החסידה והכרוב – סיפור לשבת

חסידה (שם בדוי) הייתה חסידת שמלצקין (שם בדוי גם כן. שם החסידות המדויק שמור במערכת) עוד מלידה.
כמו רוב החסידים והחסידות בחסידות זאת היא הייתה חסודה, העריצה את הרבי (וקצת את הרבנית) ודקדקה במצוות כלה כחתן.

אבל בניגוד לרוב החסידות, למרות גילה המבוגר (26+) ולמרות תכונותיה הטובות היא לא הייתה נשואה וכנראה נגזר עליה להישאר רווקה זקנה כל חייה.

(היו הרבה סיבות סבוכות לכך שהיא לא הייתה נשואה, אבל לא אעסוק בהן כאן גם בגלל שאני רוצה להסתבך בסיבוך אחר וגם בגלל שאני לא מכיר את הסיבות הסבוכות.)

יום אחד הופיעה חסידה בבית אביה נרגשת כולה ובידיה תינוקת יפיפייה.
בני משפחתה הצטופפו סביבה בהתרגשות ושאלו מיהי התינוקת ומדוע היא מחזיקה אותה.

מה רבה הייתה הפתעתם של הבוגרים בבני המשפחה כששמעו שהחסידה הביאה את התינוקת אל חסידה!

חסידה הופתעה מההפתעה של בני משפחתה המופתעים. היא זכרה היטב את אותו יום שבו שאלה את אמה כיצד ילדים באים לעולם וזאת הסבירה לה על החסידה.

כבר שנים היא ציפתה שהחסידה תבקר גם אותה וחשבה שזה לא הוגן שהחסידות מחרימות אותה רק בגלל שהיא לא נשואה (דווקא להיפך: היא ציפתה שהחסידות החסודות יפצו אותה על כך שהיא חשוכת בעל ולא ישאירו אותה חשוכת ילדים!)

הבוגרים במשפחה תבעו הסבר יותר מפורט וחסידה ספרה להם שהיא טיילה בגן החיות וליד כלוב החסידות מצאה את התינוקת.

אביה של חסידה הציע שתיגש למשטרה ותדווח על תינוקת נטושה, אבל חסידה לא הבינה מדוע זה נדרש ומדוע הוא לא מקבל את העובדה הפשוטה שהחסידה סוף סוף ביקרה גם אותה.

אמה של חסידה לקחה אותה לחדר צדדי והתוודתה על כך שהסיפור שסיפרה לה בילדותה על חסידות המביאות תינוקות אינו מדויק.

חסידה ההמומה שאלה מיד האם הגרסה שחברתה סיפרה לה – על כך שתינוקות מגיעים בתוך כרוב גדול – היא הנכונה. היא ציינה שבאמת ראתה גם כמה כרובים גדולים ליד כלוב החסידות, אבל לא קישרה אותם לתינוקת כי הניחה מיד שהחסידה הביאה אותה.

בצר לה הסבירה אמא של חסידה את הטכניקה המדויקת (כמעט) להבאת ילדים לעולם. חסידה – שהייתה באמת חסודה – סירבה להאמין לה.
היא ברחה מהבית יחד עם התינוקת.

הוריה של חסידה התייעצו עם הרב לגבי הבורות של בתם ולגבי גורל התינוקת וזה קבע כי הבורות בנושא ספציפי זה (ועוד כמה נושאים) הינה דווקא מבורכת (לפחות אצל רווקות) ואילו התינוקת ודאי הגיעה אל חסידה בשל רצון הבורא ועל כן תישאר ברשותה.

כך חלפו להן השנים. חסידה גידלה את התינוקת (שמהר מאוד הפכה לפעוטה ולילדה בסדר זה) באהבה ובמסירות והייתה מאושרת.

עד שיום אחד הגיעה הילדה (אקרא לה בשם הבדוי הילדה) אל חסידה ושאלה אותה: "אמא, איך מגיעים תינוקות לעולם?"

חסידה לא הייתה בטוחה בתשובה. קשה היה לה להכריע בין סיפור החסידה לבין סיפור הכרוב ולמען האמת בשנים שחלפו היא נטתה להודות בראשה כי הגרסה האחרונה של אמה דווקא נכונה – אבל הלב סירב להאמין בכך (קל וחומר שלא תוכל לספר זאת להילדה).

אחרי התלבטות קלה היא הודיעה להילדה שתיקח אותה לגן החיות שם תסביר לה הכל.

הילדה אמנם קצת התפלאה על בחירת המקום המוזרה, אך היא מעולם לא התנגדה לביקור בגן החיות ולכן התלוותה אל אמה בשמחה.

הן נעצרו מול כלוב החסידות וחסידה שמה לב שגם הפעם מונחים לידו כרובים.

כשהיא בחנה את הכרובים מקרוב היא ראתה שלמרות שהם גדולים, הם קצת קטנים בשביל להכיל תינוק, לכן היא התחילה להסביר להילדה על החסידות המביאות ילדים להוריהם.

הילדה חשבה קצת על ההסבר ושאלה: "ומאיפה מגיעים התינוקות אל החסידות?"

שאלה זאת הביכה מאוד את חסידה שנאלצה להודות שמעולם לא חשבה על כך.
בגמגום מסוים היא הסבירה שהחסידות מוצאות את התינוקות בכרובים והצביעה על הכרובים שהיו מונחים ליד הכלוב.

הילדה הסתכלה על הכרובים, על החסידה ועל חסידה בחוסר אמון מסוים ושאלה: "ואני גם הגעתי מהכרובים והחסידות פה?"

חסידה אישרה זאת בחיוך והילדה אמרה: "משום מה חשבתי שאמי הביולוגית הפקירה אותי פה כי הייתי תוצאה של הריון לא רצוי אחרי קיום יחסי מין ללא אמצעי מניעה"

מוסר השכל: מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז (או במילים אחרות: הילדים יודעים יותר מאתנו)

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – פארק הפרחים Keukenhof – הולנד – בבלוג של יעל כהן