הנושא החם –  תוצאות הבחירות – הפתעה או צפויות מראש? שמחה או אכזבה?

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על נושא חם באמת – תוצאות הבחירות.

אתחיל בלומר שלא הופתעתי, לא שמחתי ולא התאכזבתי.  אבל אני לא מרוצה ואני מודאג…

אפשר לסיים את הרשומה פה, כי הכל כבר ברור, אבל אוסיף עוד (לא מעט) מילים:

לא הופתעתי ולא התאכזבתי , כי בגדול תוצאות הבחירות די דומות לסקרים האחרונים שפורסמו (הנה דוגמא), בשני הבדלים משמעותיים – מרצ שלא עברה את אחוז החסימה וש"ס שקיבלה תוספת מנדטים משמעותית יחסית לסקרים.

אבל גם לפי רוב הסקרים מחנה "הימין" הכולל את הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס ויהדות התורה קיבל רוב והיה לי די ברור שהפעם נתניהו יוכל להקים ממשלה בהתבסס על מפלגות אלה. מכיוון שאני ממש לא אוהד של נתניהו או של המפלגות האלה קיוויתי שזה לא יקרה, אבל התוצאה "הטובה ביותר" שיכולתי לקוות אליה היא עוד תיקו אחד שיוביל לבחירות נוספות – גם זאת לא תוצאה טובה כמובן.

את מרצ אני לא אוהב כבר הרבה שנים. אני חושב שחוסר האהבה הזה התחיל בממשלה של ברק, בה מרצ הייתה חברה בקואליציה ומנהיגה אז יוסי שריד היה שר החינוך. באותה ממשלה מרצ ויתרו בערך על כל העקרונות שלהם "למען השלום". בסוף לא קיבלנו שלום (להיפך) ולא התקדמנו באף אחד מהנושאים שמרצ לכאורה הייתה אמורה לקדם. בשנים שחלפו מאז נראה היה לי שמרצ המשיכה לעסוק בעיקר בדיבורים ובמעט מעשים והדיבורים עסקו בעיקר בפלסטינאים.

ובכל זאת מצער אותי שהם לא עברו את אחוז החסימה – זה חלק משמעותי מהמחיקה של השמאל הישראלי.

אני חושב שחלק מהבעיה של מרצ הפעם הוא תרומתם לנפילת ממשלת בנט לפיד.

את ש"ס כמובן לא אהבתי מעולם. אני חושב שלגיטימי לחלוטין שחרדים ספרדים יזכו לייצוג בכנסת ולחברי כנסת שידאגו לאינטרסים שלהם. אבל אני מוטרד מכך שככל הנראה יש למפלגה הזאת הרבה מצביעים שאינם חרדים ספרדים החושבים בטעות שהמפלגה מייצגת אותם. לפי כרזות הבחירות ש"ס מציגה את עצמה כמפלגה חברתית הדואגת לעניים ולשכבות החלשות בחברה, אבל אני ממש לא חושב שאלה האוכלוסיות שהמפלגה דואגת להן. כמובן גם מפריע לי שבראש המפלגה הזאת עומד עבריין מורשע (פעמיים) אבל כידוע "הוא זכאי".

אני מודאג גם כי אני רואה הקצנה בעם. לפני כמה שנים בן גביר לא היה נחשב בחירה לגיטימית ע"י חלקים גדולים מהציבור. כיום הוא מאוד פופולרי. סמוטריץ' הוא גזען שאולי אפילו לא מבין שהוא כזה. במפלגה שלהם נמצא גם אבי מעוז המתנגד נחרצות לשוויון זכויות  לקהילה הלה"טבית ועוד מגוון של אנשים שדעותיהם בהרבה נושאים הפוכות לחלוטין מדעותיי.

מדוע מתרחשת ההקצנה הזאת?  יש לא מעט סיבות. אני יכול לחשוב על כמה מהן כמו הפלסטינאים שמוכיחים שוב ושוב שאין סיכוי לשלום איתם, הקצנה כללית בעולם, ההסתה והפילוג שלהם נתניהו תרם הרבה מאוד (האם רק נדמה לי שלפני כמה שנים "שמאל" לא היה מילה גסה?  אני בטוח שעד לא מזמן לא הייתה חפיפה בין "שמאלני" ובין "לא מסכים עם נתניהו") ואפילו הקלות הרבה של פרסום דעות ברשת האינטרנט.

