כמו בכל חג ל"ג, יצאתי לי לשוטט בין המדורות כדי לשאוף קצת אוויר מעושן, לפקח על הבטיחות ועל קיום מנהגי החג כהלכתם. מדורות שלא עמדו בתו התקן המחמיר של ארגון "אש המדורה" זכו לנזיפה חמורה ולעיתים אפילו לנקודה שחורה ביומן.
להלן ממצאיי:
בערים הגדולות, בעיקר באזור גוש דן והשרון נרשמה מצוקה משמעותית במציאת מקומות להדלקת אש. כתוצאה מכך על המגרשים המעטים שנותרו פנויים צבאו מאות בני נוער עם טונות של קרשים. באזורים אלה קשה היה למצוא חניה – גם לבעלי הג'יפים והטנדרים – מכיוון שגם המדרכות היו מלאות.
בת הים הקטנה הייתה הבת הצעירה מבין חמש בנותיו של מלך הים. אביה נהג לקרוא לה בשם הבדוי "אריאל" למרות שלמעשה לא היה לה שם.
כמו כל בני ובנות הים, אריאל גרה מתחת למים, במעמקים. בניגוד לרוב יצורי המעמקים היו לה יכולות שירה מדהימות (במיוחד לנוכח העובדה שבזמן שהיא שרה היא מילאה את פיה מים).
אריאל השתוקקה להגיע כבר ליום הולדתה ה-15 – היום בו לבנות הים מותר לעלות על פני המים ולראות עולם שונה.
עד שיום זה יגיע, היא הסתפקה בסיפורי אחיותיה הגדולות שהיו מלאים ניסים ונפלאות כמו שחפים, אניות וכתמי נפט.
החיים שלי (או של אחרים) 