משל יותם – סיפור לשבת ולט"ו בשבט

כל העצים שמחו מאוד ביום חגם, אבל לא היו בטוחים כיצד לחגוג אותו. לאחר ויכוחים רבים הם הגיעו למסקנה שמה שדרוש להם הוא מישהו שיגיד להם מה צריך לעשות (ואולי גם מה צריך לא לעשות). מין מפקד, או אולי רב, או אולי…. מלך!

כן, כולם הסכימו שהרעיון לבחור מלך הוא מצוין (לנו זה אולי נשמע קצת אבסורד, אבל קרה בהיסטוריה שמלכים *נבחרו* לשלוט).

אבל מי יהיה המלך?

ברוב קולות הוחלט שאין מתאים מעץ הזית: הוא אחד משבעת המינים, השמן שמפיקים מפירותיו בריא וטעים והוא מאריך ימים.

הלכו העצים בשמחה אל הזית לבשר לו על הכבוד הגדול בו זכה, אך להפתעתם הוא סירב לקבל את התפקיד בטענה שהוא עסוק מדי ביצירת פירות.

למרות האכזבה, העצים לא התייאשו ופנו אל העץ שהגיע למקום השני המכובד – התאנה.  גם הוא משבעת המינים והפירות שלו כל כך טעימים… בנוסף גם העלים שלו שימושיים ליצירת בגדים!
מיהרו העצים אל התאנה, פתחו איתה בשיחה קלה ולאחר שווידאו שהיא בעד רעיון המלוכה באופן כללי הציעו לה את התפקיד.

אבל גם התאנה סירבה… היא הסבירה שאמנם באופן עקרוני היא בעד רעיון המלוכה, אבל כרגע היא עסוקה מדי יצירת פירות (תרוץ לא מקורי ומוכר כבר לעצים) ולא יהיה לה זמן לחובות הבאים עם המלוכה.

העצים עברו שוב על רשימת שבעת המינים. הרבה מהעצים חשבו שהבא בתור צריך להיות התמר, אבל כמה עצים למודי ניסיון הזכירו שהוא עץ גבוה – מה שהופך אותו בוודאי לגאה מדי – וגם לו יש פירות מתוקים מאוד כך שבוודאי הוא יסרב גם כן. הם לא היו מוכנים לסירוב נוסף…

המועמד הבא בתור היה כמובן הרימון – חלק מהעצים ציינו לחיוב שהפירות שלו חמצמצים ולעיתים אפילו חמוצים כך שהוא ודאי לא יסרב בתירוץ שהוא עסוק איתם, אך עצים אחרים ציינו (ובצדק) שהפירות של הרימון מאוד גדולים ומאוד אדומים וזה מלמד על גאווה גדולה (ואדומה) ולכן סביר מאוד שגם הוא יסרב.

העצים היו על סף ייאוש, כאשר לפתע אחד מהם הציע את הגפן. גפן? עצים אחרים הודיעו שהגפן היא לא עץ ולכן לא מתאימה להיות מלך העצים. אבל העץ שהציע את הרעיון (נדמה לי שזה היה הברוש) הסביר בסבלנות שראשית לא חייבים עץ שישלוט בעצים – הוא הביא כדוגמא את המלך צ'ארלס השלישי שהוא ספק גרמני, ספק סקוטי וספק יווני ובכל זאת הוא מלך האנגלים – ושנית דווקא העובדה שהגפן היא לא עץ יגרום לה להבין את הכבוד הגדול שנפל בחלקה ולקבל את התפקיד.

מעודדים הלכו העצים אל הגפן ובישרו לה בשמחה ובתקווה על הבחירה. אבל הגפן איכזבה גם היא והודיעה שראשית היא לא עץ ושנית היא מאוד עסוקה בייצור ענבים ליין (מיקבי בוטיק) ואין לה זמן או כוח למלוך.

מחוסר ברירה החליטו העצים לערוך הגרלה – יזכה מי שיזכה.  זכה האטד… אמנם הוא לא משבעת המינים, לא גבוה, לא מתהדר בפירות טעימים – אבל הגרלה היא הגרלה ואולי ישמח האטד לקבל את התפקיד? (בטח הוא לא יטען שהוא עסוק עם הפירות שלו!)

