תעלומת הבלוגולדת השלושה עשר

וורשה בחורף היא מראה מרנין, אבל לצערי לא ניתן להסתפק במראה עיניים בלבד. אמנם השלג המכסה כל בית ורחוב הוא יפה ונקי, אבל הקור המתלווה אליו מטריד.

למרות ארבעים ומשהו שנותיי בוורשה עדיין קשה לי להתרגל לחורף. למעשה מה שמפריע לי הוא לא הקור – הנעים כשלעצמו – אם כי הצורך ללבוש שכבות רבות של בגדים ואז לפשוט אותם בכל פעם שנכנסים לבית, משרד, בית קפה או מסעדה.

חישבתי ומצאתי שאני מבזבז כל יום בין חצי שעה לשעה בלבישת או פשיטת מעילים, סוודרים, צעיפים וכפפות – זמן שיכולתי להקדיש לעוד כמה כוסות קפה עם משהו בצד.

אבל יש גם יתרונות לחורף. המרקים למשל. והנזידים. ובכלל האוכל החם לסוגיו.

להמשיך לקרוא תעלומת הבלוגולדת השלושה עשר

בומבה של פיצוץ (סיפור לשבת)

היה זה עוד יום חורף אפור בעיר הגדולה ורשה. השמש עדיין לא זרחה כשהגעתי בבוקר למשרדי.

בפתח עמד הסמל נרגש כולו וקרא: "מדוע לא נסעת ישירות לרחוב נאלעווקי נומר 23?"

"וכי מה קרה ברחוב נאלעווקי נומר 23?" – שאלתי בנחת – "האם שוב נתפס רופא גונב שוקולד? או שמא הפעם דווקא מורה גנב  סוכרייה על  מקל?"

"האם לא שמעת אמש את קול המפץ?" שאל אותי הסמל בתמיהה – "התפוצצה בומבה לפני הדלת של דירת אברהם רעבשטיין ברחוב נאלעווקי נומר 23 בקומה השנייה שבחצר הראשונה!"

להמשיך לקרוא בומבה של פיצוץ (סיפור לשבת)

הרופא, הגנב והשוקולד (סיפור לשבת)

היה זה עוד יום אפור בעיר הגדולה ורשה. כשחזרתי  למשרדי לאחר ספל קפה מאוחר קידם אותי הסמל בהודעה כי אני נדרש להתייצב מיידית בחנות המכולת שברחוב קרושטא.

חנות מכולת? זה היה קצת מוזר. שאלתי אותו אם אירע שוד או רצח באותה חנות, אך הוא הסביר לי כי מהדיווח שהוא קיבל מדובר בגניבה.

גניבה? ממכולת? אם כך, מדוע אני – בלש בכיר ובעל וותק של 20 שנה במשטרה נקרא לחקירה?

הסמל הסביר לי שלא מדובר במקרה פשוט כלל. ראשית כל מדובר בגניבת שוקולד. ולא סתם שוקולד – ליטרא שלמה של שוקולד. ולא רק זאת – הגנב הוא רופא!

להמשיך לקרוא הרופא, הגנב והשוקולד (סיפור לשבת)

תעלומת הצום הגדול

שנה חדשה הגיעה לעירנו המעתירה ורשה. נכון שרק היהודים חוגגים שנה חדשה ככה סתם בסתיו (במקום בשיא החורף כמו בני אדם מן הישוב) אבל מכיוון שכל אדם שני בורשה הוא יהודי, הרי שהעיר לבשה חג והימים הנוראים הגיעו עד אליה.

כעת מותר לגלות שגם אני יהודי – לפחות בחלקי. יש לי שורשים יהודים חזקים ואני אוהב לאכול גפילטע פיש ורגל קרושה לא פחות מהקורא הממוצע. כמו חצי ורשה גם אני חגגתי את השנה החדשה בזלילה גדולה שלאחריה לא נשאר לי מקום לבלוע אפילו זבוב.

ובאמת לא בלעתי זבוב אלא רק שטרודל, קומפוט, טורט ועוד פרוסת שטרודל. וקצת שוקולד.

להמשיך לקרוא תעלומת הצום הגדול

שרלוק בישראל – סיפור לשבת

הבלש הנודע שרלוק הולסם (נא לא לבלבל עם בלש מפורסם אחר בעל שם דומה) ישב בדירתו ברחוב אפינג בלונדון וניגן בחליל כאשר עוזרו הנאמן ד"ר ווטזון נכנס מנופף במעטפה.

