זהו המשך התיעוד של הטיול שלנו (טיול יום ההולדת של עננת) באיטליה באפריל.
היום השני שלנו בנאפולי – 7.4.23 – עבר עלינו ברובו מחוץ לנאפולי ובמקום שונה מאוד מנאפולי…
קמנו בבוקר ואחרי ארוחת הבוקר צעדנו לנמל המעבורות שם לקחנו מעבורת לאי קאפרי.
במשך ההפלגה ראינו בבירור את הר הווזוב – מראה מאוד מרשים.

הגענו לקאפרי אחרי הפלגה של כ-45 דקות. האי נראה מאוד יפה וירוק – ניגוד גדול לעיר נאפולי.

לפי עצתה של דלית הלכנו מיד לקנות כרטיסים למעבורת חזרה – גילינו שזה אכן נדרש כי שתי המעבורות האחרונות היו מלאות לחלוטין וקנינו כרטיסים למעבורת של חמש וחצי.
לאחר שקנינו כרטיסים הלכנו לתחנת האוטובוס כדי לנסוע לאנאקאפרי – הכפר (או היישוב) בראש האי.
בזמן שחיכינו לאוטובוס שמתי לב למוניות באי – היו שם מוניות של פיאט ושל ניסאן – כולן עם גג נפתח. תהיתי אם היינו צריכים לקחת מונית בשביל החוויה, אבל הפרש המחירים היה מדהים – 1.10 יורו לאדם באוטובוס (כלומר 2.20 לשנינו) לעומת 40 יורו למונית.

האוטובוס לא היה ממש אוטובוס אלא מיניבוס קטנטן וצפוף. הכבישים בקאפרי מאוד צרים ולא מאפשרים באמת מעבר לאוטובוסים או משאיות…
הגענו לאנקאפרי ומיד הלכנו לוילה סן-מיקלה. גם עננת וגם אני קראנו ואהבנו את הספר "מגילת סן מיקלה" של הסופר אכסל מונתה ובעצם אחת הסיבות העיקריות לרצוננו להגיע לקאפרי הייתה הביקור בוילה.
בספר מונטה מתאר כיצד בנה את הוילה וכיצד מצא כל מיני ממצאים ארכיאולוגים שהוסיף לה כקישוטים. היה מרגש לראות אותם במציאות.
המקום באמת מקסים. יש שם מוזיאון קטן המתאר את חייו של מונתה במקום, גנים נהדרים מתוחזקים היטב ונוף נהדר.
ספסל בחצר הוילה:

היציאה מהבית לגנים:

הספינקס הקטן:

והספיקנס הגדול:

אחרי הביקור בוילה לקחנו את הרכבל לפסגה הגבוהה באי – מונטה סולארו (הר השמש).
הרכבל הוא "רכבל סקי" או "רכבל כסאות" ליחידים – כל אדם מתנדנד לבדו על כסא בין שמיים וארץ… זה נשמע קצת מפחיד ונראה קצת מפחיד מלמטה, אבל הנסיעה עצמה לא הייתה לי מפחידה – כנראה בגלל שהגובה של הרכבל מעל פני האדמה לא מאוד גבוה והנסיעה מאוד איטית.
מהרכבל ראיתי נופים יפים ושפע פרחים על הקרקע. בהתחלה חשבתי שאלה פרחי תרבות אבל ככל שהתרחקנו מהבתים הבנתי שיש שם הרבה פרחי בר יפים.
תמונה שצילמתי מהרכבל:

הגענו לפסגה, צפינו על הנוף המדהים ונהנו לטייל בין שפע פרחי בר – בעיקר כלניות אבל גם פרחים נוספים כולל סחלבים פרפרניים (הנראים שונים מאלה שבארץ) וסחלבים איטלקיים (מתבקש לאיטליה).
רוב הסחלבים האיטלקיים היו רק בניצנים וזה קצת גרם לי לחשוש שכשנגיע לעיקר הטיול בגרגאנו לא נמצא מספיק סחלבים פורחים (ספויילר: החשש התבדה…)
קצת נוף ממונטה סולארו:

וגם פרחים:

סחלב איטלקי:

סחלב פרפרני:

אחרי שירדנו מההר טיילנו קצת באנקאפרי. מקום נחמד.
כנסייה בכפר:

אחרי הטיול התלבטנו לגבי המשך היום – נותרו לנו כשעתיים עד הפלגת המעבורת חזרה לנאפולי.
חשבנו לטייל קצת בכפר קאפרי (התחתון יותר בין היישובים באי).
חזרנו לתחנת האוטובוס כדי לרדת למטה וחשכו עינינו… היה תור ענק לאוטובוס ותור לא קטן למוניות.
חיכינו בתור לאוטובוס… וחיכינו… וחיכינו… הסתבר שמגיעים אוטובוסים (כזכור – מיניבוסים קטנים) הנוסעים לנמל המעבורות והם מלאים לגמרי ומגיעים כאלה שנוסעים רק עד לכפר קאפרי ועליהם אפשר לעלות.
אחרי שחיכינו קרוב לשעה עלינו לאוטובוס לקאפרי, שם ירדנו ולקחנו מונית (עם גג פתוח כמובן) לנמל. עלה 20 יורו והיה מעניין… זאת הפעם הראשונה בה נסעתי במכונית עם גג פתוח.

הגענו לנמל בדיוק בזמן למעבורת שלנו וחזרנו לנאפולי…
כמובן שלא ויתרנו על צילום הווזוב גם בדרך חזרה:

כך הסתיים היום השני של הטיול שהיה מוצלח מאוד מבחינתנו.
והרשומה המומלצת היא – כלנית הגינות – בבלוג של עננת