טיול יום הולדת באיטליה – חלק ראשון

השנה, לראשונה מזה שנים רבות מאוד, לא חגגנו את ליל הסדר כהלכתו, אלא ישבנו במטוס שהמריא לאיטליה.
כבר לפני כמה שנים עננת סיפרה לי  על חצי אי בדרום-מזרח איטליה בשם גרגאנו שהוא גן עדן לאוהבי סחלבים (סחלבי בר כמובן).

סיכמנו עקרונית שלכבוד יום הולדת 50 שלה ניסע לטיול ביעד המעניין והפחות מוכר הזה.  כמובן לא בדיוק ביום הולדת 50,  כי יום הולדתה של עננת חל בחורף והסחלבים פורחים באביב, אלא באפריל שלאחר יום ההולדת.

כמו בהרבה תחומים אחרים, הקורונה שיבשה לנו את התכניות… ביום הולדת 50 של עננת היה סגר. גם לאחר מכן היה לנו קשה לתכנן חופשה בחו"ל… אבל לקראת סוף 2022 (אחרי שלא היינו בחו"ל מאז ספטמבר 2019) החלטנו שהגיע הזמן והזמנו טיסה לאיטליה לאפריל 2023.

כמובן שלא ניתן להגיע מישראל ישירות לגרגאנו. שדה התעופה הבינלאומי הקרוב ביותר (כ-3 שעות נסיעה) הוא בנאפולי ולכן החלטנו להקדיש כמה ימים לאזור נאפולי ורק לאחר מכן לשכור רכב ולנסוע לגרגאנו.

נחתנו בנאפולי ב-5.4 בשעה 22:30 בלילה (לא מצאנו טיסות טובות יותר לצערי). כשחיפשנו מלון או מקום אחר להתארח בו בעיר בדקנו כמה אזורים לפי הביטחון האישי בהם (לא באזור תחנת הרכבת) ולפי המרחק משני אתרים בהם רצינו לבקר – המוזאון הארכיאולוגי ונמל המעבורות. (לא, לא רצינו לבקר בנמל המעבורות. רצינו לבקר באי קאפרי, אליו מגיעים מנאפולי במעבורת).
מצאנו חדר (B&B ) מומלץ באזור הרובע הספרדי שנראה לנו במרחק מתאים מהאתרים האלה.

מה שלא בדקנו ולכן לא ידענו היה שהרובע הספרדי מורכב מרשת של סמטאות צרות בזוויות מעניינות. הופתענו לגלות את התמרונים שנהג המונית נאלץ לעשות כשהוא התקרב ליעד…

החדר – residence san mattia  היה בסה"כ מאוד מומלץ ומוצלח – פרט לשתי בעיות קטנות. האחת הייתה שהמעלית הייתה קטנה, צפופה ומוזרה והיה צריך לשלם 20 יורוסנט בכל שימוש בה והשנייה שארוחת הבוקר הייתה נחמדה אבל חסרה מצרכים טריים – בלי פירות וירקות, גבינה או נקניקים… (היו יוגורטים).

התקרה בחדר הייתה מאוד מרשימה:

בבוקר הראשון שלנו בנאפולי נסענו מיד אחרי ארוחת הבוקר למוזיאון הארכיאולוגי. כלומר, רצינו לנסוע מיד למוזיאון, אבל ההוראות של google maps  היו מבלבלות והלכנו בהתחלה לכיוון הלא נכון. כשסוף סוף הגענו לתחנת הרכבת התחתית גילינו שגם בתוכה יש לנו הליכה לא קצרה. בקיצור, הדרך התארכה יותר מהמתוכנן.

המוזיאון היה מדהים. גדול ועשיר מאוד התפעלתי מהרבה ממצאים שם. יש במוזיאון הרבה ממצאים מפומפיי כולל פרסקואים, פסיפסים וכמובן פסלים…

כמה דוגמאות שהרשימו אותי:

מהפרסקו הזה התפעלתי בזכות הבעות הפנים של האנשים והעודה שלא מדובר בדמויות אידאליות מושלמות אלא באנשים של ממש:

המפתחות האלה הזכירו לי את המפתחות שראיתי במוזיאון ישראל מתקופת המרד הגדול. נראה שיש מפתחות שלא השתנו הרבה באלפיים השנה שחלפו:

התרנגולים בפסיפס הזה נראים ממש חיים:

ולגברת הזאת קראנו "המונה ליסה של פומפיי":

אחרי שסיימנו עם המוזיאון, או שנגמר לנו הכוח להמשיך לשוטט בו, יצאנו לטיול בנאפולי לפי מסלול מומלץ שקיבלנו מקרובת משפחה של עננת שהיא מדריכת טיולים מומחית לאיטליה.

