האגדה (הפמיניסטית) על הכלנית, הנורית והפרג (סיפור לשבת)

היה היו שלוש אחיות יפהפיות, נחמדות  ומקסימות. שלושתן היו בעלות שיער שחור ומקסים. הן היו ידועות בתור האחיות היפות ביותר בכל הממלכה בה הן גרו.

שמותיהן היו: כלנית, נורית ופרג.

הרבה אנשים תמהו לגבי השם של האחות הצעירה: הוא היה גם לא מקובל וגם לא נשי כל כך, אבל הרוב הבינו שלאחר שההורים קראו לבנות הראשונות בשמות פרחים אדומים הם הרגישו צורך להשלים את הסדרה.
חלק חשבו שההורים היו מכורים לאופיום.

אבל כלנית, נורית ופרג אהבו את שמותיהן המיוחדים (בעיקר פרג) ושמחו שהוריהן לא קראו להן עכסה, חולדה ומושקה.

האחיות היו חברות טובות והסתדרו מצוין זו עם זו. הן למדו יחד באותו תיכון – כלנית בכיתה י"ג (הנדסאות חשמל), נורית בכיתה י"ב (מגמת פיזיקה) ופרג בכיתה י"א (מכונאות רכב) ותמיד עזרו זו לזו בלימודיהן.

יום אחד, נסיך הממלכה הודיע שהוא עורך נשף לכל הבנות בממלכה, כדי למצוא לעצמו כלה.
האחיות התקוממו כנגד עצם הרעיון: האם הן אמורות להיות מוצגות לראווה כדי שהנסיך יוכל לבחור ביניהן? מה לגבי אהבה? מה עם שוויון זכויות? מה עם שוויון בנטל? (זה מסיפור אחר).
אחרי הרבה התלבטויות הן החליטו ללכת לנשף בכל זאת משלוש סיבות עיקריות: ראשית, הלהקה האהובה עליהן ביותר עמדה להופיע בנשף. שנית, על פי הבנתן האוכל בנשף יהיה מעולה והאלכוהול חופשי. שלישית, הנסיך הודיע כי נערה שלא תתייצב לנשף צפויה למאסר ו/או קנס.

אמן של האחיות הציעה כי יצאו יחד לקנות שמלות לנשף. האחיות קיבלו את הרעיון בשמחה, יצאו לקניון הקרוב וקנו במהרה שמלות אדומות נפלאות שהבליטו את מה שהיה צריך להבליט והסתירו את מה שהיה צריך להסתיר.
אבל כשאמן ראתה את השמלות חשכו עיניה. "השמלות זהות לחלוטין!" היא קראה בייאוש.
"ומה הבעיה בזה?" שאלו האחיות.

"הנסיך עלול להתבלבל ביניכן" – ענתה האם – "ולכן הוא בסוף יבחר מישהי אחרת למרות שאני יודעת שאתן הנערות היפות  והחכמות ביותר בכל הממלכה. (ואני לא משוחדת – גם אבא מסכים לזה!)"
זה לא נראה לאחיות כל כך נורא – הן בכל מקרה לא הרגישו בשלות לנישואים וכל דבר שיקטין את סיכוייהן להינשא לנסיך שימח אותן, אבל בלחץ האם הן הסכימו להוסיף הבדלים קטנים ביניהן: כלנית לבשה מעל השמלה צעיף לבן, נורית ריססה את שמלתה בספריי מבריק (לא דליק) ואילו פרג ענדה עגילים שחורים.

הנשף היה הצלחה גדולה. האחיות מאוד נהנו מהאוכל, מהשתייה, מהמוסיקה ומהריקודים.
הנסיך רקד עם כל אחת מהן מספר ריקודים ולדעתן של האחיות הוא לא העדיף אף אחת מהן ולכן לא הייתה סכנה כי יחליט להינשא להן.
אך, למרבה האכזבה, בסיום הערב הודיע הנסיך: "החלטתי להתחתן לא עם בחורה אחת, אלא עם שלוש: כלנית, נורית ופרג!"

