האיש שזכה בלוטו – סיפור לשבת

גד (שם בדוי) היה איש בר מזל. לפעמים.

לדוגמא, יום אחד, למרות שיצא באיחור מסוים מהבית בבוקר – הוא הספיק לתפוס את האוטובוס של 6:40 מכיוון שגם האוטובוס בדיוק איחר באותו יום.

אבל בזה לא נגמר מזלו לאותו יום! כשהוא הגיע לעבודה הוא גילה כי באותו יום ממש פוטרו 20% מעובדי החברה, אבל למזלו הרב הוא לא היה בין המפוטרים.

מעודד ממזלו הרב לאותו יום החליט גד לקנות כרטיס לוטו. הוא הניח שמכיוון שזהו יום המזל שלו, הוא יוכל גם לזכות בפרס גדול, לעזוב את העבודה ולצאת לטייל בעולם.

אבל, לצערו, הוא לא זכה אפילו בשקל אחד.

אמנם הוא קצת התאכזב, אבל הוא הבין שאי אפשר לזכות בכל ביום אחד.

ביום אחר הרגיש גד שמזלו לא ממש משחק לו. בבוקר הוא הצליח באופן מגושם לשבור את הספל האהוב עליו.

בדרך לעבודה חצה את דרכו חתול שחור ובעבודה הוא הצליח לטעות בצורה מחפירה בנתונים שהוא העביר למנהלו.

לאור שרשרת המקרים חסרי המזל האלה הוא החליט לקנות כרטיס לוטו: הרי לא ייתכן שכל היום יקרו לו רק דברים רעים. לפי חוקי היקום וההסתברות לפחות דבר אחד טוב חייב לקרות היום – ואם זאת תהייה זכייה בלוטו זה בהחלט יפצה על שאר הדברים.

באופן תמוה למדי, גם הפעם הוא לא זכה. הוא זקף את הכישלון המוזר לכך שההגרלה למעשה לא נערכה ביום בו נשבר הספל, אלא ביום למחרת – בו למזלו הרב הוא מצא מטבע של שני שקלים זרוק על המדרכה ולכן האיזון הקוסמי לא הופר למרות שהוא לא זכה בלוטו.

למרות שלגד היו גם ימים רעים, הוא בדרך כלל הרגיש שיש לו הרבה מזל בחייו. הוא שמע על לא מעט אנשים שהיו מעורבים בתאונות דרכים או בפיגועים, חלו במחלות קשות או נאבקו יום יום כדי לשרוד – והוא (למזלו הרב) היה בריא ושלם ועבד בעבודה משתלמת (יחסית) שסיפקה לו את הסכום הנדרש למחייתו.

אבל לפעמים הוא חשב שמגיע לו קצת יותר מזל בחיים. הרי היו גם אנשים שהתחתנו עם נשים יפיפיות, חכמות ומוצלחות, כאלה שירשו סכומי כסף גדולים או זכו בהם (בלוטו)  ואחרים שידעו במה להשקיע כדי להתעשר.

אמנם הוא לא הכיר באופן אישי  אף אדם כזה, אבל הוא ידע בוודאות שמדובר בעובדות: אנשים כאלה באמת קיימים וללא ספק זה בזכות מזלם הטוב.

מדוע המזל אינו יכול להתחלק באופן שווה בין כל בני האדם?

גד אמנם הבין שמול כל מקרה רע שקרה בחייו עמד לפחות מקרה טוב אחד, אבל באופן טבעי הוא הסתכל על האנשים שגורלם שפר עליהם יחסית אליו ופחות על אלה שזכו לפחות מזל ממנו (ובאופן טבעי קינאו בו).

ובכל זאת, הוא לא התייאש. הוא המשיך לחיות את חייו בעקשנות (לא חסרת תקדים). לקום כל בוקר, לנסוע לעבודה, להשקיע בעבודה ולאכול שלוש ארוחות (או יותר) ביום. לעיתים הוא אפילו מצא טעם בחייו (לפעמים זה היה טעם של ארוחה טובה).

ואז, יום אחד, קרה משהו יוצא דופן:

היום הגורלי ההוא התחיל כמו כל יום, אבל בעצם קצת פחות טוב מהממוצע. האוטובוס ברח לו ממש ברגע האחרון ושהוא רץ אחריו הוא החליק ונפל.

הוא הגיע לעבודה חבוט וכואב באיחור וגילה שהלקוח התלונן עליו (שלא בצדק) בגלל תקלה שנוצרה שלא באשמתו.

החומוס שהוא אכל בצהריים גרם לו לתחושת בחילה מסוימת ולקראת סוף היום הוא מחק בטעות קובץ חשוב ונאלץ להשקיע עשר דקות בשחזורו.

בדרך הביתה הוא החליט שזהו דווקא יום מתאים לזכייה בלוטו (איזון קוסמי, הסתברות וכל השאר). הוא קנה כרטיס ובאופן מפתיע אכן זכה!

את ארבעים ושישה השקלים בהם זכה הוא השקיע בתבונה בארוחה עסקית טובה והרגיש בר מזל.

מוסר השכל: יש אנשים שיש להם מזל. לי למשל יש מזל דגים.

