סיפור חכמות לשבת הראשונה של שנת הלימודים

מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שנפגשו בביתה של הרבנית שרה לקפה משותף אחרון לפני תחילת שנת הלימודים.
אמרה הרבנית רחל: "לרגע לא הבנתי איך נפגשנו לקפה אחרון לפני שנת הלימודים כאשר כולם יודעים ששנת הלימודים התחילה מזמן, אבל אז הבנתי שהבלוגר החופשי ל"ע מכוון לשנת הלימודים בבתי הספר הממלכתיים המתחילה רק ביום רביעי האחד לספטמבר למניינם ולא ב-א' באלול כמו אצל שלומי אמוני ישראל"

התפלאו הרבניות על הרעיון המוזר של תחילת הלימודים בתאריך לא עברי וגם קצת על בקיאותה של הרבנית רחל בנושא והרבנית שרה אמרה: "מוזרות הן דרכי החילוניים (והדתיים הלאומיים). אבל אני מניחה שמכיוון שהם מנהלים את כל חייהם עפ"י מועדי הגויים, הגיוני הוא ששנת הלימודים שלהם תתחיל גם עפ"י לוח עכו"ם זה"

הסיפור (לשבת) על האיש שפשפש בציציות

יעקב יצחק (שם בדוי) היה הילד הרביעי במשפחה של עשר נפשות (כולל ההורים) שהתגוררה בבני ברק.

כבר כשהיה תינוק רך היונק משדי אימו, שמו לב הוריו כי הוא חש משיכה עזה לציציות (והרי בכל בית יהודי – ובייחוד חרדי לא חסרות ציציות שיעסיקו תינוק רך).

כשיעקב יצחק גדל קמעא המשיכה שלו לציציות הפכה לאובססיה של ממש. הוא היה עסוק בלהשוות את הציציות שראה אלו לאלו ולתהות לגבי גודלן, צורתן, התחושה שמקבלים כשממששים אותן…

 כמובן שאת רוב הציציות שהוא ראה הוא לא יכול היה למשש באמת. זה ממש לא מקובל בחברה תרבותית – ובודאי חרדית. יעקב יצחק נאלץ להסתפק בדמיונות לגבי התחושה שבמישוש הציציות עפ"י מראן – ובעצם הוא גם בד"כ לא ראה הרבה מהן מכיוון שרוב הציצית היה תמיד מוסתר תחת שכבות מלבושים רבות ורק קצותיה הציצו החוצה.

סיפור חכמות לשבת האחרונה לפני הבחירות (מועד ג)

מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שהיו מסובות על קפה ועוגה בבית הקפה החביב עליהן בבני ברק והיו מסיחות בענייני דערבא.

אמרה הרבנית רחל: "האם שמעתן כי הכנרת כמעט הגיעה לקו העליון? מה רבו מעשיך אדושם!"

אמרה הרבנית שרה: "מה רבו גשמיך אדושם – כולם ברטיבות עשית"

הוסיפה הרבנית רבקה: "כי הוא בחרנו מכל העמים וציוונו לנסוע לראות את השטפונות, אבל לא בשבת"
ציינה הרבנית חסיה: "אגב בחרנו – במי אתן בוחרות ביום שני?"