הגמל שבירך הגומל

מעשה בגמל חד דבשתי בשם גמליאל (שם בדוי כמובן)  שהיה הולך כל יום גימל לבקר את ידידו הגמל הדו-דבשתי גימלי (שם בדוי על שם הגמד המפורסם).

והנה, באותו יום גימל כשהגיע גמליאל אל ביתו של גימלי, הוא פגש שם אורחת נכבדה – גילה אלמגור (שם בדוי) הגמלה הנמרית שגרה לא רחוק משם (כמובן שכל הסיפור התרחש בגן חיות – אינני תינוק שלא נגמל מחלב אמו העשוי לחשוב כי חיות שונות אלה יגורו בכפיפה אחת!)

גילה תינתה את צרותיה באוזני גימלי. מאז שבעלה הגמל הנמרי הסתלק מן העולם היא הייתה גלמודה ושוטטה בצעדים גמלוניים בחצרה הלוך ושוב כל היום.

גימלי ניסה להרגיעה והסביר לגילה כי יש בעלי חיים שחייהם גרועים יותר. כדוגמא הוא הביא את גמליאל שבדיוק נכנס והסביר כי גמליאל עבד קשה כל חייו – עד ל"ג בעומר האחרון – כגמל משא באי האלמוגים וכל גמולו היה גמלה צנועה של כמה חבילות קש כל שבוע.

גילה לגמה לגימה ארוכה מהגוגל מוגל שגימלי הכין לה קודם לכן (גרונה תמיד כאב!) והביטה על גמליאל במבט שכולו גמילות חסדים.

לגמליאל נמאס שמתייחסים אליו כאל גולם שאינו יודע לכלכל את עסקיו בתבונה. יחסי הגומלין בינו לבין גילה היו תמיד טעונים אך המבט שנתנה בו היה הקש ששבר את גב הגמל.

גמליאל בהחלט לא היה מוג לב. למעשה לפני עבודתו באי האלמוגים הוא שירת בצה"ל בבסיס נח"ל סודי ברמת הגולן (לא רחוק מגמלא) שם היה אחראי על צחצוח סמל היחידה (מגל וחרב) באמצעות מגל"ר (מברשת גילוח לניקוי רובה). גמליאל השתחרר לאחר שגמלה בליבו ההחלטה לצאת לשוק האזרחי והוא מעולם לא סיפר לחבריו על  הרקע הביטחוני שלו וגם לא על קופת הגמל הקטנה בה צבר סכום לא מבוטל (כולל שווי מס מגולם) במהלך שנות שירותו בקבע.

למרות זאת גמליאל לא אהב להתעמת עם עמיתיו – לא מעט בשל העובדה גימלי היה גמל מגודל וגילה הייתה גמלה נמרית מופלגת בשנים.

על כן נהג גמליאל באיפוק. במקום לצעוק ולהתעצבן הוא שלף מגילה מגולגלת מהגלימה שתמיד נשא עימו והסביר לגימלי ולגילה כי למעשה ברשותו רכוש רב – כולל אפילו מגדל עם גמלון לא רחוק ממג'דל שמס.

גימלי וגילה לא האמינו למראה עיניהם – אך המגילה המגולגלת הוכיחה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים (או לשתי דבשות). שניהם הפצירו בגמליאל לגלות את סודו.

גמליאל הנמך את קולו וביקש מהם ליצור מעגל (כמובן שיחד איתו – כי לשני בעלי חיים קשה עד בלתי אפשרי ליצור מעגל – אלא אם הם נחשים כמובן). הוא לא התכוון להסגיר את סודו האמיתי לכן סיפר להם סיפור על גמל שלמה שהכיר שהיה מומחה להשקעות וידע לייצר זהב מכל חומר גלם (כמובן ששמו הבדוי של גמל השלמה היה האלכימאי).

לפתע התגנב חשד לליבו של גימלי כי גמליאל מלגלג עליו ועל גילה. גמל שלמה אלכימאי? זה לא נשמע הגיוני כלל.

למעשה נשמע היה לגימלי כי זוהי פעולת גומלין של גמליאל בתגובה ליחסו השחצני אל גמליאל כל שנותיהם ביחד בגן החיות. הבסיס לאותו יחס שחצני היה כמובן מספר הדבשות הכפול של גימלי. אך ברגע נדיר של כנות היה חייב גימלי להודות שלמעשה אין כל יתרון בכפל דבשות.