נאפולי היא עיר מאוד מעניינת ומאוד אינטנסיבית… הרבה אנשים בכל מקום והרבה תנועה.

כמובן גם הרבה כנסיות והרבה חנויות לתיירים.

עוד דבר שמאפיין את נאפולי זה אהבה מומחשת היטב לקבוצת הכדורגל המקומית ולכוכב העבר שלה מראדונה. כמות התמונות שלו פשוט מדהימה. אפשר לחשוב שהוא הקדוש המגן של העיר, אבל אנחנו יודעים היטב שהוא הקדוש החלוץ של העיר…

הלכנו הרבה ברגל והתעייפנו… כשהגענו יחסית קרוב לחדר שלנו עצרנו לארוחת ערב וחזרנו לחדר. בכך תמה היממה הראשונה שלנו בטיול הזה לאיטליה.

אני מתכוון לפרסם בבלוג עוד כמה רשומות על הטיול הזה, אבל באמת לא יודע מתי אצליח לפרסם את הבאה… את זאת לקח לי יותר משבועיים (ברוטו) לכתוב.

והרשומה המומלצת היא – האיש הקטן – בבלוג של שיק

שרביט העבודות הזמניות

במדור השרביט החם נשאלנו ע"י אדם המקורב אליי מאוד על העבודות הזמניות בהם עבדנו.

תיאורטית, כל חיי עבדתי פעם אחת בעבודה זמנית ומעבר לכך כל העבודות שלי היו קבועות ובתחום המחשבים.

אבל בעצם היו לי עוד כל מיני עבודות זמניות נוספות בהן עבדתי בתקופות שונות של חיי (שהאחרונה שבהן הסתיימה ב-1988…

אנסה להתחיל בהתחלה… בהתחלה סתם שיחקתי וקראתי ספרים אבל כבר בתור ילד צעיר יחסית עסקתי פה ושם בשתי עבודות פופולאריות שהעשירו את דמי הכיס שלי.

הראשונה הייתה בייבי סיטינג – אמנם עוד הייתי ילד צעיר, אבל לשכנים ממול היה ילד צעיר עוד יותר ומדי פעם הם היו מבקשים מאמי שתשלח את אחד הילדים לשמור עליו. אני מניח שהיה להם מאוד נוח שלבייבי סיטר הצעיר שלהם יש גיבוי מוצק בזכות הורה (או שניים) בדירה ממול.

את שעות הבייבי סיטינג האלה העברתי בד"כ בצפייה בטלוויזיה אצל השכנים (הייתה אפילו תקופה לא קצרה להם הייתה טלוויזיה צבעונית ולנו רק שחור לבן…) אני מניח שזהו בד"כ אופי העבודה של בייבי סיטר, לא?

העבודה השנייה באותם גילאים צעירים נבעה ישירות מכך שתמיד הייתי "תלמיד טוב". כבר בכיתות הגבוהות של בית ספר יסודי התחלתי לתת שיעורים פרטיים לילדים צעירים ממני במקצועות שונים עם דגש על מתמטיקה (או חשבון בכיתות הנמוכות ).

זו הייתה הכנסה לא רעה למרות שהיא דרשה ממני גם השקעה ולא רק צפייה בטלוויזיה…

המשכתי לתת שיעורים פרטיים עד לסיום האוניברסיטה, כאשר עם השנים הוספתי גם שיעורים בפיזיקה ובמחשבים.

אהבתי ללמד בשיעורים פרטיים – במיוחד במקרים כשהתלמיד (או במקרים נדירים במיוחד – התלמידה) באמת רצה ללמוד, הבין את החומר והראה התקדמות אמיתית. זה בהחלט נתן לי תחושת סיפוק מעבר לכסף שהרווחתי.

