הנושא החם – הפער בין המציאות לבין מה שאמור להיות

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על הפער בין מה שבאמת קורה במציאות לבין מה שלדעתנו אמור להיות.
ההגדרה רחבה מאוד וכך כתוב בהצעה לנושא –

" זה יכול להיות במיקרו – הילדים, המצב הכספי שלכם, מקום העבודה, הזוגיות, המשקל….וזה יכול להיות במאקרו – המצב במדינה, בעולם, באקלים…."

הדבר הראשון שחשבתי עליו כשקראתי את ההצעה הזאת היה המקצוע שלי. מהו המקצוע שלי? אני "עובד במחשבים". פשוט, לא?

אז הנה הרקע, ההיסטוריה, המציאות והפער…(זהירות, ארוך)

כשהייתי בכיתה ח' (מה שהיה בזמני ובשבילי סיום בית הספר היסודי) התלבטתי בבחירת תיכון. ההורים שלי הכווינו אותי ואת אחיי לבחור בתיכון "מקצועי" – הם רצו שאנחנו (בניגוד אליהם) נסיים בית ספר עם "מקצוע ביד". כך אחי הגדול למד בתיכון אלקטרוניקה ואחותי הגדולה למדה גרפיקה. ואני?  משום מה החלטתי שאני רוצה ללמוד מחשבים. לא הייתי בטוח מה זה אומר בדיוק, אבל ידעתי שזה מקצוע מתוחכם שדורש מחשבה ואינטליגנציה (שחשבתי שיש לי) ושלא דורש כוח פיזי, מוטוריקה עדינה וקואורדינציה (שידעתי שאין לי).  

התחלתי ללמוד מחשבים בתיכון ואהבתי את זה. תכנתי בבייסיק בהתחלה ואחר כך ב- C ובקובול והייתי די מוצלח בזה – מהטובים בכיתה.  במבחנים הוצאתי ציונים גבוהים ונהניתי מלכתוב תכניות ולמצוא ולתקן באגים.

עברית שפה קשה – סיפור לשבת

היה זה רק השבוע השלישי של טומי (שם בדוי) בחברת ההייטק היוקרתית אליה הוא מאוד שמח להתקבל. עד כה הוא בעיקר למד, אבל הבוקר פנה אליו בוסי (שם בדוי גם כן) ראש הצוות שלו בבקשה/פקודה משימה: "טומי, הגיע הזמן שתתחיל את המשימה הראשונה האמיתית שלך. נתחיל עם משהו פשוט. אתה חושב שתוכל לפתח את האוטומציה של הבדיקות האמפיריות של תהליך האסימצליה של הפרודקט שלנו לקראת הדליברי הקרוב?"

טומי מאוד התרגש לשמע הדברים. אולי בגלל ההתרגשות הוא לא היה בטוח שהוא לגמרי מבין את הדרישה. בהיסוס מסוים הוא ביקש הבהרות למשימה.

השריטות הקטנות שלי

כשראיתי שהשרביט החם בקהילת הפרפרים הוא "השריטות שלי", נזכרתי מיד שכבר לפני הרבה שנים זה היה הנושא החם בתפוז ז"ל ואני כתבתי אז רשומה מתחכמת בנושא.
בדקתי ומצאתי שהרשומה המקורית נכתבה במאי 2009 – הרבה לא השתנה מאז, אבל קצת עדכנתי את הרשומה (בכל זאת עברו יותר מעשר שנים).
ללא הקדמות נוספות, הנה הרשומה המקורית:

עצות ניהוליות יקרות ערך

עד לפני חמש שנים בערך, עבדתי כמנהל פרוייקטים בהייטק בחברות בינלאומיות. עבדתי הרבה עם לקוחות ועמיתים בחו"ל, נסעתי בעולם, הרווחתי יפה והעבודה שלי הייתה לחוצה מאוד.
עד לפני שנתיים בערך היה לי בלוג בתפוז. עד לפני 4 חודשים בערך עוד היה אפשר לקרוא את הרשומות בו.
כעת כשהבלוגיה בתפוז נמצאת במצב סופני בהחלט מספר בלוגרים פרסמו שם רשומות פרידה. ברשומת הפרידה של טל הגיב לי הבלוגר (לשעבר?) חיים חפר והזכיר סיפור ישן שלי מימי "הזוהר" – סיפור על ניהול פרוייקטים.
מכיוון שבכל מקרה הבלוג שלי בתפוז הושחת והתחלתי לפרסם רשומות ישנות משם בבלוג הנוכחי, החלטתי לפרסם מחדש גם את הסיפור הזה.
ללא הקדמות נוספות קבלו את: עצות ניהוליות יקרות ערך

איך להותיר רושם בלתי נשכח בראיון עבודה

יש אנשים החוששים מראיונות עבודה, מתרגשים או נבוכים בהגיעם לראיון וכתוצאה מכך עלולים להותיר רושם לא מיטבי על המראיין.

כמרואיין מנוסה שהשתתף לפחות בחמישה ראיונות אני שמח לשתף אתכם בכמה הוראות פשוטות שאם תפעלו לפיהם התוצאות מובטחות:

הלבוש – ידוע כי הבגדים עושים את האדם וחייבים להגיע לריאיון בלבוש מתאים. הבעיה היא כי פעמים רבות לא ניתן לדעת מהו "לבוש מתאים". הפתרון פשוט: יש לארוז בתיק גדול מבחר בגדים החל מחליפה מהודרת וכלה במכנסיים קצרים וכפכפים. במהלך הריאיון יש להחליף בגדים מספר פעמים – אחת התלבושות ודאי תתאים לחברה.

האיש שניצח את הסטטיסטיקה

כבר כשנולד אריאל (שם בדוי, אבל זה כלום לעומת כל הנתונים הבדויים – שלא לומר המצוצים מן האצבע – שיבואו בהמשך הסיפור) ידעו הוריו שהוא נולד לגדולות.

אריאל נולד כבר בחודש השמיני – ובכך הקדים את זמנו. למרות הלידה המוקדמת שקל אריאל 3.560 ק"ג – כחצי ק"ג מעל משקל הלידה הממוצע בישראל.

הוריו של אריאל הבינו כי לבנם התחלה מצוינת. כדי לשפר את סיכוייו לנצח את הסטטיסטיקה, הם קראו לו בשם אריאל – שם בעל חמש אותיות, מעבר לממוצע השמות לבנים בישראל שעמד באותה תקופה על ארבע אותיות.