אבל זאת ההכרעה הדמוקרטית. רוב העם תומך באופן ברור במפלגות האלה ואני מקבל את הכרעת הרוב. אני מעדיף לחיות במדינה דמוקרטית בה רוב העם חושב אחרת ממני מאשר במדינה דיקטטורית בה השלטון ואני מסכימים.

אז מה יהיה? לדעתי, פחות טוב אבל לא אסון טוטאלי. חיינו תחת שלטון נתניהו לא מעט זמן, החרדים שלטו הרבה זמן בוועדת הכספים ובמשרד הפנים, הדתיים הלאומיים במשרד החינוך ואנשים שכל מה שהם יודעים לעשות זה להצדיק את נתניהו היו שרים וראשי ועדות. אני בטוח שאני אתרגז לא מעט ואדאג לא מעט בשנים הקרובות, אבל מכיוון שאנו עדיין מדינה דמוקרטית, אקווה שהשלטון יתחלף וישתפר (לטעמי) בבחירות הבאות.

שיהיה לנו בהצלחה.

והרשומה המומלצת היא – רגיעה קצרה מאוד – בבלוג של nadavs

בחירות 2019 – לא הרבה השתנה מ-2015…

נתקלתי במקרה ברשומה שפרסמתי לפני הבחירות הקודמות (ב-2015) ונדהמתי לראות כמה הדברים כמעט ולא השתנו. התיקון היחיד למעשה הוא בשורה התחתונה – במקום " המחנה הציוני" צריך להיות "כחול לבן"

אז הנה הרשומה המקורית ללא תיקונים (פרט לרשומה המומלצת):

____________________________________________________________________________
מיום שהייתה לי זכות הצבעה הלכתי להצביע בכל מערכות הבחירות (פרט לאחת שהייתה בזמן שגרתי בארה"ב).
ראיתי בכך תמיד לא רק זכות אלא גם חובה. משום מה אני מרגיש חובה לתרום את קולי בבחירות.
בכל מערכת בחירות אני רואה פרסומים של אנשים הבוחרים לא להשתתף בבחירות ולא לנצל את זכותם להשפיע ולו במעט על השלטון במדינה.
לעיתים אנשים אלה מסבירים את התנגדותם להשתתפות בהצבעה במילים יפות על "מרי אזרחי", "התנגדות להשתתפות במשחק המושחת" ועוד כל מיני ססמאות משונות שכאלה.
אתמול נתקלתי ברשומה בבלוג שלא הכרתי בה כתב הבלוגר שהשתתפות בבחירות מהווה תמיכה ב-"פלגנות והשנאה וההתנשאות והשליליות". לא פחות.
כשהגבתי והסברתי למה לדעתי חשוב להצביע קיבלתי תגובה שמאוד הפתיעה אותי – מסתבר שהקריאה להשתתף בבחירות היא "ססמא עבשה" ונראה שרק אנשים שלא מסוגלים לחשוב באופן עצמאי משתתפים בבחירות.

להמשיך לקרוא בחירות 2019 – לא הרבה השתנה מ-2015…

תחזית לשנת 2019

מעט באיחור החלטתי לשתף אתכם בתחזית שלי לשנת 2019. לא מדובר פה בתחזית של אסטרולוגים, נביאים או נוסעים בזמן אלא על תחזית מדעית מדויקת המבוססת על התנ"ך, כתבי נוסטרדמוס וכמובן על הכוכבים.

אני מתחייב בזאת כי לפחות 10% מהתחזיות שלי יתקיימו וחלקן אפילו בשנת 2019!

ובלי הקדמות נוספות ומיותרות נעבור לתחזית. (התחזית בחסות קיפודן, רפרפת קיפודים בשלושה טעמים נפלאים – וניל, שוקולד ולקס).

ובכן מה צפוי לנו בשנת 2019?

ראשית, ברמה המקומית: בחודש ינואר צפויים גשמים כבדים, מלווים בברקים וסופות רעמים כולל שלג בחרמון.
החורף יימשך גם בפברואר ובמרץ, אך בסביבות אפריל יגיע האביב שיתחלף אחר כך בקיץ חם ולח. אך על דאגה – לקראת סוף השנה, בסביבות נובמבר, צפויה הקלה בעומס החום.

