הסיפור לשבת על המתקשר הגוגלי

גולן (שם בדוי) פרסם את עצמו במקומונים הנחשבים של עירו (וערים אחרות) כ"מתקשר קבלי בעל קשר לרוחות ולחייזרים ויכולת נבואה שמימית". לקהל לקוחותיו הוא הציע עזרה בבעיות זוגיות, בחירת מקצוע ועוד.

גולן ידע כיצד לשמח את לב לקוחותיו – החייזרים והרוחות איתם תיקשר תמיד חזו  דברים טובים, אך היה להם קשה לקבוע את התאריך המדויק בו יקרו אותם דברים טובים. כדי לזרז אותם היה גולן מתייעץ בספרי הקבלה שלו ומוצא בדרך כלל (עבור תשלום נוסף) קמעות שאפשרו לזרז את התרחשות הדברים הטובים (אך לא לזרזם יותר מדי).

גולן חש סיפוק גדול ממקצועו – הוא אהב לעזור לאנשים וגם לא התנגד להרוויח כסף מכך.

להמשיך לקרוא הסיפור לשבת על המתקשר הגוגלי

איש הזאב חוזר – סיפור לשבת

בשבוע שעבר פרסמתי את הסיפור על איש הזאב ובאופן מפתיע קיבלתי בקשות לסיפור המשך. אמנם לרוב הסיפורים שלי חד פעמיים, אבל החלטתי לנסות את מזלי…

הרעש שהשמיע הבוס כשקפץ החוצה (הוא אפילו לא טרח לפתוח את החלון לפני שיצא דרכו) הזעיק למשרדו את המזכירה ועוד מספר עובדים ששהו בסמוך.
הם דרשו מזאב הסברים לגבי מה שקרה ולא כל כך האמינו לגרסתו (שאנו יודעים שהייתה מדויקת) כי כל מה שאמר לבוס היה שהוא זאב.
עלה חשד שמא זאב דחף את הבוס דרך החלון, אבל מכיוון שזאב היה אדם חלש פיזית והבוס דווקא היה בריון מגודל, זה היה חשד קל בלבד.

להמשיך לקרוא איש הזאב חוזר – סיפור לשבת

חלוקת התפקידים בבית – או מי עוזר למי?

במדור השרביט החם מוצע הפעם לכתוב על נושא התפקידים במשפחה.

הניסוח של הכותרת גרם לי לחשוב (מסתבר שבטעות) שההשראה לנושא באה מהרשומה שלי בנושא הבקשות  שם כתבתי –

 אני כמעט לא מבקש מבני המשפחה שיעזרו לי בעבודות הבית (ולמה בכלל ש"יעזרו לי"? למה שלא סתם "ישתתפו"?)

אז אני אכן כמעט לא מבקש עזרה גם בבית. אבל כמה אני באמת עושה?  האם יותר מדי?

תמיד האמנתי בשוויון בין בני הזוג. כשהייתי ילד אמי הייתה "עקרת בית" ואבי עבד ופרנס את המשפחה. בכל זאת ראיתי אותו משתתף בעבודות הבית בזמן המועט יחסית בו הוא היה בבית. כשגדלתי באמת לא הבנתי למה הרבה פעמים מצפים מנשים שעובדות במשרה מלאה גם לטפל בבית ובילדים אבל מגברים מצפים רק "לעזור" לנשים.
אני חושד שפרט להנקה גברים מסוגלים לבצע את כל המטלות הקשורות לבית ולילדים לא פחות טוב מנשים.

להמשיך לקרוא חלוקת התפקידים בבית – או מי עוזר למי?

איש הזאב – סיפור לשבת

זאב (שם בדוי)  חשד תמיד שהוא למעשה איש זאב. אמנם לא היו לו כל הוכחות מוצקות לכך, אבל בכל פעם שבשמיים זרח ירח מלא הוא חש עקצוצים בכל גופו וסנטרו התכסה בזיפים שחורים.

לעיתים הוא גם חש נטייה עזה לילל אל מול הירח ולאכול בשר.

זאב התייחס לקללה שאולי הוטלה עליו ברגשות מעורבים. מצד אחד הוא חשש מהיום (כלומר הלילה) בו יהפוך לזאב באופן מלא – מהיכרותו עם הרשויות בעיר בה הוא גר היה לו יסוד סביר להניח שהוא יסיים את הלילה במכלאת הכלבים העירונית.

להמשיך לקרוא איש הזאב – סיפור לשבת

בבקשה קראו את הרשומה הזאת (או לא)

במדור השרביט החם מוצע לכתוב על בקשות – ויותר ספציפית על מקרה בו ביקשנו דבר שידענו שכמעט בטוח שייענה בשלילה.

