הנושא החם –  האם הישראלים יקבלו משטר דיקטטורי?

במדור השרביט החם הוצע לנו לכתוב על השאלה שבכותרת – האם הישראלים יקבלו משטר דיקטטורי.

בפירוט הנושא השאלה לא הייתה על דיקטטורה "טהורה" כמו סוריה או צפון קוריאה – שאותה אני די בטוח שרוב גדול של האוכלוסייה בארץ לא יסכים לקבל לעולם – אלא על "ניאו דיקטטורה" כמו שקיימות היום בהונגריה, פולין וטורקיה – מדינות דמוקרטיות לכאורה שבפועל שולט בהן אדם אחד שעושה (כמעט) כרצונו.

 
עוד כתוב במדור כי מחקר של קבוצת מדגם בין השנים 1963 – 1996 העלה כי מחצית בני 18 בעד דיקטטורה. האמת שלא ברור לי למה הכוונה "בין השנים 1963 -1996" – האם המחקר נערך במשך 33 שנה או שהכוונה שאוכלוסיית המחקר הייתה אנשים שנולדו בין השנים 1963 ל-1996, אבל בכל מקרה בני ה-18 היום נולדו ב-2005 ו-1996 אפילו רחוקה יותר, כך שמדובר על מחקר ישן יחסית שבוודאות לא קשור ישירות למצב היום.

תוצאת המחקר הזה נראית לי לא ממש הגיונית. אני מניח שאם שאלת המחקר הייתה השאלה הישירה "האם אתה בעד דיקטטורה בישראל?" התוצאות היו שונות משמעותית. סביר יותר שהמחקר הזה שאל שאלות עקיפות יותר (או מגמתיות יותר) כמו לדוגמא – "האם אתם מעדיפים שליט חזק?", "האם צריך לשלול זכות הצבעה מערבים?", או "האם צריך לגרש מהארץ את מי שלא מוכן להישבע שבועת נאמנות למדינה?" (את השאלות האלה כמובן המצאתי אני, אבל הן ממש לא הזויות ולא הגיעו מדמיוני הקודח).

נראה שזאת בדיוק הנקודה. כשקראתי את הכותרת של מדור השרביט החם עניתי אוטומטית מיד שזה לא יקרה. הדמוקרטיה בישראל חזקה ופרט למיעוט זניח אין ישראלים שיסכימו לקבל משטר דיקטטורי.

אבל מהו משטר דיקטטורי?  אם מסתמכים על "טוקבקים" (תגובות באתרי אינטרנט, מבחינתי בעיקר לאתרי חדשות), פרסומים במדיה חברתית או סיסמאות שנזרקות באוויר (גם על ידי חברי כנסת), רבים יענו בחיוב לשאלות הדמיוניות שהצגתי בפסקה הקודמת, בלי לחשוב לרגע שזה לא בדיוק דמוקרטי להפלות אנשים בגלל מינם, גזעם או אמונתם אפילו אם המין, הגזע או האמונה שלהם שונה מהמין, הגזע או האמונה של הרוב.

כשאני קורא טוקבקים אני נתקל בהרבה בורות ושנאה. אנשים כותבים שלפיד הוא דיקטטור בגלל שבמפלגת "יש עתיד" לא מתקיימים פריימריז ולעומת זאת הליכוד הוא המפלגה הדמוקרטית ביותר בגלל שיש בה פריימריז. אנשים חושבים ש-"הפרדת רשויות"  משמעותה שלרשות השופטת אסור בתכלית האיסור להתערב בהחלטות של הרשות המחוקקת (או לקבל עצמאות כלשהי). הרבה אנשים חושבים שפושע מורשע  יכול לכהן כשר (או בכל תפקיד ציבורי בכיר) אם מספיק אנשים בחרו בו (אם כי בעצם הם חושבים שלא מדובר בפושע מורשע אלא באדם שכוחות הרשע "תפרו לו תיק" כדי להפיל אותו באופן אנטי דמוקרטי).

