אפס אפס שמונה – סיפור לשבת

הקדמה מתבקשת: זהו הסיפור הראשון שכתבתי על הסוכן החשאי האגדי גיא אג"ח כבר בשנת 2014. החלטתי שכדאי לפרסם אותו שוב. הופתעתי לגלות שבמקור היו לגיא הרבה יותר גאדג'טים מאשר בסיפורים האחרונים. תודה לידידי גל שהציע את הרעיון העקרוני.
ונעבור לסיפור:

גיא  אג"ח (שם בדוי) התעורר באמצע הלילה מצלצול הטלפון המובנה בטבעת הזרת שלו. בעזרת חושיו החדים ושנים רבות של אימונים הוא זיהה תוך שבריר שנייה היכן הוא (במיטה שלו בבית). הוא ענה לטלפון בקולו הסמכותי אך הסקסי: 'אג"ח מדבר. גיא אג"ח'

בצדו השני של הקו נשמעו רק התנשמויות מוזרות וכעבור רגע נותקה השיחה.

גיא התיישב במיטתו והדליק את מנורת הקריאה (חסינת הכדורים ובעלת יכולת שיגור קרני לייזר) שניצבה לצד מיטתו. מי יכול היה להתקשר? מספר טבעת הזרת שלו היה ידוע רק לכחמישים אנשים בעולם כולו  – כולם סוכנים חשאיים, אנשי ביטחון, בכירי ממשל או בחורות יפות.
אין ספק שמי שהתקשר (ועדיף – מי שהתקשרה) נזקק לעזרתו. מן הסתם היא נחטפה או נרצחה ובכוחותיה האחרונים היא התקשרה אליו. פעולה מהירה נדרשה פה.

להמשיך לקרוא אפס אפס שמונה – סיפור לשבת

הסיפור (לשבת) על חצי הכוס המלאה

חן (שם בדוי – השם האמיתי שלה היה פוליאנה, אבל גם הוא היה בדוי) הייתה ידועה תמיד כבחורה אופטימית.

טוב, המשפט הזה לא מדויק כלל. עד גיל 17-18 אף אחד לא הכיר אותה כ"בחורה אופטימית". למעשה עד גיל 13 היא הייתה ידועה כ"ילדה אופטימית" ואילו בין הגילאים 13 ל-17 (בערך) היא הייתה ידועה כ"נערה אופטימית".

אבל זה לא חשוב- החשוב הוא שלחן הייתה היכולת המדהימה והנדירה לראות תמיד את חצי הכוס המלאה.

להמשיך לקרוא הסיפור (לשבת) על חצי הכוס המלאה