מבחינה פוליטית צפויות לנו בחירות לכנסת עוד השנה, כפי הנראה באפריל. אלו יהיו בחירות מרתקות, מהפכניות ופורצות דרך. ניתן לומר בסבירות של 110% כי הבחירות האלה יביאו למהפך שקול למהפך המפורסם של 1977. לראשונה (כמעט) יעלה הליכוד לשלטון ובראשות הממשלה יעמוד לא אחר מבנימין נתניהו. נתניהו יצליח לאחד סביבו חלק גדול ממפלגות הימין והמפלגות החרדיות ואנו נזכה לעוד כמה שנים או חודשים של יציבות שלטונית עד למהפך הבא.

לאחר הבחירות, יו"ר מפלגת העבודה (או כל שם אחר שיינתן למפלגה הזאת) יודח בבושת פנים ויוחלף ע"י יו"ר חדש צעיר ומבטיח (שיבטיח להוות אלטרנטיבה שלטונית ולנצח את הליכוד בבחירות הבאות).

בביטחון צפויים כמה אירועים מדאיגים שיכללו הפגנות, פיגועים, ירי טילים על מדינת ישראל ושימוש בעפיפונים ובלוני תבערה. למרבה המזל אירועים אלה לא יגרמו לקריסה כללית של המדינה ובזכות מדיניותו הבטוחה, השקולה והאחראית של מר ביטחון בנימין נתניהו, מה שהיה הוא מה שיהיה.

ונעבור לחדשות חוץ: בסוריה הנשיא אסאד יאולץ להתפטר ממשרתו ולצאת לגלות. כדי שעובדה זאת לא תיוודע ברבים, יוחלף הנשיא ע"י בובה שלו בגודל טבעי שתיראה ותישמע בדיוק כמוהו. הבובה תופעל בדייקנות ובמסירות ע"י צמד מפעילים – איראני ורוסי.

בארצות הברית הנשיא טראמפ  יפתיע את כל העולם. כל יום. חצי מהצוות שלו יתפטר והחצי השני יפוטר. לאחר מהומות קלות יצליח הנשיא טראמפ לעמוד בהבטחתו העיקרית ויבנה חומה מסיבית בגבול שבין מקסיקו לטוויטר.

ברוסיה הנשיא פוטין ימצא את עצמו במצב לא נעים כאשר בסקרי דעת קהל יתגלה כי רק 97.5% מהרוסים תומכים בו. הוא ישקול להתפטר אך בסופו של דבר יחליט כי טובת העם (או לפחות טובת 97.5% מהעם ) דורשת כי ימשיך בתפקידו לעוד 150 שנים.

צפון קוריאה תתפרק מנשקה הגרעיני תרכיב אותו חזרה, תאיים על שלום העולם, תתפייס עם העולם ותצא בריקוד טנגו.

בריטניה כמעט תשלים את היפרדותה מהאיחוד האירופאי, אך ברגע האחרון יסתבר שהניתוח מסובך מדי ויש חשש שלאחר ההפרדה שני הגופים לא ישרדו. בהתייעצות מיוחדת של הרופאים הבכירים יוחלט כי במקום שבריטניה תצא מהאיחוד, האיחוד יעבור להיות חלק בלתי נפרד מהממלכה המאוחדת (שכתוצאה מכך תהיה עוד יותר מאוחדת). המלכה אליזבט תודיע רשמית כי בגיל 115 היא תפרוש מהמלוכה ותוחלף ע"י אחד מנכדיה או ניניה.

בתחום האסונות הפופולריים צפויות לנו שריפות בקליפורניה, רעידות אדמה במקומות שונים בעולם, לא מעט תאונות דרכים וייתכן אפילו (אך בסבירות נמוכה מאוד) כי מטאור יפגע בכדור הארץ.

מלחמת העולם השלישית לא תפרוץ בשנה זאת וסוף העולם ייאלץ להידחות שוב.

ובנימה אופטימית זאת אני מאחל לכולם שבת שלום ושנת 2019 מצוינת!

 

מוסר השכל: מה שהיה הוא שיהיה.

 

 

הזכויות על רפרפת הקיפודים שמורות לארז טל ולתכנית "מה יש".

 

והרשומה המומלצת היא – ביקור בוינה המתקשטת לפני חג המולד – בבלוג של barnoga