לרגע חש גימלי כאילו כל עולמו מתמוטט עליו כמגדל קלפים. כהרף עין הוא נגמל מהמחשבה שהאושר גלום בדבשת השנייה.  כעת הכל היה נראה לו ברור.

הוא התנצל בפני גמליאל על הדרך בה התייחס אליו כל השנים. גמליאל קיבל את התנצלותו וגנז את תוכניתו לערוף את אחת הדבשות של גימלי במגל.

ובשבת הבאה גימלי צעד לבית הכנסת בחברת ידידו כדי לברך ברכת הגומל.

מוסר השכל: לא תמיד טובים השניים מן האחד

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – בן 83 – בבלוג של arik benedek chaviv

מיהו הניבתן?  – סיפור (ושיר) לשבת

באותו יום שלישי יצאתי לצפות במרוץ (כמו בכל יום שלישי השלישי בחודש השלישי בשעה שלוש – אם יש לי כוח).
ליד המסלול פגשתי מישהו לא מוכר. בד"כ אני מכיר את כל הצופים והבחור ההוא בלט מיד בחריגותו.
נגשתי להציג את עצמו ושאלתי אותו מי הוא.

התשובה קצת הפתיעה אותי. הוא אמר: "אני הוא"

"הוא?" – שאלתי. חשבתי שאולי הוא הו נשיא סין אבל הוא לא היה נראה סיני.
הוא (!) ראה שאני נבוך והסביר(?) "אני הוא כמו שאתה הוא וכמו שאתה אני וכולנו ביחד"

מיותר לציין שלא בדיוק הבנתי, אבל באותו רגע התחיל המירוץ, לכן לא המשכתי לתחקר אותו אלא מיקדתי את תשומת לבי ברצים שיצאו בריצה כמו חזירים מתותח.

ואז הם התחילו לעוף!  צעקתי בהפתעה: "הם עפים!" אבל נראה היה שאני הייתי היחיד שהתרגש מכך.

הפניתי את מבטי אל חברי החדש "הוא" וגיליתי שהוא יושב על פיסת דגני בוקר. שאלתי אותו מה הוא עושה והוא ענה שהוא מחכה למכונית מסחרית שתבוא לאסוף אותו.
כעת שמתי לב שהוא לובש חולצת טי עם לוגו של חברת הובלות. הנחתי שהוא מחכה למכונית שלהם אבל לא הבנתי למה הוא לא מתעניין במירוץ.
הוא כנראה ראה זאת במבטי כי הוא הסביר לי שכמו בכל יום שלישי מחורבן הוא צריך ללכת לעבוד.
"זה גורלו של ילד שובב עם פנים ארוכות" – הוא הוסיף.

שאלתי אם הוא עובד בהובלות והוא ענה שכלל לא – הוא עובד בחברה לייצור מזון מהיר, עם התמחות בביצים. למעשה כינויו הוא "איש הביצים".
שאלתי מהי המנה המומלצת ביותר אצלם והוא ענה שללא ספק זוהי מנת הביצים עם הניבתן (עם תוספת של קו קו קצ'ו).

התחלתי לחשוד שיש לי עסק עם אדם לא לגמרי שפוי. הסתכלתי לצדדים בחיפוש אחר עזרה והבחנתי בשוטר עירוני יושב לא רחוק. לידו הייתה עוד שורה של שוטרים קטנים.
ניסיתי למשוך את תשומת לבם אבל הם היו עסוקים במירוץ – אחד מהם טען שהרצים עפים בגלל שלקחו LSD.
התחלתי לצעוק ולצעוק אבל זה לא עזר לי. להיפך.

לחרדתי הבחנתי פתאום בכלב מת השוכב לא רחוק מהמסלול וחומר צהוב מגעיל מטפטף מעיניו. התכוונתי להתקשר למחלקת התברואה אבל בינתיים הגיעה אשת הדייג (זאת שמשכירה לוקרים לסרטנים) יחד עם הכוהנת הגדולה של הפורנו וביחד הן פשטו את התחתונים של הוא וכיסו בהן את גופת הכלב.

הוא לא התנגד פיזית, אבל קרא בקול שהוא איש הביצים והוא ממליץ על מנת הביצים עם הניבתן (עם תוספת של קו קו קצ'ו).

