הסיפור לשבת על ייסורי הגילוח

סער (שם בדוי) היה בחור שעיר למדי. הוא התחיל להתגלח כבר בגיל 15, אבל בגיל 17 הוא הפסיק להתגלח וגידל זקן מכובד שזיכה אותו בשם החיבה "הרצל" מפי חבריו לכיתה.

גידול הזקן היה צעד נבון מאוד מבחינתו של סער (הרצל) מכמה סיבות טובות:

ראשית, עם זקן הוא היה נראה מבוגר מכפי גילו (17 כזכור) ויכול היה לקנות משקאות אלכוהוליים ללא בעיה (כמעט).

שנית, הוא לא היה צריך להתגלח כל בוקר – ובמקרה שלו אם הוא באמת רצה להיראות מגולח, היה מדובר על להתגלח פעמיים ביום.

ואחרון חביב – הוא הפך לדמות מוכרת היטב ברחבי בית הספר, בהיותו התלמיד המזוקן היחיד (אמיר מכיתה י"ב/2 גם ניסה לגדל זקן, אבל צמחו לו רק כמה דבלולי שיער על הסנטר).

כשהתקרב הגיוס לצה"ל, סער החל לתהות האם הוא צריך להתייצב בבקו"מ (סליחה… מיט"ב) עם זקן או בלעדיו.

מצד אחד, הוא התרגל לזקן והיה ברור לו שיהיה לו יותר קל בטירונות בלי הצורך להתגלח כל בוקר.

מצד שני, עובדת היותו סלבריטאי בבית הספר לא עזרה לו בתחום האחד שהיה חשוב לו באמת: לא הייתה לו חברה.

וזה היה עצוב מאוד. כי הוא מאוד רצה בת זוג ועשה ככל יכולתו (כולל שימוש בספרי ההדרכה החדשים ביותר) אך ללא הצלחה.

דווקא ימים ספורים לפני הגיוס, אחת מבנות הזוג הפוטנציאליות דחתה אותו ואמרה: "הייתי שוקלת… אם רק היית מוריד את הזקן הזה"

נכון שזו דילמה לא פשוטה?

בסופו של דבר החליט סער את ההחלטה הברורה לכל גבר באשר הוא: הוא יעדיף את האשה על פני הזקן (או זקן הפנים?).

הוא התגלח בטקס חגיגי וחזר אל נערת חלומותיו התורנית שהעיפה בו מבט חטוף ואמרה: "בעצם נראית יותר טוב עם הזקן".

אבל הזקן חלף עם הרוח וסער התגייס וסבל רבות בגילוח היום-יומי. בטירונות הוא נאלץ פעמים רבות להתגלח פעמיים ביום ואף נשאר שבת פעם אחת בגלל שלכאורה לא התגלח. לא עזרו כל עדויות חבריו על כך שבבוקר הוא באמת התגלח.

לכן, כשהוצב בבסיס הקבע (אי שם במרכז הארץ, מרחק הליכה ממגדלי עזריאלי) הוא אץ רץ לרס"ר היחידה וחתם על זקן. (לרס"ר היה כמובן רק שפם ולכן הוא לא חתם על הזקן של הרס"ר אלא על טופס המאשר לו לגדל זקן. לסער – לא לרס"ר).

תוך ימים ספורים חזר סער למראה שלו מן התיכון ושוב נחסכו לו דקות ארוכות כל בוקר (וצהריים) בהן במקום להתגלח הוא יכול היה לרחוץ ולסרק את הזקן כדי לוודא ששאריות מארוחת הבוקר לא נותרו בו.

ובחלוף הימים הוא אפילו מצא בת זוג שאהבה את הזקן שלו והכל היה נהדר.

לחודשיים.

אחרי חודשיים בת הזוג (למה שלא אתן לה שם בדוי? שרה.)  הודיעה לסער שהזקן שלו מגרד ואם לא יתגלח בקרוב היא לא מוכנה להתנשק איתו יותר.