מהומה גדולה פרצה באולם הנשף. בחורות רבות התאכזבו מכך שהנסיך לא בחר בהן וקראו בקול רם כי הן שוות יותר. אחרות נעלבו מכך שהנסיך חושב שהוא יכול להתחתן עם שלוש נשים במקביל.
אבל האדם המאוכזב ביותר היה המלך. הוא קרא לנסיך אליו והסביר לו בשקט כי הוא לא יכול להתחתן עם שלוש נשים במקביל וחוץ מזה הוא אמור להתחתן עם הנסיכה של הממלכה השכנה וכל הנשף כוון למטרה זאת.

הנסיך לא ידע את נפשו מרוב כעס. הוא החליט להתפטר מהנסיכות ולהפוך את הממלכה לדמוקרטיה. למרבה ההפתעה המלך הסכים איתו וציין כי כבר נמאס לו מהחובות של בית המלוכה.

הבחירות נערכו תוך זמן קצר. שלוש האחיות החליטו לרוץ לפרלמנט למושב המייצג את מחוזן ובאופן מביך קיבלה כל אחת מספר קולות זהה.
מכיוון שהן היו חברות טובות הן החליטו על רוטציה: כלנית כיהנה בפרלמנט בשליש הראשון של האביב, נורית בשליש השני ופרג בשליש השלישי. אחר כך הן יצאו לפגרה עד האביב הבא.

ומה לגבי חתונות? הנסיך (לשעבר) בסופו של דבר פגש את הנסיכה של הממלכה השכנה והתאהב בה באמת. הן התחתנו והוא מלך בממלכה ההיא.
נורית, כלנית ופרג מצאו בסופו של דבר את בני זוגן – גברים טובים וישרים שנשארו בבית לטפל בילדים ותמכו בקריירה הפוליטית של בנות זוגן.

מוסר השכל: באגדות הכל יכול לקרות

שבת שלום!

תודה ל- Mamma Quail שהציעה לי את הרעיון לכתוב גרסה פמיניסטית לאגדה על הכלנית, הנורית והפרג שהוצגה בבלוג של עננת

והרשומה המומלצת היא – אל האבדון – אריך קסטנר – בבלוג של arikbenedek

הגמדים של שלגיה – היכן הם היום?

לאור ההצלחה הצנועה של סיפור ההמשך לפינוקיו שלחתי את התחקירנים שלי לבדוק מהו הסיום האמיתי של עוד אגדה פופולארית – שלגיה ושבעת הגמדים.

כולם יודעים כי הנסיך ושלגיה חיו באושר ובעושר, אך מי יודע מה קרה לגמדים?

ובכן, לאחר שהנסיך הרכיב את שלגיה על סוסו הלבן ודהר לעבר האופק, חזרו הגמדים לביתם הצנוע, סדרו אותו קצת והכינו לעצמם ארוחת ערב קלה. לא היה להם ממש חשק לדבר. כולם הבינו שכעת חייהם יחזרו לאותה שגרה שהכירו לפני שהנערה היפיפייה פרצה לחייהם.

ואכן, למחרת בבוקר הם קמו בשעה הרגילה, אכלו ארוחה שהכינו בעצמם ויצאו לעבודתם במכרה היהלומים.

הכל נראה רגיל ושגרתי…

להמשיך לקרוא הגמדים של שלגיה – היכן הם היום?

פינוקיו – סיפר ההמשך האבוד

כולם מכירים את סיפורו של פינוקיו – הבובה שנוצרה ע"י ג'פטו הנגר הבודד ולאחר תלאות רבות הפך לילד אמיתי.

רוב הילדים – וגם רוב המבוגרים – חושבים כי בכך הסתיים הסיפור והכל בא על מקומו בשלום.

לאחרונה גיליתי באופן כמעט מקרי ולאחר מאמץ מחשבתי מסוים את ההמשך האמיתי של הסיפור.

לכן, ללא הקדמות נוספות, אמשיך את הסיפור מהנקודה בה פינוקיו הפך לילד אמיתי.

היום הראשון בחייו החדשים של פינוקיו היה יום שבת. כל היום הוקדש לחגיגות. ג'פטו לקח את פינוקיו לפארק, שיחק איתו כדורגל, קנה לו פיצה וגלידה והם חיו באושר ובאושר כל אותו יום.

