החטא ועונשו (סיפור לשבת וליום כיפור)

רועי (שם בדוי) גדל במשפחה דתית ממוצעת.

כילד דתי הוא תמיד ידע שביום כיפור צריך לצום, אבל הוא לא חייב לעשות זאת לפני שיגיע לגיל שלוש עשרה.

ובכל זאת, בגיל 10 הוא החליט שהוא ינסה לצום ביום כיפור.

הוא הצליח לצום מצוין אחרי הסעודה המפסקת במשך כמה שעות טובות, אבל בסביבות תשע בערב הוא חש רעב כבד וביקש מאמו שתכין לו כריך עם גבינה.

אמו של רועי ניסתה לשכנע אותו שינסה לצום עוד קצת אבל רועי התעקש שהוא עומד "למות מרעב" ואמא שלא יכלה לראות ילד רעב הכינה לו את מבוקשו.

גלגול נשמות – סיפור לשבת

נתן (שם בדוי) האמין בגלגול נשמות. (לא! זה לא סוף הסיפור – תקראו הלאה).

למרות שהוא לא היה בודהיסטי וגם לא דרוזי (אלא יהודי טוב, אבל אתיאיסט) הוא האמין שלא ייתכן כי המוות הוא פשוט הסוף.

הגוף הוא רק מכונה – אבל היכן הנשמה?

לנתן היה קשה להאמין ברעיון של גן עדן וגיהינום – בתור צמחוני הוא לא יכול היה להאמין שאם הוא יעשה מעשים טובים הוא ייאלץ לאכול את בשר שור הבר והלוויתן. ומצד שני, בתור פירומן, הוא לא היה יכול להאמין שאם יעשה מעשים רעים הוא יזכה להיות מוקף באש ולהבות.

וכך, כשיום אחד הוא התוודע לרעיון של גלגול נשמות, הוא הבין מיד שהרעיון חייב להיות נכון. הנשמה נוטשת את הגוף ופשוט עוברת לגוף הבא.

איך להצליח בחיים

הרבה אנשים רוצים להצליח בחיים. מסקר מקיף ופיקטיבי שנערך בשנים האחרונות עולה כי 97% מהאנשים רוצים להצליח בחיים, 1% מעדיף להיכשל בחיים ו-2% מעדיפים להצליח במוות.

למען האמת, הרצון להצליח בחיים בהחלט מובן. אנו חיים בחברה המקדשת את ההצלחה (ואת החיים) ולומדים מגיל צעיר להסתכל על הנכשלים כעל לוזרים (ולהיפך).

לפני שאוכל לחלוק אתכם את הטיפים המוכחים שלי להצלחה בחיים, יש תחילה להגדיר מהי הצלחה. (אני מניח שאין צורך להגדיר מהם חיים. אם אתם קוראים את הרשומה אין ספק שאתם חיים).

החתול של שרדינגר -סיפור לשבת

רוב בני האדם בעולם נחלקים לשלושה סוגים: אלה האוהבים חתולים, אלה האוהבים כלבים ואלה שלא סובלים לא כלבים ולא חתולים.

יש גם מיעוט האוהב כלבים וחתולים באופן שווה.

פרופסור שרדינגר (שם לא בדוי) לא היה בטוח היכן הוא מסווג לפי שיטה זאת.

למרות שהוא היה אדם מאוד משכיל, פרופסור לפיזיקה וזוכה פרס נובל, היה לו קשה מאוד להחליט האם הוא אוהב חתולים או כלבים (או אולי לא סובל את שניהם).

בהיותו פיזיקאי תיאורטי, הוא הקדיש זמן רב למחשבות תיאורטיות על הנושא וכתב (אך לא הפיץ) כמה מאמרים על הבעיה.

אשתו של שרדינגר הציעה לעבור לניסויים מעשיים יותר. לדוגמא – לאמץ חתול ולראות מה תהיה תגובתו של הפרופסור אליו (וכמובן מה תהיה תגובתו של החתול לפרופסור).

סיפור חכמים לשבת שאחר יום כיפור

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שנפגשו בתחנה המרכזית של בני ברק לאחר צאת יום הכיפורים, ובעודם ממתינים לקו 725 החליטו לא לבטל את זמנם ולדון בהלכות צאת יום הכיפורים שהרי נאמר "והגית בה יומם ולילה".

ההחלטה נשמעה חכמה אך לאחר דקות ארוכות נאלצו הרבנים להודות שהלכות "צאת יום הכיפורים" אינן קיימות והם מצאו את עצמם מול שוקת שבורה (שמאוחר יותר הסתברה ככיור שבור בשירותים של התחנה המרכזית).

בין כסה לעשור

התיישבתי לי בין הכסה לעשור וניסיתי להרהר על משמעותם של עשרת ימי תשובה. אבל מיד הציק לי חברי נועם (שם בדוי) ששאל: "מדוע התיישבת בין הכסה לעשור? האם לא יהיה לך נוח יותר לשבת על הכסה?"

חשבתי שהוא לועג לי וחיפשתי תשובה שנונה המתאימה לימי תשובה אלה, אבל כשהבטתי בעיניו הבנתי שהוא רציני. הסברתי לו ש"כסה" זה לא כסא ולא כס אלא פשוט שם אחר לראש השנה הנובע מכך שהירח מכוסה בראש השנה.
הודיתי שגם אני חשבתי הרבה שנים שמדובר בכס המלכות של ה' (כס-ה') עליו הוא יושב כדי לגזור את דיננו, אבל עם המצאת האינטרנט הבנתי הכל.