כמובן שסער גילח את הזקן שוב, אבל אז שרה גילתה שזיפי הזקן (אותם כינתה "קוצים") דוקרים ומפריעים אף יותר מהזקן.

(במאמר מוסגר אני חש צורך להבהיר כי לצירוף המילים "שזיפי הזקן" בשורה הקודמת אין שום קשר לשזיפים של איש זקן כלשהו).

מכיוון שסער היה שעיר, היו לו זיפים דוקרים כמעט בכל שעות היממה למעט 10 דקות אחרי הגילוח.

באותה הזדמנות גילתה שרה גם שיש בעולם בחורים יפים יותר, חכמים יותר ועשירים יותר מסער ונפרדה ממנו.

שברון הלב של סער לא ארך זמן רב – מאורעות גדולים עמדו בפניו שהשכיחו את שרה חיש מהר: השחרור מהצבא, הטיול הגדול והלימודים באוניברסיטה.

בזמן הטיול (בהודו) כמובן שסער גידל את זקנו באין מפריע ואפילו לא טרח לסרק ולרחוץ אותו.

אבל אחרי שחזר לארץ הוא שוב התגלח (מיוזמתו!) כדי להופיע בפקולטה למדעי הטבע שבאוניברסיטת בן גוריון שבנגב נקי ומסודר.

סער החל ללמוד בחוג למדעי המחשב ואף עשה בו חיל. היתה רק בעיה אחת: אקלים הנגב המדברי לא היטיב עם עור פניו ואחרי כל גילוח, כשהחלו הקוצים לבצבץ, התכסו פניו של סער בפריחה לא נעימה.

מחוסר ברירה נאלץ סער לגדל את זקנו שוב. הוא שקל לחזור בתשובה, אבל ברגע האחרון ממש הוא הצטרף ללהקת רוק מצליחה.

מוסר השכל: במדבר – כל קוץ פרח

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – טעם מעולם אחר – הכפר עג'ר יוני 2022 – בבלוג של עמי בן בסט

אנטארקטיקה  – סיפור לשבת

קיבלתי ממנו שיחת טלפון קצת מוזרה. בעצם רוב שיחות הטלפון ממנו היו קצת מוזרות, פרט לאלה שהיו מאוד מוזרות, אבל בכל זאת אהבתי אותו. אולי אהבתי אותו גם בזכות שיחות הטלפון המוזרות האלה.

אותה שיחה התחילה בשאלה: "יש סוסים שמדברים עברית?"

רציתי לומר לו שוודאי שיש סוסים שמדברים עברית. הדוגמא הראשונה שעלתה על דעתי הייתה נגרו קבלו – הסוס המפורסם מהספר המצוין "שלושים וחמישה במאי" – אבל אז נזכרתי שלמעשה הסוס הזה דיבר גרמנית ורק זכה לתרגום לעברית.

חשבתי על מר אד, הסוס המדבר מהטלוויזיה האמריקאית, אבל הוא דיבר רק אנגלית.

איפה בעולם יכולים להיות סוסים שמדברים עברית?

להמשיך לקרוא אנטארקטיקה  – סיפור לשבת

האגדה (והסיפור לשבת) על תורמוס ההרים

מוריס תור (שם פרטי בדוי, שם משפחה גם) היה בחור צעיר, שכמו רוב הבחורים הצעירים עסק רבות (לפחות במחשבתו) בחיפוש אחר האחת – הבחורה המושלמת שתסכים לחלוק איתו את חייו. ואם אפשר – כמה שיותר כאלה.

אבל נראה היה שכל הבחורות לא החשיבו את מוריס כמישהו שאיתו יוכלו לחלוק את חייהן (או חלק מהם). אחרי נסיונות כושלים רבים הבין מוריס שהבעיה הייתה פשוטה: הוא לא היה עשיר מספיק. זה מרגיז. האם כל הבחורות הן חומרניות כל כך עד שמחסור מסוים בכסף פוסל אותך מראש?