התחלתי לחשוב שאולי אני לקחתי LSD בטעות… ניסיתי לחשוב איפה זה היה יכול לקרות. זכרתי שישבתי בגינה אנגלית וחיכיתי לשמש. ככל הזכור לי רציתי להשתזף אבל ידעתי שאם השמש לא תגיע אאלץ להשתזף בגשם האנגלי.

אולי אני הייתי איש הביצים? ואולי אני הוא הניבתן עם הקו קו קצ'ו?        

הכל הטשטש לי. נדמה היה לי שכמה מעשנים נחנקים לידי בניסיון לנתח את הטקסט של הרשומה הזאת (הם ענו שהם מומחים לכך) אבל חשדתי שהם סתם ליצנים שצוחקים עליי. הם ללא ספק חייכו כמו חזירים בדיר והם נחרו בארסיות.

התרחקתי מהם והתחלתי לטפס על מגדל אייפל יחד עם חברי הטוב, הפינגווין ששר "הארי קרישנה". בזווית העין ראיתי שהם בועטים באדגר אלן פו, אבל החלטתי שהשוטרים צריכים לטפל בזה.

על ראש מגדל אייפל התיישבתי לאכול את מנת הביצים עם הניבתן (עם הרבה קו קו קצ'ו). היה טעים מאוד.

מוסר השכל:   לא תמיד צריך לנתח מילים של שירים

שבת שלום!

תודה לביטלס וספציפית לג'ון לנון שכתב את המילים לשיר המקורי ולבתי שהציעה לי לכתוב על השיר

והרשומה המומלצת היא  – קדימה ואחורה – בבלוג של עמי בן בסט

שומשום היפתח – סיפור לשבת

עלי באבא (שם בדוי) היה צעיר בריא בנפשו ובגופו. מכיוון שהיה בריא בנפשו הוא ידע שחשוב לשמור על בריאות גופו ולכן הוא הקפיד על תזונה נכונה ועל התעמלות באוויר הפתוח והצח, הרחק מהמכוניות המזהמות.

יום אחד, כשיצא עלי באבא ליער לנשום אוויר צח, להפעיל את שרירי רגליו וללקט פטריות אורגניות, הוא הבחין בתנועה חשודה.
עלי באבא הסתתר מאחורי עץ כי חשש שמקור התנועה באנשים מצוננים שעלולים להתעטש עליו. להפתעתו הוא ראה טור ארוך של ארבעים אנשים ההולכים ביער.
אנשים אלה נשאו תיקים כבדים על כתפיהם ורובם היו חמושים – מה שגרם לעלי באבא לחשוד שמדובר בשודדים.

להמשיך לקרוא שומשום היפתח – סיפור לשבת

הברווז והברווזן (סיפור לשבת)

בערבות אוסטרליה הסתובב לו בארי (שם בדוי) הברווז שמח וטוב לב.

הוא היה שמח בחלקו וחשב שאין בעל חיים יפה ומוכשר ממנו בכל אוסטרליה (וכנראה גם בשאר העולם). אל הקנגורו התייחס בביטול כי לא היה לה מקור יפה ושימושי כמו שלו.

את הקואלות בכלל לא החשיב כי הם לא ידעו להטיל ביצים.

וכלבי הדינגו? הם קצת הפחידו אותו אבל הם לא ידעו לשחות יפה כמוהו. הם הכירו רק שחיית כלב.

אכן, בארי נהנה מכל העולמות ותמיד בירך את עצמו על מזלו הטוב.

יום אחד הסתובב בארי באזור שהוא עדיין לא הכיר. היו שם נחל חביב והרבה צמחיה כך שבארי העריך שזהו מקום אידיאלי לברווז מושלם כמוהו.

לפתע הוא הבחין ביצור חום קטן חומק בין השיחים אל תוך המים.

הוא לא הספיק לראות הרבה ממנו, אבל מהמעט שהוא ראה היה לו ברור שזה לא היה קנגורו, לא קואלה, לא דינגו וגם לא ברווז.

אז מה כן?

בארי קרא בקול בוטח: "היי! אתה שם! מי אתה ומה אתה?"

קרוב לגדת הנחל, בין השיחים נשמע קול: "אני ברווזן"

"ברווזון?" – שאל בארי בפליאה – "אתה ברווז קטן? בוא נראה אותך!"

