אפעה (שם בדוי) היה תמיד נחש קצת יוצא דופן. בעוד שנחשים אחרים תמיד ידעו מה הם רוצים ולאן הם הולכים, אפעה היה תמיד מתפתל הרחק מאחור.
הזחילה האהובה עליו הייתה בזיג-זג – צעד קדימה, צעד אחורה, צעד ימינה, צעד שמאלה.
הוריו של אפעה הצעיר היו מודאגים. אמו תמיד טענה כי אם ברצונו להיות ערום כנחש עליו להיות נחוש יותר ולהתקדם אל המטרה בתנועת עקלתון ישרה. ואילו אביו – שהיה בד"כ נחש שתקן – אמר רק שהוא לא מצליח לנחש כיצד בנו האלף חמש מאות שלושים ושישה יצא דופן.
הבעיה העיקרית של אפעה הייתה בעצם שלא היה נחוש מספיק. במקום להסתפק ב-"סססס" המקובל על אחיו ואחיותיו הוא דגל ב"הסססססנות".
ובכל זאת הוא הצליח לחיות חיים ראויים לנחש המכבד את עצמו. הוא אמנם זחל על גחונו ואכל עכברים מפעם לפעם, אבל החיים שלו היו בסססך הכל שקטים ומאושרים.
יום אחד הרגיש אפעה חוסר נוחות מסוימת. זה התחיל בתור תחושת נמלול בצד שמאל של גופו. בתחילה הוא חשב כי אכן שוב נמלים מסתובבות על גופו (כי כמו שאחיו היה אומר – מי שישן בין אבנים שלא יתפלא כשיקום עם נמלים) אך פיתולים מהירים לימין ולשמאל גילו לו כי אף חרק לא נמצא על גופו. תחושת הנמלול התחילה להציק לו – הוא חשד שאולי מדובר בסימנים מקדימים להתקף לב והחל להזדחל לכיוון בית החולים הקרוב לחיות בר, אך בדרך תחושת הנמלול התחלפה בתחושת גירוד שהתפשטה אט אט אל כל גופו.
אפעה היה בטוח שזהו סופו. לחרדתו הרבה הוא גילה כי בעוד הוא זוחל קדימה (בזיג זגים) חלקים נבחרים מעורו (עצמו ובשרו) זוחלים אחורנית… ואז הוא נזכר בספרות הזואולוגית הענפה עליה זחל בימי נעוריו וכמובן בשירו של מאיר אריאל – והוא הבין שהוא חווה כעת התנשלות והוא סוף סוף (או כפי שדודו היה נוהג לומר – סססוף סססוף) עומד לעבור ממעמד של נחש צעיר הסססן ופוחז למעמד של נחש בוגר ומיושב בדעתו.
אפעה התרגש מאוד. לכך הוא ציפה כל חייו! הוא כל כך רצה כמו חדש למחוז חפצו להגיח!
לאחר שסיים להתנשל הוא החל לזחול בנחישות קדימה ואז לפתע נעצר. העור החדש לא היה נוח כל כך.
הוא הביט מעבר לכתף (שלא הייתה לו) אל הנשל המיותם ששכב על השביל. הוא התקדם עוד קצת – כבר לא בנחישות רבה – ושוב עצר והביט אל הנשל. כך זה המשיך עוד כמה דקות עד שלבסוף אפעה הסתובב וזחל במלוא המהירות – נחוש (אולי לראשונה בחייו) להידחק אל תוך העור הישן.
כשהגיע למחוז חפצו הוא ניסה בכל הכוח להידחק אל הנשל. לחרדתו הרבה הסתבר לו כי העור הזה – ששירת אותו נאמנה תקופה ארוכה כל כך – בעצם קטן עליו. אך הוא לא וויתר. הוא משך ודחף והתכווץ ונלחם והיה כל כך מרוכז במשימתו עד שלא שם לב ל…
חווה החיוויאית (שם בדוי) עפה גבוה בשמים ותרה לה אחר ארוחת צהרים. סיסמתה של חווה הייתה תמיד – "הטוב בנחשים – רוצץ גולגולתו" ולכן כשמראה הנחש המתפתל למטה משך את תשומת ליבה היא צללה לכיוונו במהירות. תוך שניות היא אחזה את הנחש בטפריה ועלתה חזרה לשמים.
אפעה ההמום נשמט מתוך הנשל שנישא אל על (פרסומת סמויה?) ונחת בשלום על האדמה. הוא זחל בזריזות למחסה הקרוב ובירך הגומל.
האירוע שינה את חייו של אפעה לנצח. סססוף סססוף הוא ידע מה הוא רוצה. אפעה הפך לטרנסססוסססטייט חמוד/ה בשם ג`נט וייסססססס ומאז הוא מופיע בסיפורים לשבת (למבוגרים בלבד).
מוסר השכל: סססוף טוב הכל טוב
שבת שלום!
והרשומה המומלצת היא – טיול כוכב לאגם גרדה – יום 8/8 – חוזרים לארץ וסיכום – בבלוג של יעל כהן
החיים שלי (או של אחרים) 