"שרלוק" – הוא קרא – "קיבלת מכתב בכתב סתרים!"
שרלוק הפסיק מיד את נגינתו, לקח את המעטפה ובחן אותה בקפדנות. "לא כתב סתרים, ידידי" – הוא אמר – "כל קורא בבלוגים ישראלים היה מבחין מיד שעל המעטפה פשוט יש כתובות בעברית!".
הוא פתח את המעטפה בזהירות והוציא ממנה את המכתב שהיה כתוב גם הוא בעברית. לאחר שסובב אותה בכל הכיוונים הוא החליט להשתמש בידיעותיו הנרחבות ופתח את google translate  בעזרתו הוא תרגם את המכתב לשפה סבירה יותר.

להמשיך לקרוא שרלוק בישראל – סיפור לשבת

תעלומת המקרר – סיפור לשבת

אמא קראה לי בצהרים לבוא מהר למטבח. מנימת קולה הבנתי שמדובר במשהו רציני.
יצאתי מחדרי לאט ובדרך הארוכה למטבח (היא לפחות נראתה ככה) ניסיתי להבין מה עשיתי לא נכון.
האם שכחתי לרחוץ כלים?
האם השארתי את האור דולק, או חמור מזה – את הברז פתוח?

אמא עמדה חיוורת במטבח והתנשמה בכבדות. זה ללא ספק היה משהו חמור.
"אתה השארת את המקרר פתוח?" – היא ספק שאלה, ספק האשימה.
ניסיתי לחשוב אם זה יכול היה לקרות אבל אמא לא נתנה לי זמן. היא המשיכה בהאשמות: "איזה בלגן עשית שם! מה חיפשת? רק תראה איך המקרר נראה כעת!"

להמשיך לקרוא תעלומת המקרר – סיפור לשבת

תעלומת האפיקומן הגנוב

האביב הגיע לורשה שוב. השלג החל להפשיר והרחובות התמלאו בוץ ואנשים. נראה היה שכל אוכלוסיית ורשה שהסתגרה במשך החורף בבתים, בבתי הקפה ובמסעדות יצאה החוצה לשאוף אוויר צח.

גם אני התחברתי אל הטבע והתחלתי לאכול את הארוחות שלי בגינת או מרפסת המסעדה כל עוד זה היה אפשרי.

באותו יום ישבתי בגינת המסעדה האהובה עליי ובדיוק התחלתי את הקינוח השלישי כאשר נגשה אליי עלמה צעירה ושאלה בהיסוס האם אני הוא הבלש הנודע חסר השם שפתר אין ספור בעיות בשירות משטרת ורשה.

להמשיך לקרוא תעלומת האפיקומן הגנוב

תעלומת המרק – סיפור לשבת

באופן די צפוי לאמצע ינואר, החורף היכה בוורשה בכל עוזו. בעצם, ממש לא במלוא עוזו. הטמפרטורות היססו האם לרדת מתחת לאפס או להישאר מעליו. הגשם לא החליט אם הוא גשם קפוא או סתם גשם.

אני התאזרתי בסבלנות וחיכיתי לשלג. למרות שהוא עדיין לא הגיע קיצצתי בכמויות הגלידה והגדלתי במעט את כמויות המרק שאכלתי. אין כמו מרק חם בחורף – ולא צריך להיות בלש שביל לדעת את זה. (אבל בהחלט לא מזיק להיות בלש!)

להמשיך לקרוא תעלומת המרק – סיפור לשבת

למי נצביע השבוע?

 

הבחירות ממש קרובות ולמרות שאני משתדל לא לעסוק בפוליטיקה בבלוג שלי, אני מרגיש שאני לא יכול להתעלם מהנושא הבוער ביותר בימים אלה.

 

אני מתלבט בין לא פחות מארבע אפשרויות בחירה: כולן ראויות, כולן טובות, אך רק אחת מהן תוכל לזכות לקולי ברגע האמת. אלה הם חוקי הדמוקרטיה.

 

כדי שאוכל להחליט סופית במי אבחר, גמרתי אומר (ואמרתי גומר) לציין פה מיהן האפשרויות שאני מתלבט ביניהן ומה היתרונות והחסרונות של כל אחת מהן.

להלן האפשרויות:

 

1. הבלש הפולני

 

אין ספק שלבלש הפולני יש יתרונות רבים והוא יותר מראוי להנהיג את המדינה או לפחות להיות בעמדת השפעה. הבלש הפולני תמיד פותר את הבעיות העומדות לפניו, הוא אף פעם לא נלחץ ולא מאבד את עשתונותיו, הוא יודע מתי צריך להשתמש בכוח ומתי במוח והוא יודע להעריך את ההנאות הקטנות בחיים (בעיקר אוכל).