"לא, אני לא ברווזון" – ענה הקול – "אני ברווזן"

"איזה מין ציפור זו ברווזן?" שאל בארי – ספק את עצמו, ספק את היצור המוזר. לראשונה בחייו הוא התחרט על כך שאין לו סמארטפון והוא לא יכול לבדוק מהו הברווזן בויקיפדיה.

"אני לא ציפור" – ענה הקול – "אני יונק"

בארי היה מוכן להישבע שמעט נימת גאווה התגנבה לקולו של היצור. זה היה מוזר ובארי היה נחוש להעמיד את היצור במקומו הנכון.

"יונקים הם יצורים עלובים" – קבע בארי – "אפילו מקור אין להם!"

"אבל לי יש מקור" – ענה הקול ורגע אח"כ הציץ בין השיחים מקור. אולי לא מאוד מקורי, אבל בהחלט מקור.

יונק בעל מקור? על זה בארי עוד לא שמע.

"אתה בטוח שאתה יונק?" הוא שאל בזהירות והיצור ענה מיד: "ככה אמא שלי אמרה כשהיא הניקה אותי!"

"יונקים…" – אמר בארי בזלזול – "צמודים לאמא שלהם מבפנים ואח"כ מבחוץ במשך זמן רב כל כך. תלותיים שכאלה. אין כמו בקיעה מביצה כדי ללמד אותך אחריות ועצמאות. יונקים לעולם לא יבינו זאת!"

"אני יודע בדיוק על מה אתה מדבר" – אמר הקול – "כי אני בקעתי מביצה".

"אתה בטוח שאתה יונק?" – שאל בארי שוב בפליאה הולכת וגוברת.  

"כשבקעתי מהביצה" – אמר הקול – "אמא שלי הבהירה לי שעליי לינוק.כי אני לא ציפור"

"ואתה עוד גאה בכך?" שאל בארי בהשתאות. אחרי מחשבה הוא הוסיף: "ראיתי שקפצת למים. אתה יודע לשחות בכלל?"

"בוודאי שאני יודע לשחות" – אמר הברווזן (אנחנו הרי כבר יודעים שהקול שייך לברווזן).

"אבל אין לך קרומי שחיה יפים כמו שלי" –קבע בארי.

בתגובה הציג הברווזן רגל קטנה עטויה בקרומי שחייה מפוארים.

בארי הרגיש מאוד מתוסכל. הוא מעולם לא נתקל ביצור חי שאתגר כל כך את עליונותו.

"ונוצות – יש לך?" הוא שאל בזהירות, מוכן לעוד אכזבה.

:מה פתאום שיהיו לי נוצות?" – שאל הברווזן לשמחתו של בארי, אבל הוסיף – "יש לי פרווה נהדרת!"

"פרווה לא יכולה להיות שווה כמו נוצות!" – קרא בארי בהתרגשות.

הברווז והברווזן החלו להתווכח בשאלה האם  פרווה עדיפה על נוצות או להיפך. הם היו שקועים כל כך בוויכוח עד שלא שמו לב לצייד שהתגנב מאחוריהם ובידו רובה.

ברגע האחרון ממש קרא הברווזן: "זהירות! צייד!" וקפץ למים.

בארי המריא מיד לשמיים ובגעגוע ניצחון קרא: "כמעט שכחתי! אני יודע לעוף!"

הברווזן הוציא לרגע את ראשו מהמים לרגע וענה: "אני אמנם לא יודע לעוף, אבל אני בטוח שבגוגל אפשר למצוא הרבה יותר מתכוני ברווז ממתכוני ברווזן!"

מוסר השכל: אם זה הולך כמו ברווז ויש לו מקור כמו של ברווז זה אולי ברווזן

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – כלך דו דורי – בבלוג של עננת

בארץ המדגם – סיפור לשבת

לפני שנים לא רבות, באזור מאוד לא רחוק מאזורנו, התקיימה לה מדינה דמוקרטית אחת. אני מדגיש היא הייתה רק אחת, כי בכל המדינות האחרות באותו אזור שלטו דיקטטורים בכינויים שונים החל מנשיא וכלה במלך.