האטד אכן שמח מאוד לקבל על עצמו את המלוכה. בתור הצעד הראשון בשלטונו הוא פרסם צו מלכותי הקורא לכל העצים לחסות בצלו. העונש למי שלא יקיים את הצו: הוצאה להורג בשריפה.

מוסר השכל:   כנראה שצ'ארלס השלישי הוא מלך יותר טוב מהאטד

שבת שלום וט"ו בשבט שמח!

תודה ל-  tootrees3 שהציע לי לכתוב סיפור ט"ו בשבט מבוסס על משל יותם.

והרשומה המומלצת היא – לשרביט החם – על הבלוג שלי – בבלוג של Empiarti

הנושא החם – תוצאות הבחירות – הפתעה או צפויות מראש? שמחה או אכזבה?

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על נושא חם באמת – תוצאות הבחירות.

אתחיל בלומר שלא הופתעתי, לא שמחתי ולא התאכזבתי.  אבל אני לא מרוצה ואני מודאג…

אפשר לסיים את הרשומה פה, כי הכל כבר ברור, אבל אוסיף עוד (לא מעט) מילים:

לא הופתעתי ולא התאכזבתי , כי בגדול תוצאות הבחירות די דומות לסקרים האחרונים שפורסמו (הנה דוגמא), בשני הבדלים משמעותיים – מרצ שלא עברה את אחוז החסימה וש"ס שקיבלה תוספת מנדטים משמעותית יחסית לסקרים.

אבל גם לפי רוב הסקרים מחנה "הימין" הכולל את הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס ויהדות התורה קיבל רוב והיה לי די ברור שהפעם נתניהו יוכל להקים ממשלה בהתבסס על מפלגות אלה. מכיוון שאני ממש לא אוהד של נתניהו או של המפלגות האלה קיוויתי שזה לא יקרה, אבל התוצאה "הטובה ביותר" שיכולתי לקוות אליה היא עוד תיקו אחד שיוביל לבחירות נוספות – גם זאת לא תוצאה טובה כמובן.

את מרצ אני לא אוהב כבר הרבה שנים. אני חושב שחוסר האהבה הזה התחיל בממשלה של ברק, בה מרצ הייתה חברה בקואליציה ומנהיגה אז יוסי שריד היה שר החינוך. באותה ממשלה מרצ ויתרו בערך על כל העקרונות שלהם "למען השלום". בסוף לא קיבלנו שלום (להיפך) ולא התקדמנו באף אחד מהנושאים שמרצ לכאורה הייתה אמורה לקדם. בשנים שחלפו מאז נראה היה לי שמרצ המשיכה לעסוק בעיקר בדיבורים ובמעט מעשים והדיבורים עסקו בעיקר בפלסטינאים.

ובכל זאת מצער אותי שהם לא עברו את אחוז החסימה – זה חלק משמעותי מהמחיקה של השמאל הישראלי.

אני חושב שחלק מהבעיה של מרצ הפעם הוא תרומתם לנפילת ממשלת בנט לפיד.

את ש"ס כמובן לא אהבתי מעולם. אני חושב שלגיטימי לחלוטין שחרדים ספרדים יזכו לייצוג בכנסת ולחברי כנסת שידאגו לאינטרסים שלהם. אבל אני מוטרד מכך שככל הנראה יש למפלגה הזאת הרבה מצביעים שאינם חרדים ספרדים החושבים בטעות שהמפלגה מייצגת אותם. לפי כרזות הבחירות ש"ס מציגה את עצמה כמפלגה חברתית הדואגת לעניים ולשכבות החלשות בחברה, אבל אני ממש לא חושב שאלה האוכלוסיות שהמפלגה דואגת להן. כמובן גם מפריע לי שבראש המפלגה הזאת עומד עבריין מורשע (פעמיים) אבל כידוע "הוא זכאי".

