מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שעדיין היו מסובים בבני ברק.
מכיוון שפסח עמד להסתיים וימי החמץ קרבו ובאו, ישבו החכמים על מדוכת הלכות הפסח – וליתר דיוק – הלכות המעבר מפסח לחמץ.
אמר רבי עקיבא: "מימי אבותינו במצרים למדנו כי יש להוסיף מהקודש אל החול, על כן חש להרבות באכילת מצות מערב פסח עד לערב שבועות"
מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שיצאו יחדיו לקניות לקראת שבת המלכה והחג השני של פסח בסופרמרקט גדול וזול במיוחד בבני ברק.
אמרה הרבנית רחל: "מאוד מדכא לערוך קניות במהלך חג הפסח. מראה הניילונים המכסים מדפים רבים גורם לי למחשבות שליליות"
הסכימה איתה הרבנית שרה והוסיפה: "קשה גם לבנות תפריט לארוחת החג השני – כזה שלא יכיל חמץ (כמובן), לא יזכיר יותר מדי את הארוחה של ליל הסדר וגם יכיל אוכל טעים"
שאלה הרבנית רבקה: " מה כל כך נורא בארוחה שתזכיר את הארוחה של ליל הסדר?"
הסתכלו עליו כל הרבנים במבטים מופתעים ולגמו מהקפה במבוכה, אכלו מהעוגה בתימהון וצקצקו בלשונותיהם בהפתעה (מעצם הצקצוק)
הסכים איתו חלקית רבי בוריס ואמר: "אין ספק כי נשותינו שולטות בבית, אך יש לי ספק דק מן הדק האם אנו באמת שולטים בנשותינו. אני יודע שאני שולט באשתי, אך האם הדבר נכון לכולנו?"
ענה לו רבי אלעזר: "לישיבה בבית הקפה טעמים רבים והראשון בהם הוא כמובן טעם הקפה הטוב בהרבה מטעמו של הקפה בבית המדרש"
קפץ לדבריו רבי אליעזר ואמר (בפה מלא): "הטעם השני הוא שהעוגות בבית הקפה טעימות בהרבה מאלה שבבית המדרש"
קרא אותם לסדר רבי ששון ואמר: "אבל הטעם העיקרי הוא שגם את בית המדרש מכשירים לפסח ועל כן התבקשנו להדיר רגלינו משם כל עוד הן רגלי חמץ"
הנהנו הרבנים בהסכמה אבל רבי שמחה שאל: "וכיצד מכשירים רגלי חמץ?"