לפעמים אני חושב או לפחות מקווה שמדובר ב"גיבורי מקלדת" או "בוטים" ובמציאות אנשים הם חכמים יותר, הוגנים יותר ושקולים יותר מהקול שנשמע ברשת. לפעמים אני חושש שזה רק אני ואלה הסובבים אותי ואילו רוב גדול במדינה הוא באמת מתלהם, שונא ובור.

(זה כמובן הופך אותי אוטומטית לשמאלן מתנשא… מה לעשות שנולדתי למשפחה ממוצא מזרח אירופאי והצבעתי למפלגת השמאל הקיצונית והאנטי דמוקרטית "יש עתיד"?)

אז אם לסכם את מה שאני חושב בפשטות… הישראלים לא יקבלו משטר דיקטטורי "טהור". תמיד (או לפחות בעשרות השנים הקרובות) יהיו אצלנו בחירות דמוקרטיות אמיתיות. אבל הרבה ישראלים כן יסכימו לקבל צעדים אנטי דמוקרטיים כל עוד הם תואמים לתפיסת עולמם והם גם לא יחשבו שמדובר בצעדים אנטי דמוקרטיים כי הרבה חושבים שמהות הדמוקרטיה היא "הרוב קובע" ולכן לרוב מותר לכפות את דעתו על המיעוט כרצונו.
אני רק מקווה שמכיוון שהבחירות הדמוקרטיות ימשיכו פה, בשלב מסוים (לא רחוק מדי) יעלו לשלטון אנשים עם תפיסת עולם דמוקרטית יותר.


והרשומה המומלצת היא – 244 – שאלות – בבלוג של arik benedek chaviv

הנושא החם –  תוצאות הבחירות – הפתעה או צפויות מראש? שמחה או אכזבה?

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על נושא חם באמת – תוצאות הבחירות.

אתחיל בלומר שלא הופתעתי, לא שמחתי ולא התאכזבתי.  אבל אני לא מרוצה ואני מודאג…

אפשר לסיים את הרשומה פה, כי הכל כבר ברור, אבל אוסיף עוד (לא מעט) מילים:

לא הופתעתי ולא התאכזבתי , כי בגדול תוצאות הבחירות די דומות לסקרים האחרונים שפורסמו (הנה דוגמא), בשני הבדלים משמעותיים – מרצ שלא עברה את אחוז החסימה וש"ס שקיבלה תוספת מנדטים משמעותית יחסית לסקרים.

אבל גם לפי רוב הסקרים מחנה "הימין" הכולל את הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס ויהדות התורה קיבל רוב והיה לי די ברור שהפעם נתניהו יוכל להקים ממשלה בהתבסס על מפלגות אלה. מכיוון שאני ממש לא אוהד של נתניהו או של המפלגות האלה קיוויתי שזה לא יקרה, אבל התוצאה "הטובה ביותר" שיכולתי לקוות אליה היא עוד תיקו אחד שיוביל לבחירות נוספות – גם זאת לא תוצאה טובה כמובן.

את מרצ אני לא אוהב כבר הרבה שנים. אני חושב שחוסר האהבה הזה התחיל בממשלה של ברק, בה מרצ הייתה חברה בקואליציה ומנהיגה אז יוסי שריד היה שר החינוך. באותה ממשלה מרצ ויתרו בערך על כל העקרונות שלהם "למען השלום". בסוף לא קיבלנו שלום (להיפך) ולא התקדמנו באף אחד מהנושאים שמרצ לכאורה הייתה אמורה לקדם. בשנים שחלפו מאז נראה היה לי שמרצ המשיכה לעסוק בעיקר בדיבורים ובמעט מעשים והדיבורים עסקו בעיקר בפלסטינאים.

ובכל זאת מצער אותי שהם לא עברו את אחוז החסימה – זה חלק משמעותי מהמחיקה של השמאל הישראלי.

אני חושב שחלק מהבעיה של מרצ הפעם הוא תרומתם לנפילת ממשלת בנט לפיד.

