונה סוכת שלום – סיפור (ושיר) לשבת (ולסוכות)

שלומית (שם כלל לא בדוי) הייתה מאוד עסוקה באותו יום (שבשבילה היה היום אבל בשבילנו הוא כבר חלף): היא בנתה סוכה.
בסה"כ זה די הגיוני עבור אנשים מסוימים לבנות סוכה כאשר חג סוכות מתקרב, אבל שלומית לא סתם בנתה סוכה לנצח או אפילו סתם סוכה רגילה.
לשלומית היו שלוש דרישות חשובות מהסוכה אותה היא בנתה:
ראשית, היה חשוב לה שהסוכה תהיה מוארת. שלומית שנאה חושך. היא העדיפה לגרש אותו כשהתאפשר לה. נכון, החג האהוב עליה היה כמובן חנוכה, אבל גם בכל שאר החגים היא השתדלה להביא אליה את האור. לדוגמא, בפורים היא אפתה אזני המן מוארות, ביום העצמאות היא קנתה צעצועים סיניים מלאי אורות מהבהבים ובסוכות היא בנתה סוכה מוארת היטב.

להמשיך לקרוא שלומית בונה סוכת שלום – סיפור (ושיר) לשבת (ולסוכות)

טבעת האש  – סיפור (ושיר) לל"ג בעומר ולשבת

האהבה היא דבר שורף נורא

במיוחד אם אתה פוגש את אהובתך

בל"ג בעומר ליד המדורה

והיא יוצרת טבעת בוערת גדולה

במיוחד אם מסביב בוערות כל מדורות השכונה

להמשיך לקרוא טבעת האש  – סיפור (ושיר) לל"ג בעומר ולשבת

בוכות הדמעות מעצמן (סיפור לשבת)

כשדני (שם בדוי) נכנס לחדרו של רופא העיניים בליווי אימו נבהל הרופא לראות כי מעיניו של דני זולגות הדמעות ללא הפסקה – כאילו מעצמן. דני לא בכה אבל עיניו (ולחייו) היו מוצפות דמעות.
הרופא שאל מיד את אמו של דני כמה זמן נמשך המצב המוזר הזה. אמא סיפרה לו כי זה נמשך מאז אתמול בצהרים וביקשה מדני להסביר מה קרה.
"אינני בוכה אף פעם! אינני תינוק בכיין!" אמר דני.

להמשיך לקרוא בוכות הדמעות מעצמן (סיפור לשבת)

מחשבות ואפשרויות – שיר וסיפור לשבת

אחרי שיצאתי מהפגישה עם הפסיכולוג עדיין הרגשתי רע. בד"כ במהלך הפגישה איתו הרגשתי הקלה מסוימת בתחושת המועקה הכבדה שאפפה אותי, אבל היום זה לא עבד.

התיישבתי על ספסל בטיילת מול הים ותהיתי האם אוכל אי פעם למצוא מוצא.
האם אוכל להיות אדם אחר מאשר עצמי איתו חייתי כל חיי (או לפחות מרגע שעמדתי על דעתי)?
ואם נניח שכן – איזה אדם ארצה להיות?

להמשיך לקרוא מחשבות ואפשרויות – שיר וסיפור לשבת