איש הזאב חוזר – סיפור לשבת

בשבוע שעבר פרסמתי את הסיפור על איש הזאב ובאופן מפתיע קיבלתי בקשות לסיפור המשך. אמנם לרוב הסיפורים שלי חד פעמיים, אבל החלטתי לנסות את מזלי…

הרעש שהשמיע הבוס כשקפץ החוצה (הוא אפילו לא טרח לפתוח את החלון לפני שיצא דרכו) הזעיק למשרדו את המזכירה ועוד מספר עובדים ששהו בסמוך.
הם דרשו מזאב הסברים לגבי מה שקרה ולא כל כך האמינו לגרסתו (שאנו יודעים שהייתה מדויקת) כי כל מה שאמר לבוס היה שהוא זאב.
עלה חשד שמא זאב דחף את הבוס דרך החלון, אבל מכיוון שזאב היה אדם חלש פיזית והבוס דווקא היה בריון מגודל, זה היה חשד קל בלבד.

להמשיך לקרוא איש הזאב חוזר – סיפור לשבת

איש הזאב – סיפור לשבת

זאב (שם בדוי)  חשד תמיד שהוא למעשה איש זאב. אמנם לא היו לו כל הוכחות מוצקות לכך, אבל בכל פעם שבשמיים זרח ירח מלא הוא חש עקצוצים בכל גופו וסנטרו התכסה בזיפים שחורים.

לעיתים הוא גם חש נטייה עזה לילל אל מול הירח ולאכול בשר.

זאב התייחס לקללה שאולי הוטלה עליו ברגשות מעורבים. מצד אחד הוא חשש מהיום (כלומר הלילה) בו יהפוך לזאב באופן מלא – מהיכרותו עם הרשויות בעיר בה הוא גר היה לו יסוד סביר להניח שהוא יסיים את הלילה במכלאת הכלבים העירונית.

להמשיך לקרוא איש הזאב – סיפור לשבת

כיפה אדומה (סיפור לשבת)

פעם אחת, לפני שנים לא רבות כלל (או אולי רק כמה חודשים), בארץ לא רחוקה כלל (בעצם בארץ שלנו) גרה ילדה קטנה (ששמה הבדוי שמור במערכת).

הילדה הייתה ילדה ככל הילדות, פרט לכך שהיא ומשפחתה השתייכו לזרם הקונסרבטיווי ביהדות – למעשה אימה הייתה רב הקהילה בישוב בו הם גרו.

מכיוון שכך, בניגוד לרוב הילדות בנות גילה (תשע שנים ושלושה חודשים) הילדה המדוברת חבשה תמיד כיפה סרוגה. ובעיקר היא אהבה כיפות בצבע אדום – על כן הכינוי שלה בפי כל היה "כיפה אדומה".

להמשיך לקרוא כיפה אדומה (סיפור לשבת)

לעשות פיל מזבוב – סיפור לשבת

זאביק (שם בדוי) היה זבוב ממוצע. אולי קצת קטן מהממוצע, אבל לא באופן משמעותי.
(לאלה מכם שתוהים מדוע זבוב נקרא על שם חיה טורפת הגדולה מהזבוב הממוצע פי כמה וכמה אבקש לציין שגם אין סיבה הגיונית שבני אדם ייקראו על שם חיות כמו זאב, דב ואריה. או אולי בעצם אין סיבה שלא נקרא להם על שם הברדלס, הטיגריס והכריש. וגם אין סיבה שלא נקרא לזבוב זאב.)
זאביק היה בד"כ זבוב מאושר, פרט לימים חמים שבהם היה לו קצת קשה לעוף מרוב חום, או לימים קרים שבהם היה לו קשה לעוף מרוב קור. הוא היה מאושר בכל שעה (פרט לשעות הקשות של הבוקר, הצהרים, הערב והלילה) ובכל מקום (פרט למקומות שבהם הוא היה).
היה רק דבר אחד קטן שהטריד אותו לפעמים – הגודל שלו. כמו שציינתי הוא היה קצת קטן מהממוצע – אבל קצת קטן מהממוצע לזבובים, שהם לא בדיוק בעלי החיים הגדולים ביותר בעולם.

להמשיך לקרוא לעשות פיל מזבוב – סיפור לשבת

קבלת שבת בסיפור ורינה (או בלי רינה)

והפעם בפינתנו סיפור לשבת, סיפור טרי מפרי מקלדתי על אהבה גדולה מלאת יצרים חייתיים. והפעם – כפי שחששתם – אהבה שבין גבר לאשה.

וכמובן, גם מוסר השכל בצידו.

מן הסתם לסיפורנו השבוע ישנם שני גיבורים (כפול מהרגיל – אך אל תדאגו, מוסר ההשכל יישאר אחד).

דב (שם בדוי כמובן, כמו כל הסיפור) היה בחור צעיר כבן 23 (למעשה היה כבר בן 24.5 אבל היה נראה כבן 23). להמשיך לקרוא קבלת שבת בסיפור ורינה (או בלי רינה)