להמשיך לקרוא האגדה (והסיפור לשבת) על תורמוס ההרים

בת הים הקטנה – סיפור לשבת

בת הים הקטנה הייתה הבת הצעירה מבין חמש בנותיו של מלך הים.  אביה נהג לקרוא לה בשם הבדוי "אריאל" למרות שלמעשה לא היה לה שם.

כמו כל בני ובנות הים, אריאל גרה מתחת למים, במעמקים. בניגוד לרוב יצורי המעמקים היו לה יכולות שירה מדהימות (במיוחד לנוכח העובדה שבזמן שהיא שרה היא מילאה את פיה מים).
אריאל השתוקקה להגיע כבר ליום הולדתה ה-15 – היום בו לבנות הים מותר לעלות על פני המים ולראות עולם שונה.
עד שיום זה יגיע, היא הסתפקה בסיפורי אחיותיה הגדולות שהיו מלאים ניסים ונפלאות כמו שחפים, אניות וכתמי נפט.

להמשיך לקרוא בת הים הקטנה – סיפור לשבת

רוחות הצפון

לאמא לא נשאר עוד כח – ככה לפחות היא אמרה – וזה לא היה חידוש וגם לא פלא. אמא עבדה במשרה מלאה וטיפלה בנו במשרה מלאה וניקתה ובישלה ותמיד ההתלוננה שאין לה כח אבל איכשהו היא בכל זאת עשתה כל מה שצריך.
אז ממש לא התרגשתי מכך שלא נשאר לה כח.

אבל אבא לא ידע מה לומר – וזה היה חידוש – כי אבא תמיד ידע מה לומר, בכל מצב ואפילו בכל סיטואציה. לא ידעתי שיגיע היום בו הוא לא יידע מה לומר. זה היה היום בו החלטתי לברוח ולמעשה חשבתי הרבה מה יקרה ביום בו אברח ותמיד ידעתי שלאמא לא יהיה כח, אבל הייתי בטוח שאבא יידע מה לומר והכנתי את כל התשובות מראש.

להמשיך לקרוא רוחות הצפון

הסיפור לשבת על האיש שזכר (כמעט) הכל

אמנון (שם בדוי כמובן) ניחן בזיכרון מעולה. כבר בתור ילד הוא נחשב לתלמיד מצטיין, מכיוון שיכול היה לחזור בדייקנות על כל דבר שהמורה אמרה.

בייחוד עזרה לו תכונה זו במקצועות ההומאניים – ובעיקר בהיסטוריה. הוא תמיד ידע מהם התאריכים החשובים ואפילו מהם האירועים שקרו בהם.

(בחשבון המצב היה קצת פחות טוב מכיוון שזיכרון בלבד לא עזר לפתור תרגילים. אבל מכיוון שהמורים התעצלו בדרך כלל לייצר תרגילים חדשים, אמנון פשוט שינן את שיעורי הבית של המצטיינים בכיתה לפני המבחנים והצליח "לפתור" את רוב השאלות במבחנים מהזיכרון)

גם ביחסים האישיים הזיכרון שירת אותו נאמנה. במריבות (לא הפיזיות שבהן…) הוא יצא תמיד כשידו על העליונה מכיוון שהצליח להוכיח מהזיכרון כי הוא צודק. הוא הצליח לקנות את לב עמיתיו וחבריו בכך שהוא תמיד זכר את ימי ההולדת שלהם, ידע לצטט את הספרים (או הסרטים) האהובים עליהם וכמובן זכר מלאי בלתי נדלה של בדיחות משעשעות שהתאימו לכל אירוע.

לאחר שירות צבאי מוצלח כאפסנאי (שתמיד זכר איפה נמצא כל דבר  אבל תמיד זכר גם להגיד שאין לו) הוא מצא עבודה בתור מחסנאי במפעל גדול (שם עדיין זכר איפה נמצא כל דבר אבל הפעם גם הנפיק ציוד לדורשים – וכמובן זכר מה ניתן למי ומה צריך להזמין).