אני מודאג גם כי אני רואה הקצנה בעם. לפני כמה שנים בן גביר לא היה נחשב בחירה לגיטימית ע"י חלקים גדולים מהציבור. כיום הוא מאוד פופולרי. סמוטריץ' הוא גזען שאולי אפילו לא מבין שהוא כזה. במפלגה שלהם נמצא גם אבי מעוז המתנגד נחרצות לשוויון זכויות  לקהילה הלה"טבית ועוד מגוון של אנשים שדעותיהם בהרבה נושאים הפוכות לחלוטין מדעותיי.

מדוע מתרחשת ההקצנה הזאת?  יש לא מעט סיבות. אני יכול לחשוב על כמה מהן כמו הפלסטינאים שמוכיחים שוב ושוב שאין סיכוי לשלום איתם, הקצנה כללית בעולם, ההסתה והפילוג שלהם נתניהו תרם הרבה מאוד (האם רק נדמה לי שלפני כמה שנים "שמאל" לא היה מילה גסה?  אני בטוח שעד לא מזמן לא הייתה חפיפה בין "שמאלני" ובין "לא מסכים עם נתניהו") ואפילו הקלות הרבה של פרסום דעות ברשת האינטרנט.

אבל זאת ההכרעה הדמוקרטית. רוב העם תומך באופן ברור במפלגות האלה ואני מקבל את הכרעת הרוב. אני מעדיף לחיות במדינה דמוקרטית בה רוב העם חושב אחרת ממני מאשר במדינה דיקטטורית בה השלטון ואני מסכימים.

אז מה יהיה? לדעתי, פחות טוב אבל לא אסון טוטאלי. חיינו תחת שלטון נתניהו לא מעט זמן, החרדים שלטו הרבה זמן בוועדת הכספים ובמשרד הפנים, הדתיים הלאומיים במשרד החינוך ואנשים שכל מה שהם יודעים לעשות זה להצדיק את נתניהו היו שרים וראשי ועדות. אני בטוח שאני אתרגז לא מעט ואדאג לא מעט בשנים הקרובות, אבל מכיוון שאנו עדיין מדינה דמוקרטית, אקווה שהשלטון יתחלף וישתפר (לטעמי) בבחירות הבאות.

שיהיה לנו בהצלחה.

והרשומה המומלצת היא – רגיעה קצרה מאוד – בבלוג של nadavs

בארץ המדגם – סיפור לשבת

לפני שנים לא רבות, באזור מאוד לא רחוק מאזורנו, התקיימה לה מדינה דמוקרטית אחת. אני מדגיש היא הייתה רק אחת, כי בכל המדינות האחרות באותו אזור שלטו דיקטטורים בכינויים שונים החל מנשיא וכלה במלך.

כמו בכל מדינה דמוקרטית, גם במדינה נשואת סיפורנו (נקרא לה בשם הבדוי יעקב) התקיימו בחירות להנהגת המדינה כל ארבע שנים או פחות (או הרבה פחות).

יום הבחירות היה תמיד יום חג. האזרחים יצאו מהבית, נסעו לטיולים, ערכו קניות, עשו על האש וחלקם אפילו יצא להצביע.

עד יום הבחירות שררה מתיחות קשה בין המחנות הפוליטיים השונים שהתבטאה בהשמצות הדדיות, שקרים, לעג למנהיגי המחנה היריב והבטחות/איומים על סופה הקרב של המדינה במקרה שהמחנה היריב ינצח.

סיפור חכמים לשבת שאחרי החגים ולפני הבחירות

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבני ברק ביום חמישי שאחרי שמחת תורה והעלו זכרונות מהחגים.

אמר רבי עקיבא: "החגים היו כל כך עמוסים ומועילים עד שקשה לי לחזור לשגרה"

אמר רבי אלעזר: "גם אצלי החגים היו עמוסים, אך כיצד מצאת אותם מועילים?"

קפץ לדבריהם רבי אליעזר ואמר: "הצום. הצום היה מועיל. כנאמר – יותר משצמו בני ישראל למען בריאותם, צמו הם למען תועלתם"

הסתכלו עליו כל הרבנים כתרנגולים בבני אדם ורבי ששון ביטא את מה שחשבו כולם: "הצום לא נועד להועיל אלא לכפר על חטאינו (למרות שאני לא חטאתי כלל)".

