היה זה יום מוצלח במיוחד לעורב (שלא היה לו שם בדוי). זה היה יום אביב יפה, השמש זרחה, עופות דורסים גדולים לא נראו בסביבה, מכוניות לא עברו על הכביש והדובדבן שבקצפת היה שהעורב מצא חריץ גבינה גדול.
הוא מיהר לאסוף את חריץ הגבינה במקורו לפני שמישהו אחר יחמוד אותו ונעמד על עמוד חשמל גבוה ממנו היה יכול לראות את הסביבה ולהישמר מגנבי גבינה (או גבני גניבה?)
להמשיך לקרוא השועל והעורב – סיפור לשבתלבן "וייט" ליבנה היה יו"ר מועצת החלב כבר קרוב לעשור. לזכותו נזקפו מבצעים מרשימים כמו " I LOVE CHALAV", "לבן זה סידן" וכמובן "כל אישה ובת חולבת פרה לשבת".
חייו היו טובים. לא סתם טובים – מעולים. ביתו המסויד לבן נבנה אל מול חרמון הסבא והרי הלבנון. לבן אהב לשבת בגינתו על הספסל הלבן מוקף בשיחי הליבנה הרפואי , הלוטם המרווני והנרקיסים ולהשקיף על ענני הכבשים והנוצה (ביום) או על הלבנה (בלילה).
עבודתו לא הייתה קשה. מי שבאמת עבד עבורו היו הפרות (בעיקר הלבנות שבהן) ולו נותר רק לקצור את הפ(י)רות.
קמפיין קריאטיבי פה ושם, קצת שוחד לשר או לח"כ הנכון והוא מסודר.
אבל משהו היה חסר לו בחיים. לפעמים היה נדמה לו שבאמצע בטנו קיים חור לבן השואב אליו את ליבו ומוחו.
להמשיך לקרוא סיפור לבן לשבועות ולשבתרשומה זאת היא המשך לחלק השלישי של הטיול .
ביום הרביעי שלנו באמסטרדם, שהיה יום שבת, קמנו מאוחר יחסית והתחלנו את היום בנסיעה לשוק Noordmarkt.
התחלנו בנסיעה קצרה בתחבורה ציבורית ומשם הליכה ברגל לכיוון השוק. בדרך ראינו כמה מראות ראויים לציון, כמו למשל מרפסת בית שקושטה בצורה מעניינת:
הגענו לשוק מוקדם מהצפוי – לפי המפה של גוגל היו לנו עוד כמה דקות הליכה, אבל השוק היה לפנינו.
התחלנו לסייר בשוק – מאוד ארוך ומלא דוכנים שברובם נמכרו ירקות ופירות טריים, אבל היו גם פירות יבשים ואגוזים, גבינות, בשר, מאפים טריים, מוצרי קוסמטיקה, חולצות, אמנות – בקיצור הכל.
החיים שלי (או של אחרים) 