היה רק דבר אחד שאמנון לא הצליח לזכור מעולם – בהיותו גבר, הוא לא הצליח לזכור איזה בגדים לבשו הוא או אחרים. אם הוא לא היה מסתכל בראי (או על עצמו), הוא לא היה מסוגל לומר מה לבש הבוקר.

אמנון שם לב למוזרות הזאת שפגמה בזכרונו המושלם, אך לא ייחס לה חשיבות כלשהי מכיוון שלא הפריעה לו בדבר.

במקביל לעבודתו כמחסנאי התחיל אמנון לחשוב על קריירה מבטיחה יותר שתהיה משתלמת יותר גם מבחינה כספית וגם מבחינת יוקרה (אמנון זכר שבדרך כלל יש מתאם בין השתיים)

ראשית חשב אמנון ללמוד ראיית חשבון, אך זכר שהוא בעצם לא טוב בחשבון. הוא שקל ללמוד משפטים – לא תהיה לו בעיה לשנן פסקי דין רבים – אך הוא חשש שמקצוע זה דורש אסרטיביות שאינה מצויה אצלו (וחוץ מזה, למרות עברו כאפסנאי, הוא לא היה טוב בשקרים.)

המקצוע שבאמת התאים לו היה היסטוריה, אך במקצוע זה לא נמצאו כסף או יוקרה…

אמנון התחיל לחשוב על זכירת מספרי הלוטו הזוכים – אך גילה שאין כל טעם בלזכור את המספרים שזכו בעבר. יש לזכור את המספרים שיזכו בשבוע הבא – וזה היה מעבר ליכולתו
(כמו שאמרה פעם המלכה: " It’s a poor sort of memory that only works backwards”)

אמנון התחיל לשקול הימורים הדורשים זיכרון, אך גילה שעולם ההימורים כרוך ביותר מדי רמאויות.

אמנון החליט להמשיך לעת עתה בעבודתו כמחסנאי ולהתמקד בשאיפה נוספת שלו – מציאת בת זוג.

כזכור, לאמנון לא הייתה בעיה להקסים בנות זוג פוטנציאליות – לקח לו זמן קצר "ללמוד" את בת הזוג ואח"כ הוא כבר ידע איזו מחמאה ללחוש, איזה מתנה לקנות ולאיזה סרט ללכת.

לאחר סדרת דייטים וכמה בנות זוג שפשוט "לא היו זה" פגש אמנון את תמר (שם בדוי אך סמלי) והתאהב בה באמת. תמר הייתה יפה, חכמה, מוכשרת ומקסימה ואמנון ידע שהוא פגש את אהבת חייו.

הדרך לליבה של בחורה עוברת גם דרך משפחתה ואמנון למד מהר מאוד להכיר את הוריה, אחותה התאומה (הזהה), אחותה הבוגרת (הגדולה ממנה בשנתיים בלבד) ואחותה הצעירה (הצעירה ממנה בשנה בלבד).

אמנון מיהר לזכור את תאריכי ימי הולדתם, יום הנישואים של ההורים, התחביבים וההעדפות של כל אחד מבני המשפחה. כדרכו, הוא התחבב מהר מאוד על כל בני המשפחה והפך לבן בית שם.

העתיד נראה מבטיח. ואז קרה האירוע ששינה הכל…

יום אחד כשאמנון שהה בביתה של תמר, הוא נרדם על הספה בצהרים. כשהתעורר לאחר שעה קלה הוא הרגיש קצת מבולבל וראשו כאב. הוא רצה לבקש מתמר כדור נגד כאב ראש וניגש לחדר המשפחה שם ישבו תמר ושלוש אחיותיה.

כזכור, לתמר היתה תאומה זהה. ומסתבר שגם שתי אחיותיה האחרות היו דומות לה להדהים…

אמנון עמד לרגע מבולבל ותהה מי מהאחיות היא בעצם תמר. הוא קרא בקול חלוש: "תמר…"  ארבע האחיות הרימו את ראשן והסתכלו עליו בלי לומר מילה.

