אהבה בימי קורונה – סיפור לשבת ולוולנטיין דיי

שבועות רבים לפני החג הקדוש וולנטיין דיי (על שם האדמו"ר הקדוש וולנטיין זצוק"ל זיע"א), חיפש עונג (שם בדוי) דרכים חדשות ומקוריות להפתיע את אהובתו אהובה (שם בדוי גם כן) ולבטא את גודל אהבתו רבת השנים אליה.

עונג הקפיד כבר שנים רבות לקנות לאהובתו מתנות בכל וולנטיין דיי ובכל ט"ו באב. הוא לא רצה שיהיה לאהובה ספק – אפילו הקטן ביותר – באהבתו אליה והוא היה משוכנע שאם חלילה לא יקנה מתנה ליום האהבה (העברי והלועזי) או ליום ההולדת או ליום הנישואים אהובה תחשוד שהוא כבר לא אוהב אותה.

להמשיך לקרוא אהבה בימי קורונה – סיפור לשבת ולוולנטיין דיי

המשאלה היחידה – סיפור לשבת

אותו יום התחיל כמו כל יום אחר. הלכתי לי בבוקר למכולת ואחר כך לשוק. איכשהו לא הצלחתי למצוא בשום מקום אננס טרי בצבע סגול אפרסק בו חפצתי. למען האמת, מעולם לא הצלחתי למצוא אננס שכזה. כמו שאמרתי – זה היה כמו כל יום אחר.

 

אבל באותו יום העמקתי לתוך השוק יותר מהרגיל ופתאום מצאתי דוכן של כל מיני חפצים יד שניה. תהיתי אם דוקא בדוכן זה אמצא את מבוקשי והתחלתי לחטט בגל החפצים הענקי שהיה מונח שם באי סדר.

להמשיך לקרוא המשאלה היחידה – סיפור לשבת

פטריק קים איש הקרטה (סיפור לשבת)

פטריק (שם בדוי כמובן) התעורר בבוקר עם קצת כאב ראש. הוא ידע כבר אתמול שהוא שתה יותר מדי ושיהיו תוצאות לכך, אבל הכל היה בשליטה.
אחרי כוס קפה שחור הוא כבר התאושש כמעט לחלוטין, אבל כדי להרגיש אדם מושלם שוב הוא נכנס  למקלחת זריזה.
הוא התפשט והביט על עצמו במראה. הוא אהב את מה שהוא ראה.
אם אפשר היה לתאר במילה אחת את מראהו של פטריק המילה היתה כמובן "מסוקס".
אבל למה להסתפק במילה אחת כשניתן להכביר מילים?
פטריק היה גבוה – בגובה של כמעט שני מטרים. גופו היה שרירי ומסוקס. עיניו היו עזות הבעה וסנטרו הגברי היה… מאוד גברי.
הוא היה דוגמא מצוינת לגבר המושלם. חזק, מוכשר ועשוי ללא חת.

להמשיך לקרוא פטריק קים איש הקרטה (סיפור לשבת)

אץ קוצץ (סיפור לשבת)