מלמלו כולם דברי הסכמה – בעיקר עם הסיפא – אבל רבי עקיבא אמר: "התכוונתי לתועלת של כל החגים באופן כללי ולא רק ליום הכיפורים! החגים הועילו לשלושת הדברים בהם אדם ניכר: לכוסי, לכיסי ולכעסי."

שאל רבי שמחה: "אני יכול להבין את עניין הכוס, אבל מה הועילו החגים לכיסך ולכעסך?"

ענה לו רבי עקיבא: "בכל ארוחה הוזמנתי לבית אחר ובכך חסכתי ממון לא מועט על ארוחות, אך הסעודות המשפחתיות עלו לי בכעס רב על בני משפחתי הענפה – דבר שפתרתי כמובן באמצעות שתייה מרובה"

הנהנו כל הרבנים בהבנה ורבי יוסף בעל הנס הוסיף: "אם היה עובר עלינו חג אחד ללא מריבות משפחתיות היה זה נס של ממש".

אמר רבי שמעון בעלה של רינה: "רינה אשתי תמיד אומרת שמריבות משפחתיות מוסיפות פלפל לחיים"

שאל לו רבי יהושע: "האם בגלל זה אשתך שתחיה אינה מתבלת את תבשיליה?"

כעס עליו רבי שמעון והחל להשמיץ את בישוליה של אשתו של רבי יהושע עד שקרא אותם רבי בוריס לסדר ואמר:

"רבותיי! אין צורך לריב! החגים כבר מאחורינו וליל הסדר עוד הרחק מלפנינו!"

נרגעו הרוחות וגם הרבנים ורבי עקיבא אמר: "אכן, משעמם לנו אחרי החגים… האם למישהו יש רעיון כיצד נוכל להפיג את השעמום?"

ענה רבי אלעזר בשאלה: "שמעתם שהבחירות מתקרבות?"

שאל רבי אליעזר: "מה עניין שמיטה להר סיני? מדוע שרבנים מכובדים כמונו יתעניינו בהבלים המתאימים לגויים, בורים, עמי ארצות וקוראי בלו…"
כאן עצר לפתע רבי אליעזר והציץ מעבר למסך לוודא שאף אחד לא שם לב לפליטת הפה שלו.

מיהר רבי ששון לחפות על מה שכמעט נאמר וקרא בקול: "הבחירות חשובות מאוד לקהילתנו כפי שנאמר בקהלת: 'כמספר המנדטים כך התקציב!'"

אמר רבי שמחה: "נראה לי שנסחפת קצת, מכובדי. ראשית ההיסטוריה מלמדת אותנו כי כל עוד יש מנדטים, התקציבים זורמים ואין יחס ישר בין מספר המנדטים לגודל התקציב. ושנית – איזה מנדטים בראש שלנו? על איזה מפלגה אנחנו מדברים? אין למי להצביע!"

נדהמו החכמים מדברי הכפירה של רבי שמחה והחלו להעלות את שמות המפלגות האפשריות מאל"ף ועד ש"ס ולתדהמתם מצאו נימוק טוב כנגד כל מפלגה ואף לא נימוק אחד לרפואה בעד מי מהמפלגות (ואפילו לא בעד סגן שר הבריאות בעבר)

ישבו הרבנים אבלים וחפויי ראש (אבל רבי בוריס בדיוק חפף את הראש) ותהו כיצד להתגבר על המבוי הסתום (ולא מדובר פה על המבוי הסתום של רבי יהושע שסבל רבות מארוחת החג האחרונה).

אמר רבי שמעון בעלה של רינה: "אשתי רינה תמיד אומרת שעלינו להצביע כפי שיורו לנו הרבנים"

אמר לו רבי יוסף בעל הנס: "אבל כולנו רבנים, כולנו חכמים וכולנו לא יודעים עבור מי להצביע!"

הציע רבי בוריס בהססנות מסוימת: "אולי נקים מפלגה משלנו? הרי כולנו חכמים, כולנו רבנים… מי יותר ראוי מאיתנו להנהיג את העם?"

