פיצה פלאפל – סיפור מתכון

לפעמים מתחשק לי משהו שונה. משהו מקורי. משהו טעים, אבל בריא ומזין. עממי אבל יוקרתי. ישראלי אבל עם ניחוח של חו"ל. מנה שמתאימה למטבח שף יוקרתי, אבל אני יכול להכין אותה במטבח הביתי שלי בזמן קצר וממרכיבים שתמיד יש בבית.

תעלומת הנטופה

בעונה הנכונה אוהב אני ביותר לאכול פטריות. לא סתם פטריות אלא פטריות בר ולא סתם פטריות בר אלא פטריות שנקטפו ממש לא מזמן, נוקו בקפידה והוכנו ממש לא מזמן כך שהן עדיין טריות. אני אוהב את הפטריות שלי בהרבה צורות הכנה שונות: בחביתה, עם נקניק, כפשטידה, על סטייק,  במרק, עטופות בבצק, ממולאות בבשר טחון או באורז, אפויות ועוד.
רק חבל שעדיין לא מצאתי קינוח טוב מפטריות בר טריות.

כמובן שבתפקידי ובמעמדי אני לא יכול להרשות לעצמי לצאת לחפש פטריות. ראשית, אני בן אדם מאוד עסוק. הפושעים לעולם לא נחים ולכן גם השוטרים צריכים להיות תמיד על המשמר. מה יקרה אם פשע נתעב יתחולל דווקא כשאטייל לי ביער ללקט פטריות?

שנית, גם כאשר אני לא חוקר פשעים, יש לי עיסוקים חשובים בהרבה מליקוט פטריות: את הזמן המוקדש לפטריות אני יכול לנצל ביעילות לאיתור מסעדות חדשות ו/או מאכלים חדשים (אולי אפילו קינוח מפטריות).

שלישית, ליקוט פטריות כרוך בפעילות פיזית שאינה מקובלת עלי וכוללת הרבה מאוד התכופפות.

כפי שאתם מבינים, קיימת סתירה מסוימת בין אהבתי לפטריות בר טריות לבין יכולתי לאסוף ולהכין אותן. אך לא סתם מכנים אותי "הבלש הממולח ביותר במשטרת ורשה" (וגם השמן ביותר, אבל זה לא קשור). מצאתי פתרון קל ופשוט: שכרתי לי את שירותיה של עלמת חן, מומחית באיתור וזיהוי פטריות וגם בהכנתן. בכל סוף שבוע בעונה יוצאת היא לליקוט פטריות ולעת ערב היא מביאה לי שלל תבשילים ומאפים טעימים המכילים פטריות בר טריות.

אך לא הכל מושלם בעולמי. יום אחד הופיעה העלמה בביתי ובאמתחתה רק כמות קטנה יחסית של פטריות. שאלתי אותה מה קרה. היא הייתה נבוכה מאוד והסבירה בגמגום שהיא יצאה למקומות הרגילים אך כמעט לא מצאה פטריות.  במיוחד חשנו שנינו בחסרונה של הפטריה האהובה עליה ביותר – נטופה ערבה.

לאחר שתחקרתי אותה קלות בנושא, בניסיון למצוא הסבר לתעלומה, ולאחר שסיימתי לאכול את כל הפטריות שהביאה (זה היה מהיר מאוד), הסכמתי לפנות זמן מעיסוקיי (הנרצח כבר היה מת, כך שלא היה נזק בדחיית החקירה ביום) ולהצטרף אליה למסע החיפוש הבא.

למרות רתיעתי המובנת ממסעות בשטח, אני רב תושייה ויודע בדיוק איך להסתדר במקרים כאלה. לקראת המסע הצטיידתי היטב – לקחתי איתי בגדים חמים, מגפיים חזקים, מקל הליכה אמין, מים, מיץ, בירה, יין, וודקה, ברנדי, כריכים, חטיפים, פירות, שוקולד, עוגות, עוגיות, קרקרים, פיצוחים, חטיפים וגם מעט אוכל למקרה שארגיש רעב.

ארזתי את הכל בכמה תרמילים גדולים ושכרתי שלושה סבלים שיעזרו לי לשאת את התרמילים (וגם אותי במקרה הצורך).

מיד כשהגענו לשטח חזינו במראה מאוד מוזר: מולנו יצא מהשטח גבר מבוגר אוחז בדלי המלא עד גדותיו בנטופות ערבות. אני והעלמה הסתכלנו עליו ואז זה בזאת וזאת בזה. פניתי אליו ושאלתי אותו היכן הוא מצא את כל הנטופות האלה. הוא חייך במבוכה ונענע בראשו כלא מבין. גם העלמה פנתה אליו בדברים וגם לה הוא לא ענה. לאחר ניסיון חוזר מצדי הוא אמר בפולנית רצוצה ובמבטא רוסי בולט שהוא אינו מבין אותנו. כידוע אני דובר רוסית שוטפת. חזרתי על השאלה ברוסית והפעם הוא ענה לי שהשטח מלא בנטופות ואין כל בעיה למצוא אותן. הודיתי לו , לקחתי ממנו את פרטיו למקרה שתידרש חקירה נוספת ונכנסנו לשטח.

הסתובבנו שם במשך שעות (לפחות שתיים) וחמשתנו יחד (העלמה, הסבלים ואני) הצלחנו למצוא רק נטופה אחת במצב אכיל!
מיהרתי לשקול את האפשרויות ולאחר מחשבה מעמיקה (מלווה בארוחת צהריים עשירה) צמצמתי את האפשרויות לשתיים: או שמלקט הפטריות הרוסי אסף את כל הנטופות בשטח, או שנדרשים גנים רוסיים כדי לאתר אותן.

כך או כך, ידעתי בדיוק מה לעשות: העברתי את העלמה מתפקידה כמלקטת למבשלת בלבד ושכרתי את אותו רוסי לליקוט הפטריות.

 

מוסר השכל: אין ספק שמלקטי הפטריות המוצלחים ביותר הם ממוצא רוסי

 

שבת שלום!

מבוסס על סיפור אמיתי.

תודה לעננת שנתנה לי את הרעיון לסיפור (וגם לקחה אותי ללקט פטריות, ניקתה וטיגנה אותן)

 

והרשומה המומלצת היא – Round the Ring of Flowers: A Spring Hike of the Bailey Cove Loop – בבלוג של Mamma Quail