את ש"ס כמובן לא אהבתי מעולם. אני חושב שלגיטימי לחלוטין שחרדים ספרדים יזכו לייצוג בכנסת ולחברי כנסת שידאגו לאינטרסים שלהם. אבל אני מוטרד מכך שככל הנראה יש למפלגה הזאת הרבה מצביעים שאינם חרדים ספרדים החושבים בטעות שהמפלגה מייצגת אותם. לפי כרזות הבחירות ש"ס מציגה את עצמה כמפלגה חברתית הדואגת לעניים ולשכבות החלשות בחברה, אבל אני ממש לא חושב שאלה האוכלוסיות שהמפלגה דואגת להן. כמובן גם מפריע לי שבראש המפלגה הזאת עומד עבריין מורשע (פעמיים) אבל כידוע "הוא זכאי".

אני מודאג גם כי אני רואה הקצנה בעם. לפני כמה שנים בן גביר לא היה נחשב בחירה לגיטימית ע"י חלקים גדולים מהציבור. כיום הוא מאוד פופולרי. סמוטריץ' הוא גזען שאולי אפילו לא מבין שהוא כזה. במפלגה שלהם נמצא גם אבי מעוז המתנגד נחרצות לשוויון זכויות  לקהילה הלה"טבית ועוד מגוון של אנשים שדעותיהם בהרבה נושאים הפוכות לחלוטין מדעותיי.

מדוע מתרחשת ההקצנה הזאת?  יש לא מעט סיבות. אני יכול לחשוב על כמה מהן כמו הפלסטינאים שמוכיחים שוב ושוב שאין סיכוי לשלום איתם, הקצנה כללית בעולם, ההסתה והפילוג שלהם נתניהו תרם הרבה מאוד (האם רק נדמה לי שלפני כמה שנים "שמאל" לא היה מילה גסה?  אני בטוח שעד לא מזמן לא הייתה חפיפה בין "שמאלני" ובין "לא מסכים עם נתניהו") ואפילו הקלות הרבה של פרסום דעות ברשת האינטרנט.

אבל זאת ההכרעה הדמוקרטית. רוב העם תומך באופן ברור במפלגות האלה ואני מקבל את הכרעת הרוב. אני מעדיף לחיות במדינה דמוקרטית בה רוב העם חושב אחרת ממני מאשר במדינה דיקטטורית בה השלטון ואני מסכימים.

אז מה יהיה? לדעתי, פחות טוב אבל לא אסון טוטאלי. חיינו תחת שלטון נתניהו לא מעט זמן, החרדים שלטו הרבה זמן בוועדת הכספים ובמשרד הפנים, הדתיים הלאומיים במשרד החינוך ואנשים שכל מה שהם יודעים לעשות זה להצדיק את נתניהו היו שרים וראשי ועדות. אני בטוח שאני אתרגז לא מעט ואדאג לא מעט בשנים הקרובות, אבל מכיוון שאנו עדיין מדינה דמוקרטית, אקווה שהשלטון יתחלף וישתפר (לטעמי) בבחירות הבאות.

שיהיה לנו בהצלחה.

והרשומה המומלצת היא – רגיעה קצרה מאוד – בבלוג של nadavs

שונא קונספירציות יחיה – סיפור לשבת

בני (שם בדוי) היה ישראלי מבטן ומלידה, פטריוט גדול שלא ראה את עצמו גר במקום שאינו במדינת ישראל (השלמה כמובן) , אלא אם הוא יצליח סוף סוף להוציא דרכון זר של מדינה כלשהי.

למרות זאת בני לא היה קרתני כלל וכלל. הוא היה איש העולם הגדול שתמיד התעניין בנעשה בעולם והיה בקיא מאוד בחוקים ובעולם הפוליטי של הרבה מדינות בעולם.
טוב, לא בדיוק תמיד ולא בדיוק בהרבה מדינות בעולם – אבל מאז תחילת מערכת הבחירות האחרונה בארה"ב (שהייתה ממש לא מזמן) הוא התעניין מאוד בפוליטיקה האמריקאית והיה בקיא מאוד בחוקי הבחירות של ארה"ב.

