באותו יום שלישי יצאתי לצפות במרוץ (כמו בכל יום שלישי השלישי בחודש השלישי בשעה שלוש – אם יש לי כוח).
ליד המסלול פגשתי מישהו לא מוכר. בד"כ אני מכיר את כל הצופים והבחור ההוא בלט מיד בחריגותו.
נגשתי להציג את עצמו ושאלתי אותו מי הוא.
התשובה קצת הפתיעה אותי. הוא אמר: "אני הוא"
"הוא?" – שאלתי. חשבתי שאולי הוא הו נשיא סין אבל הוא לא היה נראה סיני.
הוא (!) ראה שאני נבוך והסביר(?) "אני הוא כמו שאתה הוא וכמו שאתה אני וכולנו ביחד"
מיותר לציין שלא בדיוק הבנתי, אבל באותו רגע התחיל המירוץ, לכן לא המשכתי לתחקר אותו אלא מיקדתי את תשומת לבי ברצים שיצאו בריצה כמו חזירים מתותח.
ואז הם התחילו לעוף! צעקתי בהפתעה: "הם עפים!" אבל נראה היה שאני הייתי היחיד שהתרגש מכך.
הפניתי את מבטי אל חברי החדש "הוא" וגיליתי שהוא יושב על פיסת דגני בוקר. שאלתי אותו מה הוא עושה והוא ענה שהוא מחכה למכונית מסחרית שתבוא לאסוף אותו.
כעת שמתי לב שהוא לובש חולצת טי עם לוגו של חברת הובלות. הנחתי שהוא מחכה למכונית שלהם אבל לא הבנתי למה הוא לא מתעניין במירוץ.
הוא כנראה ראה זאת במבטי כי הוא הסביר לי שכמו בכל יום שלישי מחורבן הוא צריך ללכת לעבוד.
"זה גורלו של ילד שובב עם פנים ארוכות" – הוא הוסיף.
שאלתי אם הוא עובד בהובלות והוא ענה שכלל לא – הוא עובד בחברה לייצור מזון מהיר, עם התמחות בביצים. למעשה כינויו הוא "איש הביצים".
שאלתי מהי המנה המומלצת ביותר אצלם והוא ענה שללא ספק זוהי מנת הביצים עם הניבתן (עם תוספת של קו קו קצ'ו).
התחלתי לחשוד שיש לי עסק עם אדם לא לגמרי שפוי. הסתכלתי לצדדים בחיפוש אחר עזרה והבחנתי בשוטר עירוני יושב לא רחוק. לידו הייתה עוד שורה של שוטרים קטנים.
ניסיתי למשוך את תשומת לבם אבל הם היו עסוקים במירוץ – אחד מהם טען שהרצים עפים בגלל שלקחו LSD.
התחלתי לצעוק ולצעוק אבל זה לא עזר לי. להיפך.
לחרדתי הבחנתי פתאום בכלב מת השוכב לא רחוק מהמסלול וחומר צהוב מגעיל מטפטף מעיניו. התכוונתי להתקשר למחלקת התברואה אבל בינתיים הגיעה אשת הדייג (זאת שמשכירה לוקרים לסרטנים) יחד עם הכוהנת הגדולה של הפורנו וביחד הן פשטו את התחתונים של הוא וכיסו בהן את גופת הכלב.
הוא לא התנגד פיזית, אבל קרא בקול שהוא איש הביצים והוא ממליץ על מנת הביצים עם הניבתן (עם תוספת של קו קו קצ'ו).
התחלתי לחשוב שאולי אני לקחתי LSD בטעות… ניסיתי לחשוב איפה זה היה יכול לקרות. זכרתי שישבתי בגינה אנגלית וחיכיתי לשמש. ככל הזכור לי רציתי להשתזף אבל ידעתי שאם השמש לא תגיע אאלץ להשתזף בגשם האנגלי.
אולי אני הייתי איש הביצים? ואולי אני הוא הניבתן עם הקו קו קצ'ו?
הכל הטשטש לי. נדמה היה לי שכמה מעשנים נחנקים לידי בניסיון לנתח את הטקסט של הרשומה הזאת (הם ענו שהם מומחים לכך) אבל חשדתי שהם סתם ליצנים שצוחקים עליי. הם ללא ספק חייכו כמו חזירים בדיר והם נחרו בארסיות.
התרחקתי מהם והתחלתי לטפס על מגדל אייפל יחד עם חברי הטוב, הפינגווין ששר "הארי קרישנה". בזווית העין ראיתי שהם בועטים באדגר אלן פו, אבל החלטתי שהשוטרים צריכים לטפל בזה.
על ראש מגדל אייפל התיישבתי לאכול את מנת הביצים עם הניבתן (עם הרבה קו קו קצ'ו). היה טעים מאוד.
מוסר השכל: לא תמיד צריך לנתח מילים של שירים
שבת שלום!
תודה לביטלס וספציפית לג'ון לנון שכתב את המילים לשיר המקורי ולבתי שהציעה לי לכתוב על השיר
והרשומה המומלצת היא – קדימה ואחורה – בבלוג של עמי בן בסט
החיים שלי (או של אחרים) 