הסיפור לשבת על האיש שזכר (כמעט) הכל

אמנון (שם בדוי כמובן) ניחן בזיכרון מעולה. כבר בתור ילד הוא נחשב לתלמיד מצטיין, מכיוון שיכול היה לחזור בדייקנות על כל דבר שהמורה אמרה.

בייחוד עזרה לו תכונה זו במקצועות ההומאניים – ובעיקר בהיסטוריה. הוא תמיד ידע מהם התאריכים החשובים ואפילו מהם האירועים שקרו בהם.

(בחשבון המצב היה קצת פחות טוב מכיוון שזיכרון בלבד לא עזר לפתור תרגילים. אבל מכיוון שהמורים התעצלו בדרך כלל לייצר תרגילים חדשים, אמנון פשוט שינן את שיעורי הבית של המצטיינים בכיתה לפני המבחנים והצליח "לפתור" את רוב השאלות במבחנים מהזיכרון)

גם ביחסים האישיים הזיכרון שירת אותו נאמנה. במריבות (לא הפיזיות שבהן…) הוא יצא תמיד כשידו על העליונה מכיוון שהצליח להוכיח מהזיכרון כי הוא צודק. הוא הצליח לקנות את לב עמיתיו וחבריו בכך שהוא תמיד זכר את ימי ההולדת שלהם, ידע לצטט את הספרים (או הסרטים) האהובים עליהם וכמובן זכר מלאי בלתי נדלה של בדיחות משעשעות שהתאימו לכל אירוע.

לאחר שירות צבאי מוצלח כאפסנאי (שתמיד זכר איפה נמצא כל דבר  אבל תמיד זכר גם להגיד שאין לו) הוא מצא עבודה בתור מחסנאי במפעל גדול (שם עדיין זכר איפה נמצא כל דבר אבל הפעם גם הנפיק ציוד לדורשים – וכמובן זכר מה ניתן למי ומה צריך להזמין).

היה רק דבר אחד שאמנון לא הצליח לזכור מעולם – בהיותו גבר, הוא לא הצליח לזכור איזה בגדים לבשו הוא או אחרים. אם הוא לא היה מסתכל בראי (או על עצמו), הוא לא היה מסוגל לומר מה לבש הבוקר.

אמנון שם לב למוזרות הזאת שפגמה בזכרונו המושלם, אך לא ייחס לה חשיבות כלשהי מכיוון שלא הפריעה לו בדבר.

במקביל לעבודתו כמחסנאי התחיל אמנון לחשוב על קריירה מבטיחה יותר שתהיה משתלמת יותר גם מבחינה כספית וגם מבחינת יוקרה (אמנון זכר שבדרך כלל יש מתאם בין השתיים)

ראשית חשב אמנון ללמוד ראיית חשבון, אך זכר שהוא בעצם לא טוב בחשבון. הוא שקל ללמוד משפטים – לא תהיה לו בעיה לשנן פסקי דין רבים – אך הוא חשש שמקצוע זה דורש אסרטיביות שאינה מצויה אצלו (וחוץ מזה, למרות עברו כאפסנאי, הוא לא היה טוב בשקרים.)

המקצוע שבאמת התאים לו היה היסטוריה, אך במקצוע זה לא נמצאו כסף או יוקרה…

אמנון התחיל לחשוב על זכירת מספרי הלוטו הזוכים – אך גילה שאין כל טעם בלזכור את המספרים שזכו בעבר. יש לזכור את המספרים שיזכו בשבוע הבא – וזה היה מעבר ליכולתו
(כמו שאמרה פעם המלכה: " It’s a poor sort of memory that only works backwards”)

אמנון התחיל לשקול הימורים הדורשים זיכרון, אך גילה שעולם ההימורים כרוך ביותר מדי רמאויות.

אמנון החליט להמשיך לעת עתה בעבודתו כמחסנאי ולהתמקד בשאיפה נוספת שלו – מציאת בת זוג.

כזכור, לאמנון לא הייתה בעיה להקסים בנות זוג פוטנציאליות – לקח לו זמן קצר "ללמוד" את בת הזוג ואח"כ הוא כבר ידע איזו מחמאה ללחוש, איזה מתנה לקנות ולאיזה סרט ללכת.

לאחר סדרת דייטים וכמה בנות זוג שפשוט "לא היו זה" פגש אמנון את תמר (שם בדוי אך סמלי) והתאהב בה באמת. תמר הייתה יפה, חכמה, מוכשרת ומקסימה ואמנון ידע שהוא פגש את אהבת חייו.

הדרך לליבה של בחורה עוברת גם דרך משפחתה ואמנון למד מהר מאוד להכיר את הוריה, אחותה התאומה (הזהה), אחותה הבוגרת (הגדולה ממנה בשנתיים בלבד) ואחותה הצעירה (הצעירה ממנה בשנה בלבד).