(הערה: בסיפור שלהלן מופיעות כמה מילים שאינן בשימוש בשפה היום יומית, לנוחיות הקוראים צירפתי בסוף את פירושן של מילים אלה לפי סדר הופעתן בסיפור)
אם היו שואלים את מכריו של ירחמיאל (שם בדוי) מהן שתי התכונות המאפיינות אותו ביותר, הם היו משיבים ללא היסוס: צייקנות וציימנות.
אכן, ירחמיאל היה ללא ספק צימן. בגדיו היו תמיד מרוטים ובלויים, זקנו חיוור וקלוש כציפי צמר שהרוח מנשב בהם.
גם מזונו היה אופייני לצימנים – כלפי חוץ הוא טען שהוא טבעונאי, אך מפעם לפעם הבחינו בו חבריו כשהוא אוכל לארוחת צהרים בג חררה – מזון לא טבעונאי לחלוטין, אך ציימני למדי.
(ירחמיאל טען שחררה זו הייתה עשויה מסחיש בלבד ועל כן נחשבה לטבעונית בכל קנה מידה).
הלשונות הרעות טענו כי הציימנות נבעה ישירות מן הצייקנות, אך ירחמיאל עצמו טען כי הציימנות הינה מדאורייתא ומצווה על כל נש לאכול רק כזית על מנת שלא ידבק בו בורדם ושאר מרעין בישין.
רוב מכריו טענו שאלו בוקי סריקי אך חלקם דגלו כי אלו הם רק אושכי בושכי. חלקם זממו אפילו לקחתו אל המרבק  ולפטמו עד שישמין הרבה, אך אלו היו רק דברים בעלמא.
ערב אחד יצא ירחמיאל לבילוי החביב עליו – ישיבה על שפת הים והאזנה לדוכי הגלים. בידו הימנית אחז ירחמיאל זרד ושרבט בחול דודקגון כשלפתע נמשכו רואותיו מבלי משים לעבר יעלת חן. ששוטטה על החוף.
בד"כ היה ירחמיאל אדיש לקסמי המין הנשי, אך הוא כמעט נאחז טירפון למראה. שיניה שדמו כעדר הקצובות, שעלו מן-הרחצה:  שכולם מתאימות ושכולה אין בהם.
כאן המקום לציין כי לירחמיאל היה פטיש לשיניים, אך אותה יעלת חן מצאה חן בעיניו מפוזמקה ועד למחלפות ראשה.
כפי שאולי תיארתם לעצמכם, ירחמיאל לא היה דגול מרבבה והוא ידע זאת. הוא הרגיש כאלו כולו מזובב. תמיד היה לו נוח בכך, אך עתה התעוררה כמיהה בליבו לשאת חן בעיני הנערה.
בהגיעו הביתה, במקום לדמוך הוא פתח דפתר והחל לרשום דרכי פעולה אפשריות על מנת לזכות בבחירת לבו.
הוא שקל לדנג את זקנו, לסוך בשמן את שערו ואת עורו המסוטף ולהרכיב עדשות מגע צבעוניות בעיניו העלוטות אך ככל שחשב על כך יותר חדרה לליבו ההכרה כי יהיה עליו לגעת בצרורו הנקוב על מנת להפוך עורו וחברבורותיו.
ואכן תוך ירחים לא רבים השתנתה הופעתו של ירחמיאל מן הקצה אל הקצה. לשיערו הייתה צלהבת מסנוורת, שריריו תפחו והשתרגו מתחת למחלצותיו החדשות שנקנו אצל מיטב מעצבי האופנה. אפילו אנפילאותיו היו רקומות  משי טהור. גם את מגוריו הוא העתיק ללחודה מהודרת.
כל בר-בי-רב שראהו חולף ברחוב היה נעצר ומביט אחריו בהערכה.
אין זה המקום לפרט את הקורבנות הרבים שנאלץ ירחמיאל להקריב כדי לעלות מבירא עמיקתא לאגרא רמא, אך נוכל לרמוז כי בפלא היו מעורבים מעצבי שיער,יועצי אופנה, מכוני כושר ואף מנתחים פלסטיים.
כצעד אחרון בשינוי התדמית החליט ירחמיאל לשנות את שמו הבדוי ועתה הוא התהדר בשם בדוי חדש – "רם".
היום הגדול הגיע. רם ישב לו בבית הקפה האופנתי על שפת הים והמתין לבואה של אהובתו. והיא אכן הגיעה…. אמנם בצעדודים – אך הגיעה. והיא כמובן לא יכלה שלא להיעצר על יד כסאו ולבחון אותו במבט חודר.
רם נשם עמוקות ובסבס: "היי מותק! כאב לך כשנפלת מהשמיים?"
לא נותר לו אלא להביט בה מתרחקת דרך גנונית בית הקפה…
מוסר השכל: איסתרא בלגינא קיש קיש קריא
שבת שלום!
רשומה זו נכתבה במקור עפ"י הרעיון (או שמא עלי לומר האתגר) שהוצע לי ע"י LashonIvrit.  וברצוני להודות למילון אבן-שושן שבלעדיו לא הייתי מצליח לכתוב את הרשומה
והרשומה המומלצת היא – האופניים הצהובים שלי – בבלוג של יערה
מחסן מילים:
אץ קוצץ – כינוי ללשון קשה ומסורבלת שיש בה גיבוב מילים
צייקנות – קמצנות
ציימנות – סגפנות
ציף – צמר מרוט ומנופץ
טבעונאי – אדם האוכל אך ורק מזון לא מבושל ולא מעובד מן הצומח
בג – מנת אוכל
חררה – עוגה דקה ועגולה שנאפתה על גחלים
סחיש – ספיח מן הספיח, צמחים שנבטו ועלו מזרעי הצמחים שאף הם לא נזרעו
מדאורייתא – מן התורה
נש – אדם
בורדם – שלשול דם, מחלת מעיים

