יום הולדת שנה לקהילת פרפרים

היום-  17.3.20 – קהילת פרפרים חוגגת שנה להיווסדה. מזל טוב!

מהי קהילת פרפרים?

אתחיל בקצת היסטוריה. לא של הקהילה – כי את ההיסטוריה שלה אני לא מכיר כל כך טוב – אלא בהיסטוריה של הבלוג שלי.

את הבלוג שלי פתחתי במקור באתר תפוזלפני יותר מעשר שנים. אחד הדברים שאהבתי באתר תפוז היה עצם קיום קהילת בלוגרים. באתר קיים דף ראשי המציג (בין היתר) את הרשומות החדשות שהתפרסמו ופורום יעודי לפרסום הרשומות. קיים גם "עורך" בתפוז המפרסם באופן בולט רשומות ראויות לציון לדעתו.

דרך הקהילה הזאת הכרתי בלוגים נוספים ורכשתי לי קוראים חדשים. עם הזמן הכרתי גם חלק מהבלוגרים – האנשים שכתבו את הבלוגים. חלקם הפכו לחברים של  ממש.

לצערי תפוז עבר (ועדיין עובר?) דעיכה ארוכה ואחרי הרבה התלבטויות לא קלות החלטתי לעזוב את תפוז ולהעביר את הבלוג שלי למיקומו הנוכחי ב- wordpress. למיקום הנוכחי יש הרבה יתרונות יחסית לתפוז ובראשם אמינות ויציבות טכנית, אבל אין בו קהילת בלוגרים.

מספר הכניסות לבלוג שלי פה הוא נמוך וכך גם מספר התגובות – יחסית לשיאים שהיו לי בעבר בתפוז. אך מכיוון שגם בתפוז חלה הדרדרות גדולה הפסקתי להתרגש מזה.

כמובן שבכל זאת שמחתי על כל מגיב חדש שנוסף לי (גם על קוראים חדשים – אבל ידעתי שהם נוספו רק אם הם הגיבו…).
יום אחד נוסף לי מגיב חדש בכינוי "מנהל קהילת פרפרים". בדקתי כמובן מה הוא כותב ואיפה. לקח לי קצת זמן להבין במה מדובר ועוד קצת זמן להחליט להצטרף ואני לא מתחרט על כך.

מסתבר שביקום מקביל לתפוז הייתה קיימת קהילה דומה של "ישראבלוג" (אני צוחק… ידעתי על קיומה) שגם היא עברה ככל הנראה תהליך הדרדרות דומה.
אבל חלק מה"פליטים" של ישראבלוג ובראשם הבלוגר "קנקן" החליטו להקים קהילה משלהם. קהילה הקושרת בלוגים בעברית.  יכול להיות שאני לא מדייק בעובדות, לכן פשוט אצטט מדף הקהילה:

 קהילה שמטרתה לרכז ולאחד בדף ראשי אחד מגוון רחב של בלוגרים שכותבים בעברית,  ומכל הפלטפורמות – כדי לתת להם כאן במה לפרסם, להכיר ולהגיב.

 דף הקהילה מאפשר ניווט נוח מדף אחד – אל כל אחד מהבלוגים של חברי הקהילה.

 תקצירי הפרסומים האחרונים של החברים בקהילה מתעדכנים בדף הקהילה בזמן אמת.

 

מאז שהצטרפתי לקהילה זכיתי להכיר בלוגים חדשים ולמצוא בלוגים מוכרים שעברו לבית חדש. זכיתי גם לקוראים ומגיבים חדשים ואני משתדל להיכנס לדף הקהילה מספר פעמים בשבוע ולחפש שם בלוגים מעניינים חדשים.

אז אם אתם בלוגרים, אני מאוד ממליץ לכם להצטרף לקהילה. ההצטרפות פשוטה ומניסיוני תורמת לא מעט.

כל שצריך לעשות כדי להצטרף הוא לשלוח בקשה עם קישור לבלוג במייל אל:

kankanhate@walla.co.il

ואם אתם רק קוראים, אני ממליץ להיכנס לקהילה – יש כפתור בולט בבלוג שלי למעלה מצד שמאל – ולעיין בבלוגים שם. ודאי תמצאו משהו מעניין.

תודה רבה לקנקנן ולשאר האנשים המשקיעים מזמנם ומרצם בתחזוקת הקהילה! מאחל לקהילה הזאת עוד הרבה שנים והרבה בלוגים שיצטרפו אליה.

