תעלומת המרק – סיפור לשבת

באופן די צפוי לאמצע ינואר, החורף היכה בוורשה בכל עוזו. בעצם, ממש לא במלוא עוזו. הטמפרטורות היססו האם לרדת מתחת לאפס או להישאר מעליו. הגשם לא החליט אם הוא גשם קפוא או סתם גשם.

אני התאזרתי בסבלנות וחיכיתי לשלג. למרות שהוא עדיין לא הגיע קיצצתי בכמויות הגלידה והגדלתי במעט את כמויות המרק שאכלתי. אין כמו מרק חם בחורף – ולא צריך להיות בלש שביל לדעת את זה. (אבל בהחלט לא מזיק להיות בלש!)

להמשיך לקרוא תעלומת המרק – סיפור לשבת

תחזית מזג האוויר (סיפור לשבת)

שגיא (שם בדוי) הקפיד כל בוקר לבדוק את התחזית. הוא רצה לדעת מה הוא אמור ללבוש היום, האם הוא צריך לקחת מטריה, או אולי כובע נגד שמש.
למזלו של שגיא הוא גר במדינת ישראל בה התחזיות מדויקות רוב ימי השנה: בין מאי לאוקטובר התחזית הייתה שיהיה חם ולא יירד גשם, ואכן היה חם ולא ירד גשם.

ברבות השנים החליט שגיא שלמעשה בחודשי הקיץ (מאי עד אוקטובר כזכור) הוא לא חייב לבדוק את התחזית. לעיתים הוא עשה זאת מתוך הרגל, אבל רוב הזמן הוא הסתמך על ידע אישי וניסיון רב שנים ויצא מהבית בבגדים קצרים וקלים.

אבל בחודשים שלא היו לגמרי קיץ (ולרוב גם לא לגמרי חורף) הוא המשיך לבדוק את מזג האוויר בקפדנות. הבעיה הייתה שהתחזיות היו מאכזבות מאוד לעיתים. כשהוא קרא ש-"הגשם יימשך עד שעות הצהריים" כאשר שבועות לא ירד גשם או ש-"סופה גדולה מתקרבת" כאשר הכוונה לכמה טפטופים, האמון שלו באתרי התחזית נפגם קלות.

להמשיך לקרוא תחזית מזג האוויר (סיפור לשבת)

חום אוקטובר – נובמבר

כשנחום (שם בדוי) התעורר בבוקר,  הוא מיד בדק את לוח השנה (כלומר את התאריך בסמארטפון שלו). התאריך היה 12.11, כלומר י"ב בנובמבר. כלומר, לפי חישוביו הזהירים של נחום, תחילת החורף (או לפחות שיא הסתיו).

מכיוון שכך, נחום לבש את בגדיו החורפיים ונעל מגפיים אופנתיים. הוא התלבט בשאלה האם צריך  לקחת מטריה ואחרי זמן קצר החליט לבדוק את מזג האוויר החזוי.

באינטרנט כתבו שהיום יהיה שרב??? 30 מעלות??? נחום גיחך קצת על טפשותם של החזאים, הטיל מטבע והחליט שאין צורך במטריה.

להמשיך לקרוא חום אוקטובר – נובמבר

סיפור חכמים לסוף שבוע גשום

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבני ברק ביום דצמבר קר ובירכו את בורא עולם על בריאת המטריה.

אמר רבי עקיבא: "מה רבים מעשיך אדושם, כולם בחכמה עשית – ובמטריה זאת יש לפחות תשעה קבין של חכמה"

שאל רבי אלעזר: "תשעה קבין מתוך כמה?"

להמשיך לקרוא סיפור חכמים לסוף שבוע גשום

עוברים לשעון חורף

שון (שם בדוי – שמו האמיתי היה שמעון) היה אדם מאוד מסודר וקפדן. אחד הדברים עליהם הוא הקפיד ביותר היה עמידה בזמנים: הוא שנא איחורים. אם הזמינו אותו לשעה עשר (בבוקר או בערב), הוא הופיע לפגישה בדיוק בשתי דקות לעשר. אם הפגישה לא התחילה בזמן (כמו שקרה לא מעט פעמים במדינה הים תיכונית בה הוא גר), הוא כעס מאוד ולפעמים אפילו יותר.

כדי לעמוד בזמנים, שון היה בין האנשים הבודדים במדינה שענד שעון יד. בעבר הוא ענד שני שעוני יד, אבל מאז פרוץ הטלפונים הסלולריים לעולמנו הוא התפשר על שעון יד אחד וטלפון אחד שידע גם להציג את השעה המדויקת.

כמובן שהוא הקפיד לסנכרן את שעון היד ואת הטלפון, כדי לא להיקלע לדילמות קורעות לב בשאלה מי מהשעונים מראה את הזמן הנכון.