מרעין בישין – צרות ופגעים
בוקי סריקי – בקבוקים ריקים. בהשאלה – דברי הבל

אושכי בושכי – שתי מילות כישוף שמובנן לפי רש"י, יום ולילה. בהשאלה- קשקוש מילים
מרבק – מקום שכולאים בו בעלי חיים ומפטמים אותם
דברים בעלמא – דברים סתם
דוכי הגלים – קול התנפצות הגלים הגדולים בים
דודקגון – מצולע בן שתים עשרה זוויות
רואותיו – עיניו
יעלת חן – אשה יפה וחיננית
טירפון – שגעון, טרוף הדעת
עדר הקצובות – עדר כבשים המסודרים בשורות ישרות
שכולה אין בהם – אף אחת מהן לא חסרה
פטיש – נושא להערצה
פוזמק – כסות לכף הרגל ולחלק מן השוק
מחלפה – קווצה, מקלעת של שער הראש, צמה
דגול מרבבה – מצוין, נישא, נבחר (מעשרת אלפים)
מזובב – מגובב נקודות שחורות כעין כתמים של זבובים
לדמוך – לשכב, לישון
דפתר – מחברת, פנקס
לדנג – לצפות בדונג
לסוך בשמן – למרוח בשמן
מסוטף – מבוקע, מחוטט, מלא חטטים
עלוט – מוחשך, מוקדר
צרור נקוב – כינוי לארנק שאין בו כסף רב
צלהבת- ברק
מחלצה – בגד פאר, לבוש הדור
אנפילא – נעל גבוהה וחמה
לחודה – מעון נפרד, דירה יחידה שלא בבית משותף
בר-בי-רב – בן בית הרב, בן ישיבה, תלמיד
בירא עמיקתא – באר עמוקה
אגרא רמא – גג גבוה
צעדוד – צעד קטן
בסבס – דיבר בקול בס
גנונית – גינה, גן קטן
איסתרא בלגינא קיש קיש קריא – מטבע (בודדה) בכד קוראת: "קיש קיש"!

 

טבעת האש  – סיפור (ושיר) לל"ג בעומר ולשבת

האהבה היא דבר שורף נורא

במיוחד אם אתה פוגש את אהובתך

בל"ג בעומר ליד המדורה

והיא יוצרת טבעת בוערת גדולה

במיוחד אם מסביב בוערות כל מדורות השכונה

להמשיך לקרוא טבעת האש  – סיפור (ושיר) לל"ג בעומר ולשבת

יומו של וולנטיין – סיפור לשבת

כבכל שנה, בהתקרב חג האהבה הלועזי (הידוע בשם וולנטיין דיי) התחילה ולרי (שם בדוי) לחשוב על המתנה המקורית בה היא תפתיע את אהובה ביום החג.