בחופש הכי גדול שהיה לי – בין סיום התיכון לבין תחילת הלימודים באוניברסיטה (הייתי עתודאי) חיפשתי עבודה רצינית – כלומר של יותר מכמה שעות מזדמנות. הייתי מוכן לעבוד בכל עבודה בעצם ולכן הלכתי ללשכת העבודה וקיבלתי עבודה מיידית – שטיפת כלים בישיבה. כלומר- בד"כ שטפתי כלים בעמידה, אבל המוסד בו שטפתי כלים היה ישיבה בה גרו ילדים/נערים בתנאי פנימיה.

זה היה פחות או יותר המפגש הראשון שלי כבוגר עם "העולם האמיתי". עבדתי יחד עם אנשים "קשי יום" שפרנסו משפחות ממשכורת מינימום כולל ערבים מהשטחים.

אני לא יכול לומר שאהבתי את העבודה הזאת. היא כללה בעיקר שטיפת שאריות מזון מכלים והכנסתם למדיח. אבל היה מעניין לפגוש את האנשים שעבדו איתי ולחיות קצת מחוץ לבועה המוגנת בה נמצאתי רוב חיי.

במהלך לימודיי באוניברסיטה מצאתי (פרט לשיעורים הפרטיים) את העבודה המעניינת ביותר שבה עבדתי. אולי המעניינת ביותר אי פעם – כולל העבודות "המקצועיות" שלי. זו היא כמובן העבודה הראשונה עליה חשבתי למדור.

העבודה הייתה הדרכה במוזיאון המדע של האוניברסיטה העברית. היום המוזיאון הזה ידוע כ"מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד" והוא נמצא בבנין גדול בקרית המוזיאונים שבגבעת רם, אבל באותם שנים הוא אפילו לא נחשב ל"מוזיאון" אלא נקרא "עין רואה – סדנה למדע" ושכן (או אולי שכנה – אם הוא היה סדנה ולא מוזיאון) במרתף אחד הבניינים שבקמפוס האוניברסיטה בגבעת רם.

צוות הסדנה היה קטן והתחלק לשניים – צוות מקצועי שהיא אחראי לקביעת המוצגים, תוכניות הדרכה, תיאום עם בתי ספר וכו' וצוות מדריכים קטן שכלל שני סטודנטים (אני אחד מהם) ושתי בנות בשרות לאומי.

תפקידנו לא הצטמצם רק להדרכה – היינו אחראים גם לפתיחת ונעילת הדלתות, מכירת הכרטיסים ושמירה על הסדר והניקיון.

ברוב הימים המקום היה רגוע מאוד ורוב עבודתי התמקדה בישיבה ליד השולחן בכניסה ומכירת כרטיסים בודדים למבקרים מזדמנים. באותם ימים רגועים יכולתי לנצל את הזמן לפתירת תרגילים בקורסים אותם למדתי.

אבל הימים המעניינים היו באמת מעניינים. היו אירועים שונים והדרכות מאורגנות לבתי ספר בהם ממש פרחתי – נהניתי להדריך, נהניתי לראות את תגובות המבקרים למוצגים השונים.

לצד מוצגים מורכבים, היו לנו מוצגים פשוטים להפליא שנדהמתי כל פעם מחדש לראות כיצד הם פועלים כל פעם מחדש.

הפשטני ביותר היה כרזה שעליה המשפט הבא:

אם תרצו אין

אין זו אגדה

היו אנשים שקראו את המשפט חמש פעמים ברציפות ולא הצליחו להבין שבמשפט קיימת מילה מיותרת… (אתם מצאתם אותה?(

לקראת סיום הלימודים שלי התקבלה תרומה נדיבה ממשפחת בלומפילד לבניית המוזיאון. התבשרנו גם כי במסגרת ההתמקצעות המוזיאון בעתיד יעסיק רק מדריכים עם רקע חזק בפיזיקה (שלא היה לי)…  היה לי קצת עצוב לשמוע זאת, אבל אני בכל מקרה עמדתי להתגייס לצבא.

באחת מישיבות הסגל האחרונות בהן השתתפתי התבקשו אנשי הצוות להציע שמות למוזיאון העתידי. ההצעה המנצחת (לדעתי) הוצעה ע"י הסטודנט השני בצוות: "אצטדיון בלומפילד למדע".

כתבתי הרבה… נשארה רק עבודה זמנית אחת אותה אני זוכר.