 

והרשומה המומלצת היא מבלוג שאליו נחשפתי דרך הקהילה – This is my Letter to the World – בבלוג של עדה ק.
(הרשומה בעברית למרות הכותרת באנגלית)

פטריק קים איש הקרטה (סיפור לשבת)

פטריק (שם בדוי כמובן) התעורר בבוקר עם קצת כאב ראש. הוא ידע כבר אתמול שהוא שתה יותר מדי ושיהיו תוצאות לכך, אבל הכל היה בשליטה.
אחרי כוס קפה שחור הוא כבר התאושש כמעט לחלוטין, אבל כדי להרגיש אדם מושלם שוב הוא נכנס  למקלחת זריזה.
הוא התפשט והביט על עצמו במראה. הוא אהב את מה שהוא ראה.
אם אפשר היה לתאר במילה אחת את מראהו של פטריק המילה היתה כמובן "מסוקס".
אבל למה להסתפק במילה אחת כשניתן להכביר מילים?
פטריק היה גבוה – בגובה של כמעט שני מטרים. גופו היה שרירי ומסוקס. עיניו היו עזות הבעה וסנטרו הגברי היה… מאוד גברי.
הוא היה דוגמא מצוינת לגבר המושלם. חזק, מוכשר ועשוי ללא חת.

להמשיך לקרוא פטריק קים איש הקרטה (סיפור לשבת)

כל המשפחות המאושרות… (סיפור לשבת שאחר יום המשפחה)

במשך שנים ידעו רוב תושבי העולם התרבותי כי "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה".
זו הייתה מין אקסיומה שאף אדם בר דעת לא העז לערער על נכונותה. הרי טולסטוי בעצמו כתב זאת – וטולסטוי היה הסמכות הגדולה ביותר לענייני משפחות (מאושרות ואומללות).
וכל מי שחשב שטולסטוי הוא לא ממש סמכות לענייני משפחות הופנה מיד לויקיפדיה שם היה יכול לקרוא כי "טולסטוי התנזר מחיי מין, לאחר שנולדו לו 13 ילדים (5 נפטרו). התנזרות זו יצרה עימותים קשים בינו לבין אשתו הצעירה ממנו ב-16 שנים."

להמשיך לקרוא כל המשפחות המאושרות… (סיפור לשבת שאחר יום המשפחה)

008 בתעלומה פולנית

הסוכן החשאי העשוי ללא חת גיא אג"ח ישב במשרדו ועסק בצפייה באתרים המתארים סוכנות אויב סקסיות. גיא תמיד דגל באימרה "דע את האויב" והקפיד להתכונן ליום בו סוכנות האויב הסקסיות סוף סוף יפתו אותו.

בעודו בוחן סוכנת ממוצא רוסי- בלונדינית בעלת עיניים כחולות – הוא שמע רעש חזק מהמסדרון. זה נשמע כמו צעדים, אבל לא צעדים אנושיים אלא צעדים של בעל חיים ענקי – פיל, קרנף או דינוזאור.

 

גיא היה מאומן לכל מצב. אמנם לא למצב של דינוזאור שועט במסדרון, אבל הוא האמין שהוא יוכל להשתמש במה שלמד באימונים אחרים. הוא אחז בתג העובד המפורסם שלו עם המספר 008 ובטלפון שלו (ששימש גם כמצלמה וכקונסולת משחקים) ומיהר לצאת מחדרו.

 

להפתעתו הרבה הוא לא ראה במסדרון דינוזאור. גם לא פיל או קרנף. אבל במסדרון היה גבר מגודל מאוד לבוש בחליפה בגזרה מיושנת וחובש כובע.

 

גיא מיד הבין במה מדובר: זהו מחסל שנשלח מהעתיד (או מהעבר)! או אולי מצלמים סרט בסוכנות והגבר במסדרון הוא המפרי בוגארט?

 

גיא חיפש מצלמות מסביב ומכיוון שלא מצא אותן הא הבין שמדובר במחסל. הוא נשם נשימה ארוכה לפני ההסתערות (או ההמלטות). כנראה שהנשימה הייתה רעשנית כי הגבר המגודל פנה אליו ואמר משהו בשפה בלתי מזוהה. כנראה שפת המחסלים מהעתיד (או מהעבר). גיא (כרגיל) ידע בדיוק מה לעשות: הוא כיוון את הטלפון שלו אל המחסל וקרא בקול רם וברור: "ידיים למעלה או שאני יורה!"

המחסל לא הרים ידיים אבל המשיך לדבר – נראה היה שהוא מנסה שפות שונות, אבל אף אחת מהן לא הייתה עברית או אפילו אנגלית.

