השרביט החם – שירים ישראליים אהובים

במדור השרביט החם  הוצע לנו לכתוב על השירים הישראליים האהובים עליינו.  כתבתי שם ש"איכשהו ברור לי" ש"עטור מצחך" הוא השיר הישראלי האהוב עליי ביותר וזה הזמן והמקום הסביר…

לפני כמה שנים שמעתי ברדיו על סקר שנערך בין אמנים ישראלים (העוסקים במוזיקה) בשאלה מהו השיר הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים. ברוב גדול זכה במקום הראשון "עטור מצחך".
אני לא ממש אדם של "הטוב ביותר", "האהוב ביותר" וכדומה. אבל כששמעתי על הסקר הזה אמרתי לעצמי שאכן יש בזה משהו. לא רק שמדובר בשיר נהדר, אלא הביצוע של אריק איינשטיין עם יהודית רביץ, קורין אלאל ויוני רכטר הוא פשוט מושלם.

מאז אני יודע מהו השיר הישראלי האהוב עליי ביותר…

למקום השני באותו סקר הגיע השיר "שיר שחלמתי על פראג". גם הוא שיר מצוין למרות שאני לא יודע בבירור שהוא השיר השני האהוב עליי ביותר…

מעבר לשני השירים האלה יש הרבה שירים והרבה אמנים ישראלים אהובים עליי. כמו בהרבה תחומים אחרים בחיים, רובם ותיקים… אפשר למנות ביניהם (ללא סדר מסוים) את שלום חנוך, דני סנדרסון וכל יוצאי כוורת יחד ולבד, שלמה ארצי (של פעם), אריק איינשטיין (כמובן), החלונות הגבוהים, דני ליטני, מתי כספי  (מאוד מוכשר אבל כבר הוכיח יותר מפעם שהוא לא מאוד חכם…), משינה, תיסלם, בנזין (ופוליקר בפרט), אהוד בנאי, איפה הילד, גן חיות (הפחות מוכרים ברשימה אני מניח), רמי פורטיס, אריאל זילבר, תמוז, טיפקס, יהודית רביץ,  קורין אלאל, דני רובס (והאלטר אגו שלו ג'ימי אוחנה), מאיר אריאל, החברים של נטאשה ועוד רבים וטובים (או אולי פחות טובים) – ויסלחו לי אלה ששכחתי כרגע.
הדוגמא היחידה שעולה בדעתי להרכב ישראלי חדש יחסית שאני אוהב הוא ג'יין בורדו.

אוסיף פה עוד שמונה שירי ישראליים אהובים עליי, שוב בלי סדר מסוים:

החלונות הגבוהים – כל השבוע לך

אהוד בנאי – טיפ טיפה:

תיסלם – כלניות:

שלום חנוך – ככה וככה:

החברים של נטאשה – בדקה אחת שפויה:

דני ליטני  (וגם מתי כספי…) – לא ידעתי שתלכי ממני:

תמוז – ככה את רצית אותי:

כוורת מדינה קטנה:

זהו… יש מניין. יכולתי להוסיף עוד המון אבל אעצור כאן.

והרשומה המומלצת היא – לשרביט החם – שירים ישראלים אהובים – בבלוג של empiarti

כולם יודעים – סיפור (ושיר) לשבת

אהוד (שם בדוי) הרגיש מדוכא. נראה היה לו שאהובתו הנצחית אהובה (שם בדוי גם כן) לא רוצה אותו יותר.

במשך כמה ימים הוא הסתובב עצוב ומיואש עד שלבסוף הוא החליט לפנות אל אהובה ולנהל איתה שיחה מלב אל לב בה הוא ישים את כל הדברים על השולחן.

אחרי לילה כמעט ללא שינה, הוא פנה אליה מוקדם בבוקר ואמר: "אם לא תרצי אותי, אעזוב מיד. אתפוס רכבת ואברח אל ההרים".
להפתעתו אהובה כלל לא הגיבה לדברים. אבל ממראה פניה היה נראה לו כי היא קצת מודאגת. הוא הבין שאם הוא יברח היא תרוץ לחפש אחריו ולכן הוא מיהר (בהקלה רבה) להרגיע אותה ואמר: " אבל לא תצטרכי לחפש אותי כי אחזור מהר מאוד – אפילו מיד – ולא אעזוב אותך יותר כל החיים"

רוחות הצפון

לאמא לא נשאר עוד כח – ככה לפחות היא אמרה – וזה לא היה חידוש וגם לא פלא. אמא עבדה במשרה מלאה וטיפלה בנו במשרה מלאה וניקתה ובישלה ותמיד ההתלוננה שאין לה כח אבל איכשהו היא בכל זאת עשתה כל מה שצריך.
אז ממש לא התרגשתי מכך שלא נשאר לה כח.

אבל אבא לא ידע מה לומר – וזה היה חידוש – כי אבא תמיד ידע מה לומר, בכל מצב ואפילו בכל סיטואציה. לא ידעתי שיגיע היום בו הוא לא יידע מה לומר. זה היה היום בו החלטתי לברוח ולמעשה חשבתי הרבה מה יקרה ביום בו אברח ותמיד ידעתי שלאמא לא יהיה כח, אבל הייתי בטוח שאבא יידע מה לומר והכנתי את כל התשובות מראש.