אני מאלה המוזכרים בתחילת המדור – אלה שקשה להם לבקש. נדיר מאוד שאבקש עזרה ממישהו. אני כמעט לא מבקש מבני המשפחה שיעזרו לי בעבודות הבית (ולמה בכלל ש"יעזרו לי"? למה שלא סתם "ישתתפו"?(, קשה לי לבקש ימי חופשה כאשר יש לחץ בעבודה. קשה לי לבקש הנחה כשאני קונה משהו גם אם אני יודע שבאותו תחום מקובל לתת הנחות.

יש גם יוצאי דופן, הראשון הוא בעבודה – לרוב אני מסתדר לבד בעבודה (בכלל, "מסתדר לבד" יכול היה להיות שמי האמצעי אם הייתה אופציה כזאת), אבל במהלך השנים למדתי שאם יש מישהו שמבין יותר ממני באיזה נושא, זאת לא בושה ואפילו רצוי לבקש את עזרתו או עזרתה.
במהלך השנים למדתי גם שיש אנשים שמבינים יותר ממני…

להמשיך לקרוא בבקשה קראו את הרשומה הזאת (או לא)

מחכה – סיפור לשבת

במשך כל חיי התנגדתי נמרצות לכל רעיון של ביקור אצל מגדת עתידות, פותחת בקלפים, קוראת בקפה וכל שאר המכשפות והידעונים.
טענתי בתוקף כי מדובר אך ורק באחיזת עיניים לצרכי סחיטת כספים או סחיטה מסוג אחר (אפילו אם היא עדינה) והנכס הגדול של כל מאחזות העיניים הוא יכולתן לספר ללקוחה את מה שהיא רוצה לשמוע.

אבל עם השנים והאכזבות שהלכו והתרבו השריון שלי התחיל להיסדק ויום אחד מצאתי את עצמי יושבת מול ריטה (שם בדוי), קוראת בכף היד עם עוד כמה כישורים ויכולות יוצאי דופן.

להמשיך לקרוא מחכה – סיפור לשבת

רכב אוטונומי – העתיד מטיל צלו?

במדור השרביט החם הוצע לכתוב על הרכב האוטונומי שמתישהו יהיה אופציה אמיתית.

כבר לא מעט שנים מדברים על כך שהרכב באוטונומי נמצא מעבר לפינה. למעשה רוב הטכנולוגיות הנדרשות למימוש החזון של רכב אוטונומי כבר אתנו לא מעט שנים ונמצאות כבר ברוב המכוניות, לפחות אלה מהשנים האחרונות:

להמשיך לקרוא רכב אוטונומי – העתיד מטיל צלו?

שוקו ולחמניה (סיפור לשבת)

באיחור צנוע – סיפור לחופש הגדול. מומלץ לקריאה עם כוס שוקו קר.

כשסיים שוקי (שם בדוי) את כיתה א' אי שם בשנות השמונים המוקדמות (של המאה שעברה), הוא התוודע לראשונה לשני מושגים חדשים: "חופש גדול" ו"קייטנה". (אמנם יש ילדים שמתוודעים למושגים אלה כבר בגן הילדים, אך שוקי היה מהילדים ששהו בגן ילדים פרטי שעבד 12 חודשים בשנה).

להמשיך לקרוא שוקו ולחמניה (סיפור לשבת)

בת הים הקטנה – סיפור לשבת

בת הים הקטנה הייתה הבת הצעירה מבין חמש בנותיו של מלך הים.  אביה נהג לקרוא לה בשם הבדוי "אריאל" למרות שלמעשה לא היה לה שם.

כמו כל בני ובנות הים, אריאל גרה מתחת למים, במעמקים. בניגוד לרוב יצורי המעמקים היו לה יכולות שירה מדהימות (במיוחד לנוכח העובדה שבזמן שהיא שרה היא מילאה את פיה מים).
אריאל השתוקקה להגיע כבר ליום הולדתה ה-15 – היום בו לבנות הים מותר לעלות על פני המים ולראות עולם שונה.
עד שיום זה יגיע, היא הסתפקה בסיפורי אחיותיה הגדולות שהיו מלאים ניסים ונפלאות כמו שחפים, אניות וכתמי נפט.

להמשיך לקרוא בת הים הקטנה – סיפור לשבת

אמריקה – סיפור ושיר לשבת

בואי (לא דיוויד) נהיה מאהבים. כך אמרתי לה. היא כמובן לא הבינה את כוונתי וחשבתי שאני מתכוון שניקח לנו מאהבים, אבל הבהרתי שאנחנו אמורים להיות המאהבים זה של זו וזו של זה. להדגשת הרצינות שלי הבהרתי שאני רוצה שנשיא את ההון והמזל שלנו יחדיו (כלומר נפתח חשבון בנק משותף וגם נקנה כרטיס לוטו ביחד).

היא עדיין פקפקה ברצינותי ולכן הוספתי שאני לא סתם נווד חסר כל: יש לי קצת נכסי דלא ניידי (כאן איתי בתרמיל) שאנחנו יכולים לממש בעת צרה.

להמשיך לקרוא אמריקה – סיפור ושיר לשבת