תעלומת הצום הגדול

שנה חדשה הגיעה לעירנו המעתירה ורשה. נכון שרק היהודים חוגגים שנה חדשה ככה סתם בסתיו (במקום בשיא החורף כמו בני אדם מן הישוב) אבל מכיוון שכל אדם שני בורשה הוא יהודי, הרי שהעיר לבשה חג והימים הנוראים הגיעו עד אליה.

כעת מותר לגלות שגם אני יהודי – לפחות בחלקי. יש לי שורשים יהודים חזקים ואני אוהב לאכול גפילטע פיש ורגל קרושה לא פחות מהקורא הממוצע. כמו חצי ורשה גם אני חגגתי את השנה החדשה בזלילה גדולה שלאחריה לא נשאר לי מקום לבלוע אפילו זבוב.

ובאמת לא בלעתי זבוב אלא רק שטרודל, קומפוט, טורט ועוד פרוסת שטרודל. וקצת שוקולד.

להמשיך לקרוא תעלומת הצום הגדול

תעלומת האפיקומן הגנוב

האביב הגיע לורשה שוב. השלג החל להפשיר והרחובות התמלאו בוץ ואנשים. נראה היה שכל אוכלוסיית ורשה שהסתגרה במשך החורף בבתים, בבתי הקפה ובמסעדות יצאה החוצה לשאוף אוויר צח.

גם אני התחברתי אל הטבע והתחלתי לאכול את הארוחות שלי בגינת או מרפסת המסעדה כל עוד זה היה אפשרי.

באותו יום ישבתי בגינת המסעדה האהובה עליי ובדיוק התחלתי את הקינוח השלישי כאשר נגשה אליי עלמה צעירה ושאלה בהיסוס האם אני הוא הבלש הנודע חסר השם שפתר אין ספור בעיות בשירות משטרת ורשה.

להמשיך לקרוא תעלומת האפיקומן הגנוב

תעלומת המרק – סיפור לשבת

באופן די צפוי לאמצע ינואר, החורף היכה בוורשה בכל עוזו. בעצם, ממש לא במלוא עוזו. הטמפרטורות היססו האם לרדת מתחת לאפס או להישאר מעליו. הגשם לא החליט אם הוא גשם קפוא או סתם גשם.

אני התאזרתי בסבלנות וחיכיתי לשלג. למרות שהוא עדיין לא הגיע קיצצתי בכמויות הגלידה והגדלתי במעט את כמויות המרק שאכלתי. אין כמו מרק חם בחורף – ולא צריך להיות בלש שביל לדעת את זה. (אבל בהחלט לא מזיק להיות בלש!)

להמשיך לקרוא תעלומת המרק – סיפור לשבת