בחופשת פסח של שנה ב' באוניברסיטה עבדתי כמדריך בקייטנת מחשבים. זו הייתה חוויה משעשעת משהו.

הילדים היו צעירים מכדי באמת ללמוד מחשבים – אם אני לא טועה הם היו בסף כיתה ב' (אבל בודאי לא מעבר ל-ג'). לימדתי אותם BASIC ונדמה לי שחלק מהילדים קלטו חלק מהחומר, אבל לצערי רוב הילדים לא באמת התעניינו בלימודים ורק רצו לשחק במחשבים.

צריך לזכור שזה היה הרבה לפני עידן האינטרנט. באותו זמן (שנת 1987) מחשבים אישיים עדיין לא היו נפוצים בכל בית ומבחינת הילדים "לשחק במחשב" כלל בעיקר הקלדת אותיות אקראיות…

הזיכרונות העיקריים שלי מאותה קייטנה היו הרעש והבלגן ששררו בשיעורים, השוקו והלחמניה שגם אני קיבלתי בכל יום וילדה אחת שהייתה דוברת אנגלית וכל מה שהיא רצתה זה לשבת מול המחשב ולהקליד משפטים שלמים באנגלית…

ומאז שסיימתי את הלימודים כל העבודות שלי היו קבועות )פחות או יותר)  בתחום המחשבים.

והרשומה המומלצת היא – למדור השרביט החם –עבודות זמניות – בבלוג של Empiarti

טיול משפחתי באמסטרדם – ספטמבר 2019 – היום האחרון

רשומה זאת היא המשך  לחלק השישי של הטיול.

בבוקר היום השביעי והאחרון שלנו באמסטרדם קמנו מאוחר יחסית ואחרי ארוחת בוקר וצ'ק-אאוט (השארנו את המזוודות במלון כמובן) יצאנו לכיוון שוק הפרחים הצף ((Bloemenmarkt).

בדרך לשם הספקנו לפגוש שוב את דיוויד בואי 🙂

20190924_095230

(אני לא בטוח מה הקטע של ברווזי הגומי האלה, אבל הם נמכרים בהרבה מחנויות המזכרות באמסטרדם).

בשוק הפרחים הצף ביקרתי פעם לפני הרבה שנים כשהייתי באמסטרדם לצרכי עבודה. אז היו בו חנויות פרחים שמכרו בעיקר פרחים וגם הרבה פקעות של צבעונים. די סביר בשביל שוק פרחים באמסטרדם.

להמשיך לקרוא טיול משפחתי באמסטרדם – ספטמבר 2019 – היום האחרון

טיול משפחתי באמסטרדם – ספטמבר 2019 – חלק ד'

רשומה זאת היא המשך לחלק השלישי של הטיול .

ביום הרביעי שלנו באמסטרדם, שהיה יום שבת, קמנו מאוחר יחסית והתחלנו את היום בנסיעה לשוק Noordmarkt.

התחלנו בנסיעה קצרה בתחבורה ציבורית ומשם הליכה ברגל לכיוון השוק. בדרך  ראינו כמה מראות ראויים לציון, כמו למשל מרפסת בית שקושטה בצורה מעניינת:

20190921_110015

הגענו לשוק מוקדם מהצפוי – לפי המפה של גוגל היו לנו עוד כמה דקות הליכה, אבל השוק היה לפנינו.
התחלנו לסייר בשוק – מאוד ארוך ומלא דוכנים שברובם נמכרו ירקות ופירות טריים, אבל היו גם פירות יבשים ואגוזים, גבינות, בשר, מאפים טריים, מוצרי קוסמטיקה, חולצות, אמנות – בקיצור הכל.

להמשיך לקרוא טיול משפחתי באמסטרדם – ספטמבר 2019 – חלק ד'

טיול משפחתי באמסטרדם – ספטמבר 2019 – חלק ג'

רשומה זאת היא המשך לחלק השני של הטיול .

את היום השלישי שלנו באמסטרדם החלטנו לבלות מחוץ לאמסטרדם, בזאנסה סכאנס (Zaanse Schans – שעד עכשיו אני לא בטוח איך לבטא את שמו).
למי שלא מכיר, זהו כפר הולנדי שהפך למוזיאון פתוח בו אפשר ללמוד על ההיסטוריה, התרבות והמסורת ההולנדית הכפרית והוא נמצא במרחק של כ-20 ק"מ מאמסטרדם.