הסכימו כל הרבנים עם ההצעה החדשנית אך ספק אחד ניקר במוחם. רבי אליעזר שבר את השתיקה המעיקה וניסח את הספק במילים: "אבל מי יעמוד בראש המפלגה?"

מיהרו הרבנים להציע אישים ראויים לתפקיד. רבי עקיבא הציע את רבי עקיבא, רבי אלעזר את רבי אלעזר וכן הלאה. הרוחות סערו עד שרבי ששון סגר את החלון והציע הצעה מהפכנית: מדוע שלא יעמידו בראש המפלגה אישיות ציבורית מפורסמת?

שמחו הרבנים על הרעיון וגם סמכו את ידיהם עליו. בדקו בעיתונות ומצאו כי ציפי לבני ואהוד אולמרט לא שייכים לאף מפלגה וכמעט פנו אליהם כשנזכרו שהרשימות נסגרו מזמן ולכן חזרו להתלבטויות עד שבאו תלמידיהם והזכירו להם שהבחירות בעוד פחות משבועיים.

במי יבחרו הרבנים?  

כל זאת ועוד נדע בקרוב…

מוסר השכל: כשהבחירות רועמות, הרבנים מברברים

שבת שלום!

והרשומה המומלצת – שנחאי – מגדלים בערפל – בבלוג של adiad

הדרדסים המדורדסים (סיפור לשבת)

בכפר קטן במעבה היער הגדול , בבתים דמויי פטריות, חיו להם הדרדסים.

בבית גדול (יחסית לבתים של הדרדסים) חי גרגמל המרושע יחד עם חתולו (המרושע גם כן) חתחתול.

עד כאן כולכם מכירים את הסיפור ואולי תוהים מה אני כבר יכול לחדש בסיפור הישן הזה שחזר על עצמו במאות פרקים של סדרת הטלוויזיה המיתולוגית.

אבל האם עצרתם פעם לחשוב מה היה קורה אם הדרדסים היו אמיתיים?

דבר אחד בטוח – חתחתול (וכל חתול נורמלי אחר) היה רודף אחריהם ומנסה לצוד אותם. לא בגלל שהוא  מרושע  אלא בגלל שהוא חתול.

ובכן, יום אחד הגיעה חבורת דרדסים לעיר הגדולה. הם הסתכלו בחשש מסוים על הבניינים הענקיים והמכוניות הגדולות ואז שמו לב לכרזה גדולה עליה הופיע אדם בחליפה על רקע דגל כחול לבן.

האריה שאמר לא רוצה (סיפור לשבת)

לפני לא הרבה שנים, בארץ לא רחוקה, חי אריה גדול וחזק שהיה (כמובן) מלך החיות.

כל החיות רעדו מפחד כשרק עבר בסביבה. אמהות היו מאיימות על ילדיהן שאם לא יגמרו לאכול האריה יבוא (לא היה צריך לציין מה הוא יעשה כשיבוא, כי למשמע האיום הילדים מיד גמרו את האוכל).

וכשהוא היה שואג – כל היצורים החיים (וגם הצמחים והפטריות) היו משתתקים מיד.

זה לא שהוא היה אריה אכזרי במיוחד. הוא אמנם אכל בשר כמו כל אריה, אבל הוא בסך הכל היה אריה נחמד ורגוע. הוא העדיף לבלות את יומו בשינה ואת לילותיו בנמנום.

אבל הוא היה גדול וחזק ולכן – גם בלי לנסות – הוא היה מפחיד כל כך.

לכל מצליחן יש מגנט (ולכל שבת יש סיפור)

כשיגאל (שם בדוי) היה כמעט בן חמש, הוא חזר ממסיבת יום הולדת אצל חבר מרוגש כולו.  היה לו כיף. הוא רקד ושר ושיחק ואכל ממתקים ובעיקר קיבל שלוש מתנות – גם הפתעה (דביקי – אימת ההורים), גם פרס (סרגל – מכיוון ששר "הכי יפה" את "היום יום הולדת") וגם מגנט (כן, פרסומת של הבחור שתמורת סכום צנוע הפעיל את הפעוטות וחילק את הפרסים).