כמו בכל מדינה דמוקרטית, גם במדינה נשואת סיפורנו (נקרא לה בשם הבדוי יעקב) התקיימו בחירות להנהגת המדינה כל ארבע שנים או פחות (או הרבה פחות).

יום הבחירות היה תמיד יום חג. האזרחים יצאו מהבית, נסעו לטיולים, ערכו קניות, עשו על האש וחלקם אפילו יצא להצביע.

עד יום הבחירות שררה מתיחות קשה בין המחנות הפוליטיים השונים שהתבטאה בהשמצות הדדיות, שקרים, לעג למנהיגי המחנה היריב והבטחות/איומים על סופה הקרב של המדינה במקרה שהמחנה היריב ינצח.

להמשיך לקרוא בארץ המדגם – סיפור לשבת

סיפור חכמים לשבת שאחרי החגים ולפני הבחירות

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבני ברק ביום חמישי שאחרי שמחת תורה והעלו זכרונות מהחגים.

אמר רבי עקיבא: "החגים היו כל כך עמוסים ומועילים עד שקשה לי לחזור לשגרה"

אמר רבי אלעזר: "גם אצלי החגים היו עמוסים, אך כיצד מצאת אותם מועילים?"

קפץ לדבריהם רבי אליעזר ואמר: "הצום. הצום היה מועיל. כנאמר – יותר משצמו בני ישראל למען בריאותם, צמו הם למען תועלתם"

הסתכלו עליו כל הרבנים כתרנגולים בבני אדם ורבי ששון ביטא את מה שחשבו כולם: "הצום לא נועד להועיל אלא לכפר על חטאינו (למרות שאני לא חטאתי כלל)".

מלמלו כולם דברי הסכמה – בעיקר עם הסיפא – אבל רבי עקיבא אמר: "התכוונתי לתועלת של כל החגים באופן כללי ולא רק ליום הכיפורים! החגים הועילו לשלושת הדברים בהם אדם ניכר: לכוסי, לכיסי ולכעסי."

שאל רבי שמחה: "אני יכול להבין את עניין הכוס, אבל מה הועילו החגים לכיסך ולכעסך?"

ענה לו רבי עקיבא: "בכל ארוחה הוזמנתי לבית אחר ובכך חסכתי ממון לא מועט על ארוחות, אך הסעודות המשפחתיות עלו לי בכעס רב על בני משפחתי הענפה – דבר שפתרתי כמובן באמצעות שתייה מרובה"

הנהנו כל הרבנים בהבנה ורבי יוסף בעל הנס הוסיף: "אם היה עובר עלינו חג אחד ללא מריבות משפחתיות היה זה נס של ממש".

אמר רבי שמעון בעלה של רינה: "רינה אשתי תמיד אומרת שמריבות משפחתיות מוסיפות פלפל לחיים"

שאל לו רבי יהושע: "האם בגלל זה אשתך שתחיה אינה מתבלת את תבשיליה?"

כעס עליו רבי שמעון והחל להשמיץ את בישוליה של אשתו של רבי יהושע עד שקרא אותם רבי בוריס לסדר ואמר:

"רבותיי! אין צורך לריב! החגים כבר מאחורינו וליל הסדר עוד הרחק מלפנינו!"

נרגעו הרוחות וגם הרבנים ורבי עקיבא אמר: "אכן, משעמם לנו אחרי החגים… האם למישהו יש רעיון כיצד נוכל להפיג את השעמום?"

ענה רבי אלעזר בשאלה: "שמעתם שהבחירות מתקרבות?"

שאל רבי אליעזר: "מה עניין שמיטה להר סיני? מדוע שרבנים מכובדים כמונו יתעניינו בהבלים המתאימים לגויים, בורים, עמי ארצות וקוראי בלו…"
כאן עצר לפתע רבי אליעזר והציץ מעבר למסך לוודא שאף אחד לא שם לב לפליטת הפה שלו.

מיהר רבי ששון לחפות על מה שכמעט נאמר וקרא בקול: "הבחירות חשובות מאוד לקהילתנו כפי שנאמר בקהלת: 'כמספר המנדטים כך התקציב!'"

אמר רבי שמחה: "נראה לי שנסחפת קצת, מכובדי. ראשית ההיסטוריה מלמדת אותנו כי כל עוד יש מנדטים, התקציבים זורמים ואין יחס ישר בין מספר המנדטים לגודל התקציב. ושנית – איזה מנדטים בראש שלנו? על איזה מפלגה אנחנו מדברים? אין למי להצביע!"