להמשיך לקרוא פינוקיו – סיפר ההמשך האבוד

כיפה אדומה (סיפור לשבת)

פעם אחת, לפני שנים לא רבות כלל (או אולי רק כמה חודשים), בארץ לא רחוקה כלל (בעצם בארץ שלנו) גרה ילדה קטנה (ששמה הבדוי שמור במערכת).

הילדה הייתה ילדה ככל הילדות, פרט לכך שהיא ומשפחתה השתייכו לזרם הקונסרבטיווי ביהדות – למעשה אימה הייתה רב הקהילה בישוב בו הם גרו.

מכיוון שכך, בניגוד לרוב הילדות בנות גילה (תשע שנים ושלושה חודשים) הילדה המדוברת חבשה תמיד כיפה סרוגה. ובעיקר היא אהבה כיפות בצבע אדום – על כן הכינוי שלה בפי כל היה "כיפה אדומה".

להמשיך לקרוא כיפה אדומה (סיפור לשבת)

עוץ לי גוץ לי במאה ה-21

קהל נכבד, ברגע זה, מתחיל הסיפור בבלוג. זה אולי הרגע לגלות את הנפשות הפועלות, אבל במחשבה שנייה אכתוב את הסיפור כמו כל סיפור אחר בבלוג שלי. אז רק אסתפק בלומר: בוקר טוב, בוקר טוב.

(ואם אתם קוראים בערב: ערב טוב, ערב טוב).

להמשיך לקרוא עוץ לי גוץ לי במאה ה-21

הנסיכה שרצתה את הירח (סיפור לשבת)

הנסיכה הייתה חולה. היא שכבה במיטה , לא אכלה, לא שתתה ולא שיחקה.
היא גם לא רקדה, לא שרה ולא ציירה.
לא קראה ספר, לא דיברה בטלפון ולא בישלה.
היא לא עישנה, לא פיצחה גרעינים ולא ירקה.
לפחות היא ראתה טלוויזיה.
אביה המלך היה מודאג מאוד.
הוא ביקר אותה כל יום לפחות לחמש דקות ושאל אותה שוב ושוב: "ילדתי! משוש חיי! מה אוכל לעשות כדי שתחלימי?"
אחרי כמה וכמה ביקורים הנסיכה שמה לב פתאום שאביה שם והוא מדבר אליה. היא הוציאה את האוזניות מהאוזניים ולאחר שגם שמעה את השאלה היא ענתה: "אבא יקר – אני רוצה את הירח. רק אם אקבל את הירח אבריא!"
ענה לה המלך: "איזה שטויות אלה? אני חושב שאת צריכה רופא."
יצא המלך בסערה, כועס על עצמו מכיוון שלא חשב על כך קודם והתקשר לקופת החולים להזמין רופא.
להפתעתו הסתבר לו שלמרות שהוא והנסיכה מבוטחים  ברמה הגבוהה ביותר ומשלמים לא מעט זהב לקופת החולים בכל חודש, הם אינם זכאים לביקור בית.
שלח המלך את אחד מאביריו חמוש במגן זהב וחרב פיפיות לקופת חולים ותוך זמן קצר חזר האביר יחד עם רופא.
הרופא בדק את הנסיכה ביסודיות ולאחר מכן אמר למלך: :אין ספק שהנסיכה חולה. אולי אפילו חולה מאוד. אבל זה כנראה רק וירוס. אני יכול לרשום לה משהו להקלה על הסימפטומים".
התייעץ המלך עם הנסיכה והיא אכן ביקשה "משהו להקלה על הסימפטומים".
הוציא הרופא פנקס מרשמים, רשם משהו בכתב ידו הבלתי קריא, הוסיף חתימה וחותמת ונס על נפשו.
לקח המלך את המרשם והלך לבית המרקחת.
הסתכל הרוקח על המרשם ואמר: "ירח? אין לנו ירח בבית המרקחת".
"על מה אתה מדבר?" שאל המלך ההמום והרוקח הסביר לו שהמרשם בפירוש אומר: "ירח".
אחרי דין ודברים קצר רכש המלך תרופה הומואופטית מעולה שיכולה לרפא כל מחלה.
המלך חזר בשמחה הביתה והציע את התרופה המצוינת לנסיכה שדחתה אותה בבוז ואמרה: "אבל איפה הירח? הרופא רשם לי את הירח!"
המלך הבין שנרקמה קנוניה נגדו ופנה לבכיר יועציו – שר החוץ הנכבד.
שר החוץ הקשיב בכובד ראש לסיפורו המרגש של המלך ואמר:

