הסיפור לשבת על האיש בר המזל

גד (שם בדוי) היה אדם בר מזל.

יש אנשים שנולדים כאלה. אך גד שלנו לא קיבל את מזלו הטוב כמובן מאליו אלא כל בוקר הודה לאלוהים על מזלו הטוב.

בכיתה י"ב גד רצה ללכת לעתודה וללמוד מדעי המחשב. למזלו הטוב הוא לא התקבל וכך נחסכו ממנו שלוש שנות קבע ארוכות.

כשהתגייס לצבא, למזלו הטוב הוא לא נשלח לגולני אלא לתותחנים והוא הודה על מזלו הטוב שזימן לו טירונות קלה יותר ושירות בטוח יותר.

להמשיך לקרוא הסיפור לשבת על האיש בר המזל

געגועים לאוכל של ילדותי?

השרביט החם מזמין אותי לכתוב על האוכל של ילדותי.
נושא קצת קשה מבחינתי… אני לא חושב שאני מאוד מתגעגע. אני הילד השלישי מחמישה. גדלתי בבית שלא היה בו הרבה כסף עם אמא שהייתה כמעט תמיד חולה.
האוכל בבית לא היה מדהים.

לא שהיה חסר אוכל. אף פעם לא היינו רעבים ולא הרגשנו שמשהו חסר. לא הכרנו משהו אחר. רק כשגדלתי הבנתי שיש גם דברים אחרים בעולם.

להמשיך לקרוא געגועים לאוכל של ילדותי?

החטא ועונשו (סיפור לשבת וליום כיפור)

רועי (שם בדוי) גדל במשפחה דתית ממוצעת.

כילד דתי הוא תמיד ידע שביום כיפור צריך לצום, אבל הוא לא חייב לעשות זאת לפני שיגיע לגיל שלוש עשרה.

ובכל זאת, בגיל 10 הוא החליט שהוא ינסה לצום ביום כיפור.

הוא הצליח לצום מצוין אחרי הסעודה המפסקת במשך כמה שעות טובות, אבל בסביבות תשע בערב הוא חש רעב כבד וביקש מאמו שתכין לו כריך עם גבינה.

אמו של רועי ניסתה לשכנע אותו שינסה לצום עוד קצת אבל רועי התעקש שהוא עומד "למות מרעב" ואמא שלא יכלה לראות ילד רעב הכינה לו את מבוקשו.

להמשיך לקרוא החטא ועונשו (סיפור לשבת וליום כיפור)

איך הג'ירף קיבל את צווארו – סיפור לשבת

ג'ף (שם בדוי) פנה יום אחד לאמו בארוחת הצהרים ושאל אותה: "אמא, למה לג'ירף יש צוואר ארוך כל כך?"
אמא, שהייתה רגילה לשאלות מוזרות בזמן הארוחה ענתה מיד: "לג'ירף יש צוואר ארוך כדי שהוא יוכל להגיע לעלים על עצים גבוהים"

אמא קיוותה שבזאת הסתיים הנושא וג'ף ימשיך לאכול, אבל הוא חשב קצת על התשובה ושאל: "אז אם אני ארצה לקחת את העוגיות מהמדף הגבוה אני גם אקבל צוואר ארוך או ידיים ארוכות?"
"שאלה מצוינת" – ענתה אמא – "והתשובה היא כמובן 'לא'. אתה מבין? יש דבר שנקרא אבולוציה ולפיו לוקח הרבה מאוד שנים כדי ששינויים כמו הצוואר הארוך של הג'ירפה יתרחשו."
"אז תוך כמה שנים הצוואר והידיים שלי יתארכו מספיק כדי להגיע למדף העליון?" – שאל ג'ף את השאלה המתבקשת.

להמשיך לקרוא איך הג'ירף קיבל את צווארו – סיפור לשבת

איך לרזות ולשמור על המשקל

בעיית השמנת היתר היא אחת הבעיות המטרידות ביותר את בני האדם (ולעיתים גם את בנות חווה) בעידן המודרני.

אין ספק כי השמנת יתר עלולה לגרום למחלות קשות רבות, לקשיים במציאת בגדים בחנויות ולצפיפות גדולה במטוסים במחלקת תיירים (בעיה שבימים אלה אינה גדולה כשהייתה).

מכיוון שכך, אין פלא שאחד החיפושים הפופולאריים באינטרנט בכלל ובגוגל בפרט (עוד מגיפה של העידן המודרני, לה אולי אקדיש מדריך נפרד) הוא "איך לא להשמין".

אבל, באופן תמוה, חיפוש פופולארי אחר הוא "איך לרזות". זה מאוד מוזר, כי לא שמעתי שקיימת בעיית הרזיה בעולם.