נדהמו החכמים מדברי הכפירה של רבי שמחה והחלו להעלות את שמות המפלגות האפשריות מאל"ף ועד ש"ס ולתדהמתם מצאו נימוק טוב כנגד כל מפלגה ואף לא נימוק אחד לרפואה בעד מי מהמפלגות (ואפילו לא בעד סגן שר הבריאות בעבר)

ישבו הרבנים אבלים וחפויי ראש (אבל רבי בוריס בדיוק חפף את הראש) ותהו כיצד להתגבר על המבוי הסתום (ולא מדובר פה על המבוי הסתום של רבי יהושע שסבל רבות מארוחת החג האחרונה).

אמר רבי שמעון בעלה של רינה: "אשתי רינה תמיד אומרת שעלינו להצביע כפי שיורו לנו הרבנים"

אמר לו רבי יוסף בעל הנס: "אבל כולנו רבנים, כולנו חכמים וכולנו לא יודעים עבור מי להצביע!"

הציע רבי בוריס בהססנות מסוימת: "אולי נקים מפלגה משלנו? הרי כולנו חכמים, כולנו רבנים… מי יותר ראוי מאיתנו להנהיג את העם?"

הסכימו כל הרבנים עם ההצעה החדשנית אך ספק אחד ניקר במוחם. רבי אליעזר שבר את השתיקה המעיקה וניסח את הספק במילים: "אבל מי יעמוד בראש המפלגה?"

מיהרו הרבנים להציע אישים ראויים לתפקיד. רבי עקיבא הציע את רבי עקיבא, רבי אלעזר את רבי אלעזר וכן הלאה. הרוחות סערו עד שרבי ששון סגר את החלון והציע הצעה מהפכנית: מדוע שלא יעמידו בראש המפלגה אישיות ציבורית מפורסמת?

שמחו הרבנים על הרעיון וגם סמכו את ידיהם עליו. בדקו בעיתונות ומצאו כי ציפי לבני ואהוד אולמרט לא שייכים לאף מפלגה וכמעט פנו אליהם כשנזכרו שהרשימות נסגרו מזמן ולכן חזרו להתלבטויות עד שבאו תלמידיהם והזכירו להם שהבחירות בעוד פחות משבועיים.

במי יבחרו הרבנים?  

כל זאת ועוד נדע בקרוב…

מוסר השכל: כשהבחירות רועמות, הרבנים מברברים

שבת שלום!

והרשומה המומלצת – שנחאי – מגדלים בערפל – בבלוג של adiad

דרך השמחה  – סיפור לשבת ולשמחת תורה

לפני לא הרבה שנים, בארץ מאוד לא רחוקה חיו אנשים מאושרים שרק דבר אחד העיב על אושרם: בעיית הפקקים. (בנוסף ליוקר המחיה, הפערים בין עשירים ועניים, הביטחון, האבטלה, ההקצנה בעם, השחיתות ועוד כמה דברים שלא זה המקום לציינם כי הסיפורים לשבת מוגבלים באורכם).

באותה מדינה היו הרבה מאוד כלי רכב ומעט דרכים. כתוצאה מכך היו תושבי המדינה מבלים (או בעצם סובלים) שעות ארוכות בפקקי תנועה בכל פעם שחפצו להגיע מנקודה א' לנקודה ב' (או בחזרה).

מנהיגי המדינה היו מודעים היטב לבעיית הפקקים ולכן השתדלו לטוס במסוקים מנקודה א' לנקודה ב', אבל לקראת הבחירות ראש הממשלה הכריז על פרויקט לאומי חדש: "דרך השמחה".

הפרויקט כלל סלילת דרך חדשה לחלוטין מנקודה א' שבצפון המדינה לנקודה ב' בדרומה, שבאמצעותה יוכלו תושבי המדינה לנסוע בין שתי הנקודות בקלות וללא פקקים.

תכנון הדרך היה שאפתני מאוד: היא תכלול לא פחות משני נתיבים לכל כיוון (!), שוליים צרים ואפילו תחנות רענון כמו במדינות המתקדמות בעולם.

וכמו במדינות המתקדמות בעולם, "דרך השמחה" הייתה אמורה להיות דרך אגרה – שתושבי המדינה ישלמו (ישירות) על הזכות להשתמש בה.