הוא ידע למשל בוודאות שטראמפ הוא הנשיא הטוב ביותר שמונה בארה"ב אי פעם ושמתחרהו העלוב ביידן הוא סנילי, פדופיל ובוגד. ממש לא היה ברור לו כיצד ה-FBI  מאפשר לביידן (או לכל אדם שאינו טראמפ) להתמודד בבחירות במקום לאסור אותו מיד.

להמשיך לקרוא שונא קונספירציות יחיה – סיפור לשבת

מחשבות על תוצאות הבחירות

ראשית הצהרה חשובה: זאת רשומה רצינית, לא צינית כלל ולא דמיונית. בעבר כתבתי לא מעט כאלה בבלוג, אבל כבר שנים שהתמקדתי בסיפורים ורשומות ציניות בלבד.
משום מה אני מרגיש צורך לכתוב על הרגשתי ומחשבותיי בעקבות תוצאות הבחירות.

כמובן שאתם יכולים לבחור שלא לקרוא…

השנה, לראשונה לדעתי, הצבעתי למפלגה שאני לא ממש מזדהה איתה. כמו רבים אחרים הצבעתי ל-"כחול לבן" כי הרגשתי שהיא "הרע במיעוטו". אני ממש לא אוהב את לפיד – אני חושב שהוא דומה לנתניהו בכך שהוא בעיקר אוהב את עצמו וחושב על עצמו. אני לא ממש מכיר את גנץ. להבנתי הוא "בסדר". אבל אני לא חושב שזה הופך אותו למועמד מתאים לראשות הממשלה. אני כן מאוד מעריך את אשכנזי. אני חושב שהוא עשה עבודה מצוינת בתור רמטכ"ל. חוץ מזה, הסכסוך שלו עם אהוד ברק נתן לו נקודות זכות לטעמי.

עמדות המפלגה לא לגמרי ברורות, אבל בעיקרון נראה שמה שידוע מתאים לעמדותיי.

להמשיך לקרוא מחשבות על תוצאות הבחירות

בחירות 2019 – לא הרבה השתנה מ-2015…

נתקלתי במקרה ברשומה שפרסמתי לפני הבחירות הקודמות (ב-2015) ונדהמתי לראות כמה הדברים כמעט ולא השתנו. התיקון היחיד למעשה הוא בשורה התחתונה – במקום " המחנה הציוני" צריך להיות "כחול לבן"

אז הנה הרשומה המקורית ללא תיקונים (פרט לרשומה המומלצת):

____________________________________________________________________________
מיום שהייתה לי זכות הצבעה הלכתי להצביע בכל מערכות הבחירות (פרט לאחת שהייתה בזמן שגרתי בארה"ב).
ראיתי בכך תמיד לא רק זכות אלא גם חובה. משום מה אני מרגיש חובה לתרום את קולי בבחירות.
בכל מערכת בחירות אני רואה פרסומים של אנשים הבוחרים לא להשתתף בבחירות ולא לנצל את זכותם להשפיע ולו במעט על השלטון במדינה.
לעיתים אנשים אלה מסבירים את התנגדותם להשתתפות בהצבעה במילים יפות על "מרי אזרחי", "התנגדות להשתתפות במשחק המושחת" ועוד כל מיני ססמאות משונות שכאלה.
אתמול נתקלתי ברשומה בבלוג שלא הכרתי בה כתב הבלוגר שהשתתפות בבחירות מהווה תמיכה ב-"פלגנות והשנאה וההתנשאות והשליליות". לא פחות.
כשהגבתי והסברתי למה לדעתי חשוב להצביע קיבלתי תגובה שמאוד הפתיעה אותי – מסתבר שהקריאה להשתתף בבחירות היא "ססמא עבשה" ונראה שרק אנשים שלא מסוגלים לחשוב באופן עצמאי משתתפים בבחירות.

להמשיך לקרוא בחירות 2019 – לא הרבה השתנה מ-2015…