 

בשלב זה יצאה הסוכנת קטיה מחדרה. גיא ניסה לרמוז לה לתפוס מחסה אבל להפתעתו היא פנתה אל המחסל ודיברה איתו ברוסית. הוא הופתע עוד יותר כאשר שמו עלה בשיחה.

קטיה פנתה אליו ואמרה לו כי המחסל הזה (לו היא קראה בטעות "הבלש הפולני") מחפש אותו.

גיא חשב לברוח, אבל הוא לא רצה להיראות כפחדן בפני קטיה לכן הוא הציע ששלושתם ייכנסו לחדרו. התכנית בעיקרון הייתה שהמחסל ייכנס ראשון ואז גיא ינעל אותו בתוך החדר ויברח עם קטיה (אולי אפילו הוא יישא אותה בזרועותיו).

 

אבל המחסל היה מיומן מאוד והתעקש (במסווה של נימוסים מיושנים) שקטיה תיכנס ראשונה לחדר. הוא אמר משהו בנימת שאלה וקטיה תרגמה – הוא שאל אם יש איזה כיבוד קל כי הוא מאוד רעב.

 

גיא הציע לו כוס של נסטי אפרסק (אבל הוא ערבב אותו כשהמחסל לא הסתכל) וחבילת וופלים בטעם לימון.

המחסל אכל ברעבתנות (די מוזרה בשביל רובוט) ותוך כדי כך דיבר הרבה בשפה המשונה שהייתה כנראה רוסית. קטיה תרגמה: אותו מחסל (או בלש) אכן נסע בזמן, מן העבר, במיוחד כדי לפגוש את גיא. לא, הוא לא רצה לחסל אותו. הוא רק רצה להבין כיצד שניהם פועלים תחת אותו בלוג בלי להכיר זה את זה כלל.

אולי אם הם יאחדו כוחות הם יוכלו לנצח את כל כוחות הרשע?

אבל מסתבר שהמחסל (שבעצם באמת היה בלש) לא כל כך התרשם מגיא. לדעתו הוא היה רזה מדי והוא לא האמין באנשים רזים.

 

גיא קצת נעלב. הוא ביקש מקטיה להסביר לבלש שהוא מסתדר טוב מאוד לבד, שאנשים רזים הם בריאים יותר ושהוא בכלל לא מופיע בשום בלוג. למעשה, ככל שהוא חשב על זה יותר הוא הגיע למסקנה שהאיש הקורא לעצמו "בלש פולני" הוא חולה נפש שברח ממוסד סגור כלשהו. (אבל את זה הוא ביקש מקטיה לא לתרגם).

 

הבלש קיבל את הדחייה יפה. הוא רק שאל אם יש עוד משהו לאכול. גיא אמר שאין לו כלום. הבלש נראה מאוכזב ותך שניות הוא נעלם בתך ענן עשן קטן.

 

גיא וקטיה הסתכלו זה על זה המומים. אבל גיא התעשת במהרה ובחושיו המחודדים הוא הבין שנקרתה לפניו הזדמנות פז: "את רוצה לבוא אתי לארוחת צהרים?" הוא שאל את קטיה בחיוך.

 

מוסר השכל: אי אפשר לבטוח באנשים רזים. או שמנים. או כאלה שהן דמויות דמיוניות.

 

 

שבת שלום!

 

 

תודה לאפרת המפזזת שהציעה לי לכתוב על גיא אג"ח והבלש הפולני יחדיו.

 

והרשומה המומלצת היא – סיגלים בלבן ובסגול – בבלוג של עננת

 

 

היום בלוגולדת! (סוג של)

היום לפני עשר שנים (!) ב-10.12.2008 – פרסמתי את הרשומה הראשונה בבלוג. כמובן לא פה, אלא בבלוג המקורי שלי בתפוז.

נהוג בתפוז לציין תאריכים כאלה ולקרוא להם "בלוגולדת". התלבטתי קצת אם יש טעם לציין את היום כאשר הבלוג בו פרסמתי כבר לא באמת קיים (או לפחות לא פעיל) אבל החלטתי (מהר מאוד) שכן: זהו בעם לא יום ההולדת של הבלוג הפיזי אלא יום הולדת רעיוני שלי כבלוגר.

 

כן, היום אני חוגג עשור שלם להיותי בלוגר! בהחלט  יש סיבה לחגיגה. או שלא.

להמשיך לקרוא היום בלוגולדת! (סוג של)