באמצעות האגרות תמומן סלילת הדרך – כך שהשמחה תהיה כפולה (תושבי המדינה ישמחו לנסוע בלי פקקים וראש הממשלה ישמח לא להוציא כסף על סלילת הדרך).

הממשלה הזדרזה להוציא מכרז לדרך החדשה עוד לפני הבחירות ומספר חברות גדולות מהארץ ומהעולם נגשו להעריך את העלויות הכרוכות בסלילת הדרך.

והנה, בכנס המציעים (שנערך במסוק גדול שטס מעל תוואי הדרך העתידית) שמו לב נציגי הקבלנים לתופעה מוזרה: במרווחים של בערך מאה מטרים זה מזה לאורך תוואי הדרך הונחו ספרים בידי יד נעלמה.

בהתחלה ניסו כולם להתעלם מעובדה מוזרה זאת אך לאור ריבוי הספרים ביקשו המציעים מהטייס לנחות ולבדוק את העניין מקרוב.

להמשיך לקרוא דרך השמחה  – סיפור לשבת ולשמחת תורה

סיפור חכמות לשבת שאחרי יום כיפור

מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שהיו מסובות בביתה של הרבנית רחל בבני ברק, התאוששו מהצום ומהארוחות של יום כיפורים והתכוננו (לפחות נפשית) לשבת המלכה וחג סוכות (הנסיכה?).

אמרה הרבנית רחל:  "בישלתי כל כך הרבה לכבוד יום כיפור, שאינני יודעת כבר מה אבשל לשבת ולסוכות"

הסכימה איתה הרבנית שרה והוסיפה: "אנשים חושבים שמכיוון שיום כיפור הוא יום צום, אין צורך לבשל עבורו. אבל הם שוכחים שיש ארוחה גדולה לפני הצום וארוחה גדולה עוד יותר אחריו!"

שאלה הרבנית רבקה: "בהקשר זה של ארוחות… אני תמיד מבלבלת: מי מהן היא הסעודה המפסקת? זאת שבערב הצום המפסיקה את האוכל, או זאת שבמוצאי הצום המפסיקה את הצום?"

בדקה הרבנית חסיה בויקיפדיה וענתה: "כמובן שהסעודה המפסקת היא זאת שלפני הצום! כל גולש באינטרנט ר"ל יודע זאת!"

אמרה הרבנית כרוביה: "אחרי שהבהרנו נקודה זאת… אצלי בבית כאשר יום כיפורים חל ברביעי בשבת אנו נוהגים לאכול בשישי בערב לכבוד שבת שאריות מהארוחות שהכנתי לכבוד יום כיפור ורק לחג הסוכות אני מכינה אוכל חדש, טרי, מקורי, בריא וכמובן טעים מאוד".

הזדעזעו הרבניות לשמוע את דברי הכפירה של הרבנית כרוביה והרבנית מושית ביטאה את רחשי לב כולן (פרט לכרוביה) בקוראה: " אבל לכבוד שבת קודש מצווה עלינו להכין מזון טרי וטעים!  לא יעלה על הדעת שנאכל אוכל ישן ביום שישי בערב!"

ענתה לה הרבנית כרוביה: "הכיצד? אין חולק על כך שיום כיפור הוא היום הקדוש בשנה ולכן אוכל שהוכן עבור יום כיפור מוסיף מקדושתו לקדושת השבת!"

תהו הרבניות אם יש היגיון כלשהו בתשובתה של הרבנית כרוביה והרבנית רינה שאלה: "האם יום כיפור – שהוא ללא ספק היום הקדוש בשנה – חולק מקדושתו לאוכל שהוכן לארוחות לפני ואחרי היום הקדוש?"

אמרה הרבנית רחל: "זוהי שאלה קשה שבוודאי נידונה כבר ע"י גדולי החכמים. אולי כדאי להביא אותה לפני בעלינו – מי ייתן שלא תיפול שערה משערות זקנם – כדי שיכריעו בה?"

מחתה הרבנית רינה ואמרה: "בעלינו אמנם מבינים בהלכה, אבל הם לא ממש מבינים באוכל. מדוע שנבקש את דעתם בנושא זה?"
אמרה הרבנית רבקה: "בעלי שיחיה דווקא מבין באוכל. אני חושדת שאם אגיש לו בערב שבת שאריות מהסעודה של מוצאי יום כיפור הוא ירגיש מיד שלא מדובר באוכל טרי!"