בנוסף, ריחוקו מהתרבות הישראלית והבעיות הבוערות בארץ יוכלו לעזור לו לקבל החלטות בלי השפעה של דעות קדומות וסטריאוטיפים.

 

בצד השלילי, יש לי חשש מסוים שהבלש הוא נהנתן גדול הדואג בעיקר לעצמו (כלומר לאוכל שלו) ויתרה מכך הוא עלול לטעות כאשר הוא רעב.

לריחוק מהתרבות הישראלית יש גם צד שלילי. אולי בכל זאת עדיף לבחור במישהו המכיר את המציאות המסובכת של האזור המסובך שלנו.

 

2. גיא אג"ח

 

לגיא אג"ח (המוכר יותר כסוכן 008) יש יתרון הדומה ליתרון הגדול של הבלש הפולני: גם הוא תמיד פותר את התעלומות העומדות לפניו. בנוסף הוא תמיד דרוך ומוכן לפעולה, יש לו חושים חדים ומחודדים, הוא עבר אימונים מפרכים והוא מאוד רוצה להוכיח את עצמו.

אסור לשכוח גם שיש לו רישיון לאופנוע קל (עד 125 סמ"ק) וטלפון משוכלל שהוא גם מצלמה!

 

אבל ייתכן שגיא אג"ח עדיין צעיר מדי ולא מנוסה מספיק. אולי עדיף לחכות עוד כמה שנים לפני שאבחר בו.

חייבים גם לקחת בחשבון שאת רוב המקרים והתעלומות אותם הוא פתר בהצלחה הוא המציא בעצמו. ייתכן שאנו צריכים לבחור במישהו המחובר יותר למציאות.

 

3. חבורת הרבנים

 

אין ספק שלחבורת הרבנים יש יתרון אחד מובהק: הם חכמים. בנוסף הם מייצגים את כל העדות, הם פתוחים לשמוע מגוון דעות ובניגוד לתדמית המקובלת של אנשים מהמגזר שלהם, הם שולטים בחידושי הטכנולוגיה ומעורים בנעשה בעולם.

הייתי שמח לראות בהנהגה שלנו חבורה של אנשים חכמים!

 

אבל, אני קצת מסתייג מחבורה שכולה על טהרת המין הגברי וכולם מאמינים אדוקים. אני חושב שעדיף שיהיה לנו קצת גיוון בהנהגה.

 

4. חבורת הרבניות

 

בחבורה הזאת יש רק נשים וזהו יתרון גדול מבחינתי. יש לקחת בחשבון שגם הן חכמות – שילוב מנצח לכל הדעות!

 

אבל למרות נשיותן וחכמתן, אני חייב להודות שגם הן מייצגות רק מגזר אחד (ואפילו אותו מגזר של הרבנים) כך שאינני בטוח שאני יכול להרשות לעצמי להצביע עבורן.

 

5. השמות הבדויים

 

לכאורה אין הרבה מן המשותף לכל גיבורי הסיפורים לשבת בעלי השמות הבדויים מעבר לכך שהשמות שלהם בדויים. אבל בכך בעצם טמון היתרון הגדול שלהם: הם מייצגים את כל שכבות העם, את כל המגזרים, את כל המינים ואפילו כמה מינים ביולוגיים שונים (לא כולם בני אדם).

 

אם נצליח להביא את השמות הבדויים לשלטון, מובטח לנו שיהיה… לכל הפחות מעניין. אבל השאלה היא האם חסר לנו עניין בארץ. אני חושד שלא יזיק לנו קצת שעמום.

 

 

שבת שלום ובהצלחה לכולנו בבחירות!

 

תודה לבן שלי על הרעיון לרשומה

ובלי קשר ישיר – אני קורא לכל בעלי זכות ההצבעה לצאת להצביע בבחירות האמתיות ביום שלישי. זה חשוב.

 

והרשומה המומלצת היא – חלום בלהות – בבלוג של caligula

הסיפור לשבת על בלש הגרביים

לאורי (שם בדוי) לא היו כל כישורים יוצאי דופן. בכל אופן לא כאלה גלויים לעין.

 

בבית הספר הוא היה תלמיד ממוצע כמו גם ספורטאי ממוצע. הוא לא הצטיין בכלום וגם לא נכשל בכלום.

אורי גם היה קונפורמיסט ידוע. בבית הספר הוא הקשיב למורים (בגבולות הסביר) והכין שיעורי בית (בגבולות הטעם הטוב). בסיום הלימודים הוא התגייס לצבא ואחרי שרות של שלוש שנים בתותחנים (ללא אירועים מיוחדים) נסע להודו לחצי שנה.

  להמשיך לקרוא הסיפור לשבת על בלש הגרביים