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – חדר עם נוף של נהר – בבלוג של Pappa Quail

 

008 והתחבורה הציבורית

הסוכן החשאי העשוי ללא חת ובעל הרישיון לאופנוע קל (עד 125 סמ"ק) גיא אג"ח התעורר מוקדם בבוקר בהרגשה ברורה שמשהו חשוב עומד לקרות היום.

הוא נשאר במיטה בעיניים עצומות וניסה להתרכז כדי להגיע למסקנה מהו אותו דבר חשוב.

האם הוא יישלח היום לשליחות חשאית בעורף האויב? האם הוא צפוי לקבל העלאת שכר? ואולי תג העובד שלו ישודרג והוא יקב מספר 007 או אפילו נמוך עוד יותר?

 

לצערו, אף אחת מהמחשבות האלה לא נראתה מוכרת. כלומר, הן היו מוכרות לו היטב כי הן חלפו בראשו לא פעם, אך הן לא היו מוכרות מהמציאות.

גיא החליט לפקוח את עיניו ולהסתכל סביב. ודאי משהו בחדר יזכיר לו את האירוע המיוחד הצפוי היום.

החפץ הראשון עליו נפל מבטו היה השעון המעורר שלו (היה לו שעון מעורר אמיתי שהיה גם רדיו!). הוא הופתע לגלות שבעצם השעה לא הייתה כל כך מוקדמת כמו שהוא חשב כשהוא התעורר: השעה הייתה כבר שמונה וחצי בבוקר.

 

הוא תהה האם להתרכז בפתרון התעלומה מדוע השעון לא צלצל בשבע, אבל מהר מאוד הוא הבין שהוא פשוט לא כיוון אותו לשעה זאת (או לשעה כלשהי) ומיהר צאת מהמיטה כדי להתכונן ליציאה לסוכנות.

 

ואז הוא נזכר מה מיוחד באותו יום: אתמול הוא הכניס את האופנוע הקל שלו (125 סמ"ק) למוסך לטיפול קטן ואחר הצהריים הסתבר שהאופנוע יישאר שם יום נוסף. היום גיא יצטרך להגיע לסוכנות בתחבורה ציבורית.

 

כבר אתמול בערב גיא בדק בטלפון שלו (שהוא גם קונסולת משחקים ומחשב משוכלל) וגילה שיש קו אוטובוס אחד שמגיע ממקום לא רחוק לביתו למקום לא רחוק מהסוכנות (או שני קווי אוטובוס, או אוטובוס ורכבת, או אופניים ורכבת).

גיא הרגיש מוכן למשימה. אך בכל זאת, כדי להיות מוכן עוד יותר, הוא התלבש, התגלח, צחצח שיניים, שתה קפה, ארז תיק ויצא לדרך.

 

לאחר מכן הוא חזר הביתה לקחת את הטלפון שבלעדיו הוא לא יצליח להגיע ואת תג העובד שבלעדיו הוא לא יוכל להיכנס לסוכנות.

 

באמצעות הטלפון וכמה אנשים טובים (שהוא קיווה מאוד שהם לא סוכני אויב) הוא הצליח למצוא את תחנת האוטובוס הנכונה תוך פחות מרבע שעה. הוא חיכה עוד 20 דקות לאוטובוס וכשזה הגיע הוא עלה  אליו בנחישות וגילה אתגר שכל האימונים המפרכים שלו לא הכינו אותו אליו: לא ניתן לשלם באוטובוס אלא צריך כרטיס רב-קו טעון מראש!

 

גיא ירד מהאוטובוס ויצא למצוא מקום בו ניתן לרכוש את הכרטיס האמור. הוא עבר מחנות לחנות ושאל בכל מקום האם זהו המקום הנכון. בזכות כושרו הגופני המעולה הוא הצליח לכסות בזמן קצר יחסית שטח גדול למדי, אך מאמציו העלו חרס.

לאחר זמן מה הוא עצר לקנות לו קפה ומאפה.

 

בזמן שישב לאכול ולשתות הוא ניסה לגבש תכנית פעולה באמצעות מוחו האנליטי. לאחר שהעלה ופסל מספר רעיונות (כמו לדוגמא לחטוף אוטובוס ולהכריח את הנהג להסיע אותו לסוכנות) הוא מצא תכנית מושלמת: בשימוש זהיר וקפדני בטלפון שלו (שהוא גם מצלמה וגם מכשיר ניווט לוויני רב עוצמה) הוא יתקשר למזכירה גברת כספית-מצחיקה ויודיע לה שהוא חולה היום ולא יוכל להגיע לעבודה.

 

הוא כבר עמד להתחיל בשלבים הראשונים של תכניתו (שלב א: איתור מספר הטלפון ושלב ב: חיוג) כאשר הוא הרים את מבטו מכוס הקפה ונוכח שבית הקפה בו הוא יושב נמצא ממש מול משרדי הסוכנות.

 

לאחר חמש דקות הוא נכנס למשרדו בחיוך ניצחון וסימן לעצמו עוד הישג קטן (או אולי בינוני): הוא ניצח את סוכני האויב שתכננו את התחבורה הציבורית בארץ.

 

מוסר השכל: אם הייתה תחבורה ציבורית יעילה בארץ, הייתי צריך למצוא נושא אחר לסיפור

 

 

שבת שלום!

 

 

 

והרשומה המומלצת היא – The Timeless Trees of the Schulman Grove of Ancient Bristlecone Pines – בבלוג של Mamma Quail