הדרך המומלצת להגיע לכפר היא ברכבת לתחנת Zaandijk ומשם צעידה קצרה אל הכפר.

מכיוון שכך, התחלנו את הבוקר (לאחר ארוחת הבוקר כמובן) בצעידה לתחנת הרכבת שם שמנו לב לאחד מחניוני האופניים הרבים…

20190920_091611

להמשיך לקרוא טיול משפחתי באמסטרדם – ספטמבר 2019 – חלק ג'

טיול משפחתי באמסטרדם – ספטמבר 2019 – חלק ב'

רשומה זאת היא המשך לחלק הראשון.

ביום השני תכננו לנו ביקור במוזיאון רייקס – Rijksmuseum  – ובגנים הבוטניים של אמסטרדם.

בדרך עצרנו בבניין האופרה. כשתכננתי את הטיול קראתי שבלובי של הבניין קיים פסל מעניין של כנר השקוע בתוך הרצפה. חשבתי שאם נעבור לידו ניכנס לראות. בשלב התכנון לא הבנתי שהמלון מאוד קרוב לשם ונעבור לידו כמעט כל יום, אבל זה התגלה ביום הראשון.

הפסל בהחלט מעניין:

20190919_084056

להמשיך לקרוא טיול משפחתי באמסטרדם – ספטמבר 2019 – חלק ב'

טיול משפחתי באמסטרדם – ספטמבר 2019 – חלק א

לפני לא מעט חודשים עלה בדעתה של עננת רעיון מעניין: ביולי הבת הגדולה שלנו תשתחרר (אני עדיין לא מאמין שאני אבא לחיילת משוחררת…) והבן צפוי להתגייס מתישהו אחר כך – אפשר יהיה למצוא זמן בין לבין לטיול משפחתי לחו"ל!

הטיול המשפחתי האחרון שלנו לחו"ל בהרכב מלא היה לפני שהבת התגייסה, כך שכולנו שמחנו על הרעיון. הזה היעד נבחר די מהר – אמסטרדם.

אני ביקרתי באמסטרדם לא מעט פעמים אך רק בענייני עבודה. למעשה הייתי שם 8 פעמים בשנה אחת, כאשר בחלק מהפעמים הייתי שם רק ליום אחד ובחלק לשבוע שלם. הספקתי לראות קצת מאמסטרדם, אבל כמובן לא הרבה (ובוודאי לא אף מוזיאון).  עננת והילדים לא היו שם אפילו פעם אחת.

בינתיים דברים קצת הסתבכו עם הבן – הוא החליט להירשם לעתודה והיינו קצת בחוסר ודאות לגבי השאלה מתי יתגייס (תשובות לעתודה מתקבלות די ברגע האחרון). כתוצאה מכך לא בצענו כל תכנון בפועל עד לשלב מאוחר יחסית, כאשר הבן הודיע שבלי קשר לתשובות הוא מאוד מעוניין לנסוע.

באותו שלב (אוגוסט) חשבנו על שני תאריכים אפשריים – או תחילת ספטמבר (מיד לאחר תחילת שנת הלימודים שלראשונה מזה זמן רב לא רלוונטית לנו) או ביום הבחירות 17.9 (כמובן לאחר שנבחר).

לאחר התלבטות מסוימת בחרנו בתאריך השני. החלטנו להקדיש שבוע לנסיעה (עוד לפני שעשינו תכניות מפורטות).

להמשיך לקרוא טיול משפחתי באמסטרדם – ספטמבר 2019 – חלק א

ארבעה ימים ברודוס – חלק א'

 

השנה עננת ואני חגגנו 30 שנות זוגיות (לא נישואים, אבל בהחלט זוגיות). מספר יפה ועגול שהחלטנו לציין בסוף שבוע ארוך וזוגי.

אחרי התלבטות קצרה החלטנו לטוס לרודוס לארבעה ימים (חמישי-ראשון) ובהחלט נהנינו מהבחירה.

החלטתי לתעד את הטיול בבלוג והסתבר שיש לי לא מעט לתעד, לכן אפרסם שתי רשומות על הטיול (זאת ועוד אחת).

להמשיך לקרוא ארבעה ימים ברודוס – חלק א'