פתאום אמנון נזכר. תמר לבשה חולצה ירוקה שהוא קנה לה. הוא ניגש אליה, חיבק אותה בשמחה ולחש באוזנה "אני אוהב אותך".

כמובן שהוא בחר באחות הלא נכונה… זה עוד היה יכול לעבור בשלום אבל לאחר שאירועים דומים נשנו וחזרו יותר מדי פעמים התאהבו בו כל האחיות.

הסוף היה ברור. אמנון, תמר ושלוש אחיותיה התאסלמו. אמנון נשא את ארבעתן והן עברו לחיות באוהל גדול בנגב, שם אמנון תמיד זכר מי מהעיזים שלו ואת שמות כל עשרים ושניים ילדיו.

מוסר השכל: יש הפתעות גם בסיפורים לשבת

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – לא מבקש סליחה – בבלוג של arikbenedek

אהבה בימי קורונה – סיפור לשבת ולוולנטיין דיי

שבועות רבים לפני החג הקדוש וולנטיין דיי (על שם האדמו"ר הקדוש וולנטיין זצוק"ל זיע"א), חיפש עונג (שם בדוי) דרכים חדשות ומקוריות להפתיע את אהובתו אהובה (שם בדוי גם כן) ולבטא את גודל אהבתו רבת השנים אליה.

עונג הקפיד כבר שנים רבות לקנות לאהובתו מתנות בכל וולנטיין דיי ובכל ט"ו באב. הוא לא רצה שיהיה לאהובה ספק – אפילו הקטן ביותר – באהבתו אליה והוא היה משוכנע שאם חלילה לא יקנה מתנה ליום האהבה (העברי והלועזי) או ליום ההולדת או ליום הנישואים אהובה תחשוד שהוא כבר לא אוהב אותה.

להמשיך לקרוא אהבה בימי קורונה – סיפור לשבת ולוולנטיין דיי

המשאלה היחידה – סיפור לשבת

אותו יום התחיל כמו כל יום אחר. הלכתי לי בבוקר למכולת ואחר כך לשוק. איכשהו לא הצלחתי למצוא בשום מקום אננס טרי בצבע סגול אפרסק בו חפצתי. למען האמת, מעולם לא הצלחתי למצוא אננס שכזה. כמו שאמרתי – זה היה כמו כל יום אחר.

 

אבל באותו יום העמקתי לתוך השוק יותר מהרגיל ופתאום מצאתי דוכן של כל מיני חפצים יד שניה. תהיתי אם דוקא בדוכן זה אמצא את מבוקשי והתחלתי לחטט בגל החפצים הענקי שהיה מונח שם באי סדר.

להמשיך לקרוא המשאלה היחידה – סיפור לשבת

פטריק קים איש הקרטה (סיפור לשבת)

פטריק (שם בדוי כמובן) התעורר בבוקר עם קצת כאב ראש. הוא ידע כבר אתמול שהוא שתה יותר מדי ושיהיו תוצאות לכך, אבל הכל היה בשליטה.
אחרי כוס קפה שחור הוא כבר התאושש כמעט לחלוטין, אבל כדי להרגיש אדם מושלם שוב הוא נכנס  למקלחת זריזה.
הוא התפשט והביט על עצמו במראה. הוא אהב את מה שהוא ראה.
אם אפשר היה לתאר במילה אחת את מראהו של פטריק המילה היתה כמובן "מסוקס".
אבל למה להסתפק במילה אחת כשניתן להכביר מילים?
פטריק היה גבוה – בגובה של כמעט שני מטרים. גופו היה שרירי ומסוקס. עיניו היו עזות הבעה וסנטרו הגברי היה… מאוד גברי.
הוא היה דוגמא מצוינת לגבר המושלם. חזק, מוכשר ועשוי ללא חת.