החלטתי כי אני הוא האדם שצריך לכתוב על הנושא. מעבר לשליטתי הפנומנלית, הבלתי נדלית ושלא תאומן ברזי הבלוגיה, אני יכול להרשות לעצמי לגלות כאן כי רזיתי פעמים רבות בחיי.

(יש עוד רזים בהם אני שולט כמו למשל רזי הקובול, רזי הטבעונות ורזי הסיפורים של אפרים קישון, אבל אני לא חושב שרזים אלה רלוונטיים למדריך הנוכחי).

בשנים האחרונות משקלי נע בין 67 ל-70 ק"ג. מפעם לפעם אני נשקל ומגלה שמאז השקילה האחרונה ירדתי (או עליתי) ק"ג (או שניים). למרות שכעיקרון אני רוצה להישאר בארץ, דווקא הירידה משמחת אותי יותר מהעלייה.

ללא ספק כשאני יורד במשקל אני הופך לרזה יותר ולהערכתי רזיתי כבר עשרות פעמים בשנתיים האחרונות לבדן.

ובכן, איך לרזות? בסה"כ מדובר במתמטיקה פשוטה.

יש שיאמרו שהמתמטיקה הפשוטה הזאת היא תרגיל חיסור: אם תחסירו את כמות הקלוריות שהכנסתם (=אכלתם) מכמות הקלוריות שהוצאתם (בפעילות גופנית בד"כ, אבל אפילו עצם הנשימה צורכת קלוריות) ללא ספק תרזו.

אחרים אומרים שהמתמטיקה הזאת לא כ"כ פשוטה ולמעשה 1000 קלוריות של סופגנייה (ממולאת בריבה ומצופה שוקולד) לא שוות לאלף קלוריות של מלפפון (ממולא בגרעיני מלפפון אך לא מצופה בשוקולד).

אני דוגל במתמטיקה אחרת לחלוטין: אם כרגע אתם שוקלים פחות ממה ששקלתם בנקודה כלשהי בעבר, ללא ספק רזיתם.

לדעתי אי אפשר לערער על האמת הפשוטה והישירה הזאת.

אם אשתמש שוב בדוגמא שלי, אני צריך להודות כי לפני כעשר שנים כבר הגעתי למשקל של מעל 71 ק"ג (יש שיאמרו שזה עדיין משקל נמוך מאוד, אבל צריך לקחת בחשבון שהגובה שלי הוא בערך כמו הגובה של נפוליאון + קרם שניט + סופגניה ממולאת בריבה ומצופה בשוקולד).

בשנים האחרונות לא היה יום אחד בו עליתי על המשקל והוא הראה יותר מ-70.9 ק"ג.

המסקנה הברורה היא שרזיתי: אני רזה יותר ממה שהייתי לפני עשר שנים!

אם כך, השיטה המהפכנית שלי להרזיה בטוחה ללא מאמץ היא פשוטה:

במשך חודש אחד אכלו כאוות נפשכם. הרבו בסופגניות, לביבות, צ'יפס, שוקולד וכמובן קרמבו.

לאחר חודש של זלילה בלתי מרוסנת, עלו על המשקל. התוצאה מן הסתם לא תרנין אתכם, אבל רשמו אותה לפניכם בלי לרמות ובלי לעגל את המספר כלפי מטה (מותר לעומת זאת לעגל כלפי מעלה).

כעת, כל שעליכם לעשות הוא לאכול בצורה קצת יותר מרוסנת מאשר בחודש האחרון.

אחרי שתקצצו קלות בסופגניות (אתם יודעים איזה), בצ'יפס ובקרמבו (שוקולד זה יותר בעייתי), עלו על המשקל שוב ובסבירות גבוהה תגלו שרזיתם.

אפשר ואף מומלץ לפרסם בפייסבוק, בטוויטר או בוואטסאפ בכמה רזיתם – זה טוב לאגו. רק תזכרו להשוות תמיד למשקל שנרשם בסוף החודש של הזלילה ולא חלילה למשקל אחר כלשהו.

ואיך שומרים על המשקל?

לי יש בבית שני משקלים. אחד דיגיטאלי והשני אנלוגי. שניהם נשמרים בתחתית הארון שבחדר השינה שלי. עד כה הם נשמרו לא רע, אבל יש סיכון מסוים כי אורחים בלתי קרואים יחשקו במשקל (במיוחד הדיגיטלי) ויקחו אותו איתם.
הבעיה העיקרית היא שלארון בחדר השינה שלי אין דלת.