אמרה הרבנית חסיה בהיסוס קל: "אבל… אם תגידי לבעלך החכם שמדובר באוכל קדוש המתאים לשבת קודש, האם הוא לא יסכים לאכול אותו?"
ענתה הרבנית רבקה: "לא אמרתי שבעלי לא יסכים לאכול! הוא מסכים לאכול את הכל כמעט… רק ציינתי שהוא ירגיש שלא מדובר באוכל טרי (אבל בכל זאת יאכל אותו)."

שאלה הרבנית כרוביה: "אם כך, מה הבעיה?"

חשבו קצת הרבניות בנושא, לגמו מעט קפה, אכלו כמה פרוסות עוגה (שנשארה מהסעודה שלאחר הצום) ולאחר פסק זמן זה אמרה הרבנית מושית: "העוגה הזאת מאוד טעימה. מרגישים בה את קדושת יום הכיפורים!"

הסכימו איתה כל הרבניות בהתלהבות וסיכמו ביניהן שאין ספק שאוכל שנותר מיום הכיפורים ספג מקדושת היום ואין מתאים ממנו לארוחת ערב שבת קודש.

מוסר השכל:   מי שטרחה בערב יום כיפור, בעלה יאכל אוכל קדוש בשבת

שבת שלום וחג סוכות שמח!

והרשומה המומלצת היא – בדרך כלל – בבלוג של CHIC

מדינת ישראל נגד פועלי הבניין (סיפור לשבת)

בית המשפט!
אנו דנים היום בתיק 15664/2, מדינת ישראל נגד אריק א., יהורם ג. בני א. ונעמי ש. – כולם ביחד וכל אחד לחוד- באשמת הטרדה מינית.

התובע ישמיע את דברו.

התובע: מדובר פה במקרה חמור ביותר של הטרדה. הנאשמים (או חלקם) בהיותם פועלי בניין  הטרידו כל יום על בסיס קבוע את המתלוננת כשהיא עברה בשעה תשע ליד הבניין עליו עבדו. זה התחיל בשריקות אבל הם לא הסתפקו בכך! זהו פשע ברור ואני מבקש מכבוד השופטת לקבוע את העונש המקסימלי הקבוע בחוק!

הסניגור: זה פשע?  הפשע הוא שהיא לא עצרה אף פעם! היו ימים בהם היא לבשה שמלה אדומה חושפנית ומגרה שהיוותה פרובוקציה של ממש! אבל הנאשמים הגיבו אך ורק בהגברת קצב העבודה, דבר שהוא לא רק פשע אלא אפילו מבורך!

התובע: למתלוננת יש זכות ללבוש מה שתרצה ולעבור בכל רחוב שתרצה ובכל שעה שתרצה בלי לקבל תגובות מבזות מגברים!

להמשיך לקרוא מדינת ישראל נגד פועלי הבניין (סיפור לשבת)

הדרדסים המדורדסים (סיפור לשבת)

בכפר קטן במעבה היער הגדול , בבתים דמויי פטריות, חיו להם הדרדסים.

בבית גדול (יחסית לבתים של הדרדסים) חי גרגמל המרושע יחד עם חתולו (המרושע גם כן) חתחתול.

עד כאן כולכם מכירים את הסיפור ואולי תוהים מה אני כבר יכול לחדש בסיפור הישן הזה שחזר על עצמו במאות פרקים של סדרת הטלוויזיה המיתולוגית.

אבל האם עצרתם פעם לחשוב מה היה קורה אם הדרדסים היו אמיתיים?

דבר אחד בטוח – חתחתול (וכל חתול נורמלי אחר) היה רודף אחריהם ומנסה לצוד אותם. לא בגלל שהוא  מרושע  אלא בגלל שהוא חתול.

ובכן, יום אחד הגיעה חבורת דרדסים לעיר הגדולה. הם הסתכלו בחשש מסוים על הבניינים הענקיים והמכוניות הגדולות ואז שמו לב לכרזה גדולה עליה הופיע אדם בחליפה על רקע דגל כחול לבן.

להמשיך לקרוא הדרדסים המדורדסים (סיפור לשבת)