להמשיך לקרוא פטריק קים איש הקרטה (סיפור לשבת)

אץ קוצץ (סיפור לשבת)

(הערה: בסיפור שלהלן מופיעות כמה מילים שאינן בשימוש בשפה היום יומית, לנוחיות הקוראים צירפתי בסוף את פירושן של מילים אלה לפי סדר הופעתן בסיפור)
אם היו שואלים את מכריו של ירחמיאל (שם בדוי) מהן שתי התכונות המאפיינות אותו ביותר, הם היו משיבים ללא היסוס: צייקנות וציימנות.
אכן, ירחמיאל היה ללא ספק צימן. בגדיו היו תמיד מרוטים ובלויים, זקנו חיוור וקלוש כציפי צמר שהרוח מנשב בהם.
גם מזונו היה אופייני לצימנים – כלפי חוץ הוא טען שהוא טבעונאי, אך מפעם לפעם הבחינו בו חבריו כשהוא אוכל לארוחת צהרים בג חררה – מזון לא טבעונאי לחלוטין, אך ציימני למדי.
(ירחמיאל טען שחררה זו הייתה עשויה מסחיש בלבד ועל כן נחשבה לטבעונית בכל קנה מידה).
הלשונות הרעות טענו כי הציימנות נבעה ישירות מן הצייקנות, אך ירחמיאל עצמו טען כי הציימנות הינה מדאורייתא ומצווה על כל נש לאכול רק כזית על מנת שלא ידבק בו בורדם ושאר מרעין בישין.
רוב מכריו טענו שאלו בוקי סריקי אך חלקם דגלו כי אלו הם רק אושכי בושכי. חלקם זממו אפילו לקחתו אל המרבק  ולפטמו עד שישמין הרבה, אך אלו היו רק דברים בעלמא.
ערב אחד יצא ירחמיאל לבילוי החביב עליו – ישיבה על שפת הים והאזנה לדוכי הגלים. בידו הימנית אחז ירחמיאל זרד ושרבט בחול דודקגון כשלפתע נמשכו רואותיו מבלי משים לעבר יעלת חן. ששוטטה על החוף.
בד"כ היה ירחמיאל אדיש לקסמי המין הנשי, אך הוא כמעט נאחז טירפון למראה. שיניה שדמו כעדר הקצובות, שעלו מן-הרחצה:  שכולם מתאימות ושכולה אין בהם.
כאן המקום לציין כי לירחמיאל היה פטיש לשיניים, אך אותה יעלת חן מצאה חן בעיניו מפוזמקה ועד למחלפות ראשה.
כפי שאולי תיארתם לעצמכם, ירחמיאל לא היה דגול מרבבה והוא ידע זאת. הוא הרגיש כאלו כולו מזובב. תמיד היה לו נוח בכך, אך עתה התעוררה כמיהה בליבו לשאת חן בעיני הנערה.
בהגיעו הביתה, במקום לדמוך הוא פתח דפתר והחל לרשום דרכי פעולה אפשריות על מנת לזכות בבחירת לבו.
הוא שקל לדנג את זקנו, לסוך בשמן את שערו ואת עורו המסוטף ולהרכיב עדשות מגע צבעוניות בעיניו העלוטות אך ככל שחשב על כך יותר חדרה לליבו ההכרה כי יהיה עליו לגעת בצרורו הנקוב על מנת להפוך עורו וחברבורותיו.
ואכן תוך ירחים לא רבים השתנתה הופעתו של ירחמיאל מן הקצה אל הקצה. לשיערו הייתה צלהבת מסנוורת, שריריו תפחו והשתרגו מתחת למחלצותיו החדשות שנקנו אצל מיטב מעצבי האופנה. אפילו אנפילאותיו היו רקומות  משי טהור. גם את מגוריו הוא העתיק ללחודה מהודרת.
כל בר-בי-רב שראהו חולף ברחוב היה נעצר ומביט אחריו בהערכה.
אין זה המקום לפרט את הקורבנות הרבים שנאלץ ירחמיאל להקריב כדי לעלות מבירא עמיקתא לאגרא רמא, אך נוכל לרמוז כי בפלא היו מעורבים מעצבי שיער,יועצי אופנה, מכוני כושר ואף מנתחים פלסטיים.
כצעד אחרון בשינוי התדמית החליט ירחמיאל לשנות את שמו הבדוי ועתה הוא התהדר בשם בדוי חדש – "רם".
היום הגדול הגיע. רם ישב לו בבית הקפה האופנתי על שפת הים והמתין לבואה של אהובתו. והיא אכן הגיעה…. אמנם בצעדודים – אך הגיעה. והיא כמובן לא יכלה שלא להיעצר על יד כסאו ולבחון אותו במבט חודר.
רם נשם עמוקות ובסבס: "היי מותק! כאב לך כשנפלת מהשמיים?"
לא נותר לו אלא להביט בה מתרחקת דרך גנונית בית הקפה…
מוסר השכל: איסתרא בלגינא קיש קיש קריא
שבת שלום!
רשומה זו נכתבה במקור עפ"י הרעיון (או שמא עלי לומר האתגר) שהוצע לי ע"י LashonIvrit.  וברצוני להודות למילון אבן-שושן שבלעדיו לא הייתי מצליח לכתוב את הרשומה
והרשומה המומלצת היא – האופניים הצהובים שלי – בבלוג של יערה
מחסן מילים:
אץ קוצץ – כינוי ללשון קשה ומסורבלת שיש בה גיבוב מילים
צייקנות – קמצנות
ציימנות – סגפנות
ציף – צמר מרוט ומנופץ
טבעונאי – אדם האוכל אך ורק מזון לא מבושל ולא מעובד מן הצומח
בג – מנת אוכל
חררה – עוגה דקה ועגולה שנאפתה על גחלים
סחיש – ספיח מן הספיח, צמחים שנבטו ועלו מזרעי הצמחים שאף הם לא נזרעו
מדאורייתא – מן התורה
נש – אדם
בורדם – שלשול דם, מחלת מעיים