לכן, למי שמעונין לשמור על המשקל, אני ממליץ לאחסן אותו בארון עם דלת ומנעול. יש להקפיד שהדלת תהיה נעולה תמיד, פרט כמובן לזמן בו אתם נשקלים.

אפשר כמובן לשקול להישקל בתוך הארון, אבל אז אתם עלולים להיתקל בשאלה איך לצאת מהארון ללא תגובות שליליות מצד בני המשפחה והחברים. גם זה כמובן נושא למדריך אחר.

והרשומה המומלצת היא – חיסון רוסי לקורונה? משחק פוליטי – בבלוג תיבת נען

הסושי הישראלי של שי וסו

כאשר שי (שם בדוי) השתחרר מהצבא וחזר ארצה מהטיול הגדול וגם מהטיול הפחות גדול שאחריו, הוא התחיל לחשוב על בחירת קריירה.
שי לא רצה לבזבז שנים על גבי שנים באוניברסיטה ולכן פסל מיד כל מקצוע הדורש תואר אקדמאי.
היו לו שתי דרישות ברורות מהקריירה הרצויה לו: סוג העבודה בו יבחר יהיה מהנה והעבודה תכניס לו הרבה כסף.

אבל שי לא היה בטוח איזה סוגי עבודות יכולים לענות על דרישותיו. הוא נהנה למשל לשחק במשחקי מחשב, אבל לא מצא דרך להרוויח מכך הרבה כסף. (הוא ניסה להתקבל לחברות המפתחות משחקים בתפקיד בודק, אבל נחרד לגלות שרוב החברות דורשות תואר אקדמאי או לפחות ניסיון בבדיקות תכנה ולא רק במשחקים).

להמשיך לקרוא הסושי הישראלי של שי וסו

סיפור חכמים  לשבת שאחר הפסח

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שעדיין היו מסובים בבני ברק.

מכיוון שפסח עמד להסתיים וימי החמץ קרבו ובאו, ישבו החכמים על מדוכת הלכות הפסח – וליתר דיוק – הלכות המעבר מפסח לחמץ.
אמר רבי עקיבא: "מימי אבותינו במצרים למדנו כי יש להוסיף מהקודש אל החול, על כן חש להרבות באכילת מצות מערב פסח עד לערב שבועות"

להמשיך לקרוא סיפור חכמים  לשבת שאחר הפסח

תעלומת האפיקומן הגנוב

האביב הגיע לורשה שוב. השלג החל להפשיר והרחובות התמלאו בוץ ואנשים. נראה היה שכל אוכלוסיית ורשה שהסתגרה במשך החורף בבתים, בבתי הקפה ובמסעדות יצאה החוצה לשאוף אוויר צח.

גם אני התחברתי אל הטבע והתחלתי לאכול את הארוחות שלי בגינת או מרפסת המסעדה כל עוד זה היה אפשרי.

באותו יום ישבתי בגינת המסעדה האהובה עליי ובדיוק התחלתי את הקינוח השלישי כאשר נגשה אליי עלמה צעירה ושאלה בהיסוס האם אני הוא הבלש הנודע חסר השם שפתר אין ספור בעיות בשירות משטרת ורשה.

להמשיך לקרוא תעלומת האפיקומן הגנוב

תעלומת המרק – סיפור לשבת

באופן די צפוי לאמצע ינואר, החורף היכה בוורשה בכל עוזו. בעצם, ממש לא במלוא עוזו. הטמפרטורות היססו האם לרדת מתחת לאפס או להישאר מעליו. הגשם לא החליט אם הוא גשם קפוא או סתם גשם.

אני התאזרתי בסבלנות וחיכיתי לשלג. למרות שהוא עדיין לא הגיע קיצצתי בכמויות הגלידה והגדלתי במעט את כמויות המרק שאכלתי. אין כמו מרק חם בחורף – ולא צריך להיות בלש שביל לדעת את זה. (אבל בהחלט לא מזיק להיות בלש!)

להמשיך לקרוא תעלומת המרק – סיפור לשבת

ההצטננות – סיפור לשבת

הצטננתי. זה לא סיפור גדול. אפילו לא סיפור. קורה לכל אחד – והרבה פעמים במהלך חייו.
אני לא מהמפונקים או המתפנקים. אני לא מתרגש מהצטננות קטנה. קצת נזלת, קצת שיעולים, קצת עיטושים, קצת כאב גרון… אף אחד לא מת מזה.

בסה"כ צריך לקחת אתי לעבודה הרבה טישיו וקצת כדורים נגד כאב גרון. וגם כדורים נגד הצטננות.
וחשוב לשתות הרבה תה (ועל הדרך גם לא מעט קפה).

זהו. פשוט מאוד.

להמשיך לקרוא ההצטננות – סיפור לשבת