אמנון מיהר לזכור את תאריכי ימי הולדתם, יום הנישואים של ההורים, התחביבים וההעדפות של כל אחד מבני המשפחה. כדרכו, הוא התחבב מהר מאוד על כל בני המשפחה והפך לבן בית שם.

העתיד נראה מבטיח. ואז קרה האירוע ששינה הכל…

יום אחד כשאמנון שהה בביתה של תמר, הוא נרדם על הספה בצהרים. כשהתעורר לאחר שעה קלה הוא הרגיש קצת מבולבל וראשו כאב. הוא רצה לבקש מתמר כדור נגד כאב ראש וניגש לחדר המשפחה שם ישבו תמר ושלוש אחיותיה.

כזכור, לתמר היתה תאומה זהה. ומסתבר שגם שתי אחיותיה האחרות היו דומות לה להדהים…

אמנון עמד לרגע מבולבל ותהה מי מהאחיות היא בעצם תמר. הוא קרא בקול חלוש: "תמר…"  ארבע האחיות הרימו את ראשן והסתכלו עליו בלי לומר מילה.

פתאום אמנון נזכר. תמר לבשה חולצה ירוקה שהוא קנה לה. הוא ניגש אליה, חיבק אותה בשמחה ולחש באוזנה "אני אוהב אותך".

כמובן שהוא בחר באחות הלא נכונה… זה עוד היה יכול לעבור בשלום אבל לאחר שאירועים דומים נשנו וחזרו יותר מדי פעמים התאהבו בו כל האחיות.

הסוף היה ברור. אמנון, תמר ושלוש אחיותיה התאסלמו. אמנון נשא את ארבעתן והן עברו לחיות באוהל גדול בנגב, שם אמנון תמיד זכר מי מהעיזים שלו ואת שמות כל עשרים ושניים ילדיו.

מוסר השכל: יש הפתעות גם בסיפורים לשבת

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – לא מבקש סליחה – בבלוג של arikbenedek

איך לנצח מגיפה – סיפור לשבת

היה הייתה (ממש לא מזמן) ארץ אחת (ממש לא רחוקה מכאן) שבה כל התושבים חיו באושר ובעושר. אמנם הארץ ההיא לא הייתה חפה מבעיות – היו לה בעיות ביטחון ובעיות כלכלה, מערכת הבריאות שלה עמדה על סף קריסה תמידית, במערכת החינוך היו שביתות תדירות, מזג האוויר לא תמיד היה אידיאלי ובמשך זמן רב לא הצליחו להקים שם ממשלה – אבל התושבים חיו באושר ובעושר. כלומר, לפחות חלקם.

והנה יום בהיר אחד (או בהדרגה) החלו להידבק תושבי אותה ארץ במגיפה מסתורית. בעצם זאת לא הייתה הפתעה גדולה, כי זאת הייתה מגיפה עולמית והיה ברור לכולם שהיא תגיע גם לאותה ארץ. השלטונות פעלו במהירות ובנחרצות והצליחו במהרה לנצח את המגיפה. מספר החולים צנח וכולם היו מאושרים.

להמשיך לקרוא איך לנצח מגיפה – סיפור לשבת

עשר המלכות – לקראת פורים

בשבוע הבא יחול חג פורים. לטובת הקוראות שעדיין לא מצאו רעיונות לתחפושות להן או לבנותיהן (או לבניהם או לבני זוגם וגם להיפך, כנאמר "ונהפוכו") אני מפרסם שוב סיפור שפרסמתי כבר לפני הרבה זמן בבלוג שלי בתפוז ולכן אני מאמין שאף אחד לא זוכר אותו ואף אחד לא ישים לב לכך שזהו פרסום חוזר.

ליתר ביטחון הכנסתי שינויים קלים בסיפור, כי בכל זאת התבגרתי קצת בינתיים. שיניתי גם את שם הסיפור (אבל לא באמת ספרתי כמה מלכות מופיעות בו)

עשר המלכות

כבר בכיתה א' רצתה מלכה (שם בדוי, כי מי קוראת לבתה מלכה בימינו?) להיות מלכת הכיתה. לצערה היא היתה רחוקה מכך. אמנם בכיתה א' עדיין לא היה ברור למלכה (או לחברותיה לכיתה) מה משמעות המושג "מלכת הכיתה", אבל היה ברור למלכה שהיא לא המלכה.

אמא, דינה (שם בדוי גם כן), הציעה לה כפיצוי להתחפש בפורים למלכת אסתר. מכיוון שמלכה הייתה עדיין בגיל שבו הילדים מתחפשים למה שההורים מציעים להם, היא קיבלה את ההצעה בשמחה. השמלה הנוצצת שלה וכמובן כתר הפלסטיק המוזהב והשרביט המוזהב לא פחות גרמו לה להרגיש מלכה ליום אחד.

להמשיך לקרוא עשר המלכות – לקראת פורים