מרעין בישין – צרות ופגעים
בוקי סריקי – בקבוקים ריקים. בהשאלה – דברי הבל

אושכי בושכי – שתי מילות כישוף שמובנן לפי רש"י, יום ולילה. בהשאלה- קשקוש מילים
מרבק – מקום שכולאים בו בעלי חיים ומפטמים אותם
דברים בעלמא – דברים סתם
דוכי הגלים – קול התנפצות הגלים הגדולים בים
דודקגון – מצולע בן שתים עשרה זוויות
רואותיו – עיניו
יעלת חן – אשה יפה וחיננית
טירפון – שגעון, טרוף הדעת
עדר הקצובות – עדר כבשים המסודרים בשורות ישרות
שכולה אין בהם – אף אחת מהן לא חסרה
פטיש – נושא להערצה
פוזמק – כסות לכף הרגל ולחלק מן השוק
מחלפה – קווצה, מקלעת של שער הראש, צמה
דגול מרבבה – מצוין, נישא, נבחר (מעשרת אלפים)
מזובב – מגובב נקודות שחורות כעין כתמים של זבובים
לדמוך – לשכב, לישון
דפתר – מחברת, פנקס
לדנג – לצפות בדונג
לסוך בשמן – למרוח בשמן
מסוטף – מבוקע, מחוטט, מלא חטטים
עלוט – מוחשך, מוקדר
צרור נקוב – כינוי לארנק שאין בו כסף רב
צלהבת- ברק
מחלצה – בגד פאר, לבוש הדור
אנפילא – נעל גבוהה וחמה
לחודה – מעון נפרד, דירה יחידה שלא בבית משותף
בר-בי-רב – בן בית הרב, בן ישיבה, תלמיד
בירא עמיקתא – באר עמוקה
אגרא רמא – גג גבוה
צעדוד – צעד קטן
בסבס – דיבר בקול בס
גנונית – גינה, גן קטן
איסתרא בלגינא קיש קיש קריא – מטבע (בודדה) בכד קוראת: "קיש קיש"!