ברוב השנים המתנה המקורית הורכבה משוקולדים (לרוב בצורת לבבות בעטיפה אדומה) וברוב השנים אהובה (שהתחלף מפעם לפעם) הפתיע אותה בתמורה בזר פרחים (ולעיתים גם בשוקולד בצורת לבבות).

 

אבל השנה ולרי החליטה לבחור במתנה מקורית באמת. מתנה שתבטא באופן הטוב ביותר את אהבתה הגדולה לאהוב ליבה (הנוכחי). מתנה שתשדר לו שהיא באמת חושבת עליו ואוהבת אותו.

להמשיך לקרוא יומו של וולנטיין – סיפור לשבת

נר לי דקיק – סיפור לשבת שלפני חנוכה

נריה (שם בדוי) דאגה מאוד לבנה נר (שם בדוי גם כן). הוא היה דקיק כל כך!
מכל הבחינות האחרות היה נר ילד נורמלי ככל הילדים. הוא אהב לשחק, שנא ללמוד, אהב שוקולד וחטיפים, שנא ירקות ובמיוחד אהב לשיר.
אבל הוא היה כל כך דקיק… בפרופיל כמעט לא ראו אותו.
אביו של נר, אבנר (כמובן) לא ראה סיבה לדאגה. "כל עוד הילד בריא ומאושר" – הוא נהג לומר – "מה זה משנה האם הוא עבה או דק?"
אבל נריה לא נרגעה. היא לקחה את נר לרופאים שונים ומשונים, התייעצה בפורומים באינטרנט ואפילו הצטרפה לקבוצת תמיכה להורים לאנורקטיים (או ליתר דיוק הורים לאנורקטיות), למרות שכבר אחרי מפגש אחד היא נאלצה להודות שלבנה אין אף תסמין של אנורקסיה פרט לדקיקותו הרבה.

להמשיך לקרוא נר לי דקיק – סיפור לשבת שלפני חנוכה

בוכות הדמעות מעצמן (סיפור לשבת)

כשדני (שם בדוי) נכנס לחדרו של רופא העיניים בליווי אימו נבהל הרופא לראות כי מעיניו של דני זולגות הדמעות ללא הפסקה – כאילו מעצמן. דני לא בכה אבל עיניו (ולחייו) היו מוצפות דמעות.
הרופא שאל מיד את אמו של דני כמה זמן נמשך המצב המוזר הזה. אמא סיפרה לו כי זה נמשך מאז אתמול בצהרים וביקשה מדני להסביר מה קרה.
"אינני בוכה אף פעם! אינני תינוק בכיין!" אמר דני.

להמשיך לקרוא בוכות הדמעות מעצמן (סיפור לשבת)

שישו ושמחו בשמחת תורה – סיפור לשמחת תורה

תור (שם בדוי למדי) היה תור צווארון צעיר ודי מאושר.
למעשה הוא היה יכול להיות הרבה יותר מאושר אם הייתה לו בת זוג (איך קוראים לנקבה של התור? האם זו התורה?).
עוד דבר שהיה יכול לתרום לאושרו היה בריאות – תור היה תור חולני למדי שבילה שעות רבות במסדרונות קופת החולים.

להמשיך לקרוא שישו ושמחו בשמחת תורה – סיפור לשמחת תורה

קבלת שבת בסיפור ורינה (או בלי רינה)

והפעם בפינתנו סיפור לשבת, סיפור טרי מפרי מקלדתי על אהבה גדולה מלאת יצרים חייתיים. והפעם – כפי שחששתם – אהבה שבין גבר לאשה.

וכמובן, גם מוסר השכל בצידו.

מן הסתם לסיפורנו השבוע ישנם שני גיבורים (כפול מהרגיל – אך אל תדאגו, מוסר ההשכל יישאר אחד).

דב (שם בדוי כמובן, כמו כל הסיפור) היה בחור צעיר כבן 23 (למעשה היה כבר בן 24.5 אבל היה נראה כבן 23). להמשיך לקרוא קבלת שבת בסיפור ורינה (או בלי רינה)