הוריו של יגאל שמחו בשמחתו ולא טרחו להסביר לו את ההבדל בין "פרס" ל"פרסומת" (בסה"כ אותו שורש, אז למה להיכנס לצרות?) אבל הם שילמו על זה ביוקר כשמסיבת יום ההולדת של יגאל עצמו התקרבה והוא דרש כי אותו מפעיל ("מושיק הליצן") יערוך גם את המסיבה שלו. להורים היו רעיונות אחרים, אבל אחרי לחץ פיזי מתון (שכלל השכמות בחמש בבוקר עם השאלה החוזרת: "הזמנתם כבר את הליצן?") הניסיון המגומגם להסביר שהם לא יודעים איך להשיג אותו נתקל בנפנוף של המגנט עם הצבעה על מספר הטלפון.

שונא קונספירציות יחיה – סיפור לשבת

בני (שם בדוי) היה ישראלי מבטן ומלידה, פטריוט גדול שלא ראה את עצמו גר במקום שאינו במדינת ישראל (השלמה כמובן) , אלא אם הוא יצליח סוף סוף להוציא דרכון זר של מדינה כלשהי.

למרות זאת בני לא היה קרתני כלל וכלל. הוא היה איש העולם הגדול שתמיד התעניין בנעשה בעולם והיה בקיא מאוד בחוקים ובעולם הפוליטי של הרבה מדינות בעולם.
טוב, לא בדיוק תמיד ולא בדיוק בהרבה מדינות בעולם – אבל מאז תחילת מערכת הבחירות האחרונה בארה"ב (שהייתה ממש לא מזמן) הוא התעניין מאוד בפוליטיקה האמריקאית והיה בקיא מאוד בחוקי הבחירות של ארה"ב.

הוא ידע למשל בוודאות שטראמפ הוא הנשיא הטוב ביותר שמונה בארה"ב אי פעם ושמתחרהו העלוב ביידן הוא סנילי, פדופיל ובוגד. ממש לא היה ברור לו כיצד ה-FBI  מאפשר לביידן (או לכל אדם שאינו טראמפ) להתמודד בבחירות במקום לאסור אותו מיד.

סיפור חכמות לשבת האחרונה לפני הבחירות (מועד ג)

מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שהיו מסובות על קפה ועוגה בבית הקפה החביב עליהן בבני ברק והיו מסיחות בענייני דערבא.

אמרה הרבנית רחל: "האם שמעתן כי הכנרת כמעט הגיעה לקו העליון? מה רבו מעשיך אדושם!"

אמרה הרבנית שרה: "מה רבו גשמיך אדושם – כולם ברטיבות עשית"

הוסיפה הרבנית רבקה: "כי הוא בחרנו מכל העמים וציוונו לנסוע לראות את השטפונות, אבל לא בשבת"
ציינה הרבנית חסיה: "אגב בחרנו – במי אתן בוחרות ביום שני?"

שיעור היסטוריה – ישראל 2050 (סיפור לשבת)

"בוקר טוב לכולם" – אמר המורה. למורה הזה לא היה שם בדוי – הוא היה כולו בדוי, מכיוון שלא היה אדם אלא תוכנת בינה מלאכותית מתקדמת. כלומר, מתקדמת במושגים של ימינו, אבל די מפגרת במושגים של 2150, הזמן בה מתרחש סיפורנו. אבל אני לגמרי סוטה מהסיפור, אז אחזור אליו ואני מבטיח להשתדל לא להפריע (אבל לא מבטיח לקיים).

המורה בדק בזריזות (תוך פחות מננו-שנייה) שכל 5,231 התלמידים נמצאים בכיתה (הוירטואלית כמובן). 2 היו חסרים. אחד דיווח שהוא חולה והמורה בדק אותו, רשם לו כדורים ושיחרר אותו מהכיתה. השני הציג פתק מההורים הפוטר אותו מהשיעור אבל המורה זיהה שמדובר בזיוף מצוין ושלח אליו משטרה (וירטואלית).

כעת אפשר היה להתחיל בשיעור. הנושא היה היסטוריה עתיקה של מדינת ישראל.