מעשה בלולב, אתרוג, ערבה והדס שישבו להם בלילה בסוכה וחיכו לאושפיזין שיגיעו. מזג האוויר אמנם היה נעים, אבל חוסר הוודאות לגבי עתידם הטרידה אותם.
לאחר דקות ארוכות של שתיקה משותפת פתח הלולב ואמר: "מתגעגע אני לימים בהם הייתי מחובר לעץ הדקל הגבוה. בחלומותיי הגרועים ביותר לא חשבתי שאנותק ממנו ולא אזכה לראות אותו שוב וליהנות מפריו"
מיהרו לנחם אותו חבריו לצרה והאתרוג אמר: "הסתכל על הצד טוב: כולנו זכינו לבקר בסוכה ירוקה – ואם אני לא טועה מדובר בסוכת שלום! מעודי לא חשבתי שאזכה לשהות בסוכת שלום"
החיים שלי (או של אחרים) 