בביתו של שון היו לו עוד שעונים לא מעטים: במטבח שעון קיר, שעון בתנור ושעון במיקרוגל. בסלון, אורלוגין גדול ובחדר השינה רדיו שעון ושעון קיר.

שון מאוד התרגש לקראת המעבר לשעון חורף. הוא רשם לעצמו תזכורות במספר מקומות (לוח השנה, היומן במחשב ושלל פתקים ברחבי הבית והמשרד) כדי שלא ישכח חלילה להזיז את מחוגי השעונים (במקרה שיש להם מחוגים) על מנת להתאימם לשעון החורף.

ביום שבת הוא לא יכול היה להתאפק יותר וכבר באחת בצהריים הוא התחיל לכוון את כל השעונים בבית לשעון החורף.

כחצי שעה (ליתר דיוק 28 דקות) לאחר שסיים לכוון את כל השעונים, התגנב חשש גדול ללבו של שון: האם במעבר לשעון חורף יש להזיז את מחוגי השעון שעה קדימה או שעה אחורה?
ככל שהוא חשב על זה יותר הוא מצא את עצמו מבולבל יותר: מצד אחד, הוא ידע שבשעון חורף השמש אמורה לזרוח מוקדם יותר. מצד שני,  היא הייתה אמורה גם לשקוע מוקדם יותר. מצד שלישי, הימים בחורף קצרים יותר ומצד רביעי הם קרים יותר.
כל העובדות המאוד מדויקות האלה לא ממש עזרו לו בסוגיה הקשה…

אחרי מחשבה מרובה הוא חשב על רעיון גאוני: הוא בדק בעיתון ומצא כי יש להזיז את השעונים שעה אחת אחורנית.
לאחר כשתי דקות של אושר וסיפוק החלה סוגיה חדשה לנקר במוחו: האם כשהוא כיוון את השעונים, הוא הזיז אותם שעה אחורה או שעה קדימה?

לבסוף הוא הבין שהוא בוודאי טעה והוא כיוון את כל השעונים שעה קדימה. הוא מיהר לתקן את הטעות והזיז את כל השעונים שעה אחורה.

בשלב זה אתם כבר ודאי מבינים את הטעות של שון. אבל לשון לקח רק עוד כמה דקות להבין אותה גם. הוא מיהר להזיז את השעונים עוד שעה אחורנית ובסיפוק רב פנה לענייניו.
אבל, האם באמת הוא הזיז במקור את השעונים שעה קדימה?  ואולי הוא הזיז את השעונים שעה אחורנית ואחר כך עוד שעתיים???
זיעה קרה כיסתה את מצחו. הוא ניגב אותה בעצבנות והבין שאכן זה מה שקרה (לא שהוא ניגב את הזיעה – למרות שגם זה קרה – אלא שהוא הזיז את השעונים שלוש שעות אחורנית).

שון מיהר לתקן את טעותו והזיז את כל השעונים שעתיים קדימה.
הפעם לקח לו רק דקות ספורות להבין שהוא טעה כשהוא חשב שהוא טעה: בעצם הוא הזיז את השעונים במקור קדימה!
הוא שוב כיוון את כל השעונים (וגם החליף סוללות לכמה מהם בהזדמנות זאת).

במהלך הלילה שון המשיך להזיז את השעונים קדימה ואחורה, עד שלפנות בוקר (בסביבות ארבע, או שתיים, או שלוש, או אולי חמש) הוא נרדם.

כשהוא התעורר היה אור יום בחוץ. שון שמח לראות זאת כי סוף סוף בזכות שעון החורף הוא לא קם לפני הזריחה. אבל כשהשמש שקעה כשעתיים אחרי שהוא התעורר הוא שוב התחיל לחשוש שמא הוא לא כיוון את השעונים בדיוק כראוי.

 

מוסר השכל: חשוב מאוד לזכור להזיז את השעון! אולי גם חשוב לדעת לאיזה כיוון.

 

שבת שלום!

 

והרשומה המומלצת היא –  על הכתיבה (רשומה אחרונה בתפוז) – בבלוג של עופר D

 

 

כולם מדברים על מזג האוויר

ואף אחד לא עושה משהו בנידון…

הבוקר, כשלקחתי את הילדים לבית הספר הרגשתי שבחוץ יותר חם מאשר אתמול בבוקר.

 זה קצת הפתיע אותי, כי בבוקר שמעתי ברדיו שצפויה "ירידה קלה בטמפרטורות", אבל לא מחיתי.

רק כשנכנסתי למכונית, גיליתי באדיבות חברת מזדה כי בחוץ שוררות 9 מעלות צלזיוס – מעלה אחת פחות מאשר 24 שעות קודם לכן. מיד התאמתי את הרגשתי לכך – מעתה אמור: "היום קר יותר מאתמול". ובכך תרמה חברת מזדה לאמוני בחזאים… להמשיך לקרוא כולם מדברים על מזג האוויר