שונא קונספירציות יחיה – סיפור לשבת

בני (שם בדוי) היה ישראלי מבטן ומלידה, פטריוט גדול שלא ראה את עצמו גר במקום שאינו במדינת ישראל (השלמה כמובן) , אלא אם הוא יצליח סוף סוף להוציא דרכון זר של מדינה כלשהי.

למרות זאת בני לא היה קרתני כלל וכלל. הוא היה איש העולם הגדול שתמיד התעניין בנעשה בעולם והיה בקיא מאוד בחוקים ובעולם הפוליטי של הרבה מדינות בעולם.
טוב, לא בדיוק תמיד ולא בדיוק בהרבה מדינות בעולם – אבל מאז תחילת מערכת הבחירות האחרונה בארה"ב (שהייתה ממש לא מזמן) הוא התעניין מאוד בפוליטיקה האמריקאית והיה בקיא מאוד בחוקי הבחירות של ארה"ב.

הוא ידע למשל בוודאות שטראמפ הוא הנשיא הטוב ביותר שמונה בארה"ב אי פעם ושמתחרהו העלוב ביידן הוא סנילי, פדופיל ובוגד. ממש לא היה ברור לו כיצד ה-FBI  מאפשר לביידן (או לכל אדם שאינו טראמפ) להתמודד בבחירות במקום לאסור אותו מיד.

מגדלים פורחים באוויר

היה זה ערב שבת. המשפחה סיימה את ארוחת הערב החגיגית. הנשים פרשו לשתות ברנדי בספריה והגברים פינו את השולחן ורחצו כלים.

הנכדים – שישה במספר – ישבו עדיין סביב השולחן שבראשו ישב סבא ועישן מקטרת ארוכה.

אחרי שתיקה ארוכה – שבמהלכה תלו הנכדים עיניים מעריצות בטבעות העשן שיצר סבא , פתח הנכד הבכור – דולפין – את פיו וביקש: "סבא, ספר לנו סיפור על מה שהיה כשהיית קטן!"