"פנית לאדם הנכון. אני שר החוץ והירח נמצא בחוץ. אין מתאים ממני להשיג את הירח עבור הנסיכה!"

שר החוץ זימן מיד את האסטרונום הראשי במדינה – בו הוא ראה את שגריר הירח – הושיב אותו על כסא נמוך במיוחד ונזף בו במשך שלוש שעות ברציפות על כך שהוא לא הביא את הירח לנסיכה.
לאחר מכן הוא איים על האסטרונום בגירוש מהארץ וניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם הירח, אבל האסטרונום המשיך לטעון בתוקף שאין ביכולתו להביא את הירח.
חזר שר החוץ אבל וחפוי פנים אל המלך והודה בכשלונו.
פנה המלך ליועצו השני – שר האוצר הצעיר והחתיך – וסיפר לו את סיפורו.
אמר לו שר האוצר: "פנית לאדם הנכון! אני מסוגל לעשות הכל".
כתב שר האוצר סטאטוס נרגש בפייסבוק שלו בו הוא פנה אישית לירח וביקש ממנו לרדת ממרום מושבו ולגשת אל הנסיכה.
אבל למרות שפתו השנונה של שר האוצר, הירח לא נענה וגם הוא (שר האוצר, לא הירח) נאלץ להודות בכשלונו.
פנה המלך ליועצו השלישי – שר החינוך השמנמן והצחקן – וביקש את עזרתו.
שר החינוך צחקק ופנה מיד לחדר הנסיכה. במשך שעות רבות הוא לימד אותה עובדות מדהימות ומשעממות על הירח כולל גודלו, מרחקו מכדור הארץ ומספר האנשים שהגיעו אליו לפני גיל 21.
בהתחלה הנסיכה סירבה להקשיב והתבצרה במכשיריה האלקטרונים, אך כשהשיעור הגיע לשעתו השישית צעקה הנסיכה: "אני לא רוצה לשמוע יותר אף מילה על הירח!" היא קמה ממיטתה בקפיצה ורצה החוצה.
המלך שמח מאוד לראות את הנסיכה מחוץ למיטה. הוא הודה לשר החינוך במילים נרגשות וקיצץ את תקציבו לטובת תקציב הביטחון.
מוסר השכל:   תן לרעב דג והוא ישבע ליום אחד. למד אותו הכל – אבל הכל – על דיג ודגים והוא יהפוך לצמחוני
שבת שלום!
הסיפור כמובן מבוסס באופן חלקי מאוד על סיפור הילדים החביב "הנסיכה שרצתה את הירח"
והרשומה המומלצת היא – המהפיכה היער עד – אביגדור המאירי – בבלוג של דני קרמן

 

כיצד קיבל הפיל את חדקו

לפני שנים רבות, רבות מאוד אפילו, לפילים היה אף דומה לאפם של בעלי חיים אחרים. לחלק מהפילים היה אף גדול יותר ולחלק קטן יותר, אך לאף  פיל לא היה חדק מפואר ושימושי כמו שאנחנו מכירים היום.

אז כיצד קיבלו הפילים את חדקם? אנשים תמימים יכולים להאמין לסיפור המפורסם של רודיארד קיפלינג על פיו תנין משך באפו של פילון עד שזה התארך והפך לחדק.

אבל אנחנו אנשים משכילים היודעים שאם תנין ימשוך באפו של פילון האף רק ייפצע ובסופו של דבר הפיל עלול להפוך לארוחתו של התנין. זה רק סיפור (חביב מאוד) לילדים תמימים. להמשיך לקרוא כיצד קיבל הפיל את חדקו