תגית: מוסר השכל

008 בתעלומת ההרעלה החגיגית

כשהגיע גיא אג"ח הסוכן 008 העשוי ללא חת למשרדו בבוקר, קידמו את פניו – כמו בכל ט"ו בשבט – קערות מלאות פירות יבשים ואגוזים.

גיא אהב מאוד פירות יבשים. איזה סוכן חשאי מוכשר, רציני, חרוץ ובעל כריזמה לא אוהב פירות יבשים? הם טעימים, מתוקים, בריאים (יחסית. קצת יותר בריאים מעוגות) ומספקים לגוף שפע אנרגיה הדרושה כל כך לסוכנים חשאים שעבודתם דורשת שלא ינמנמו מול המחשב.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

תעלומת הנטופה

בעונה הנכונה אוהב אני ביותר לאכול פטריות. לא סתם פטריות אלא פטריות בר ולא סתם פטריות בר אלא פטריות שנקטפו ממש לא מזמן, נוקו בקפידה והוכנו ממש לא מזמן כך שהן עדיין טריות. אני אוהב את הפטריות שלי בהרבה צורות הכנה שונות: בחביתה, עם נקניק, כפשטידה, על סטייק,  במרק, עטופות בבצק, ממולאות בבשר טחון או באורז, אפויות ועוד.
רק חבל שעדיין לא מצאתי קינוח טוב מפטריות בר טריות.

כמובן שבתפקידי ובמעמדי אני לא יכול להרשות לעצמי לצאת לחפש פטריות. ראשית, אני בן אדם מאוד עסוק. הפושעים לעולם לא נחים ולכן גם השוטרים צריכים להיות תמיד על המשמר. מה יקרה אם פשע נתעב יתחולל דווקא כשאטייל לי ביער ללקט פטריות?

שנית, גם כאשר אני לא חוקר פשעים, יש לי עיסוקים חשובים בהרבה מליקוט פטריות: את הזמן המוקדש לפטריות אני יכול לנצל ביעילות לאיתור מסעדות חדשות ו/או מאכלים חדשים (אולי אפילו קינוח מפטריות).

שלישית, ליקוט פטריות כרוך בפעילות פיזית שאינה מקובלת עלי וכוללת הרבה מאוד התכופפות.

כפי שאתם מבינים, קיימת סתירה מסוימת בין אהבתי לפטריות בר טריות לבין יכולתי לאסוף ולהכין אותן. אך לא סתם מכנים אותי "הבלש הממולח ביותר במשטרת ורשה" (וגם השמן ביותר, אבל זה לא קשור). מצאתי פתרון קל ופשוט: שכרתי לי את שירותיה של עלמת חן, מומחית באיתור וזיהוי פטריות וגם בהכנתן. בכל סוף שבוע בעונה יוצאת היא לליקוט פטריות ולעת ערב היא מביאה לי שלל תבשילים ומאפים טעימים המכילים פטריות בר טריות.

אך לא הכל מושלם בעולמי. יום אחד הופיעה העלמה בביתי ובאמתחתה רק כמות קטנה יחסית של פטריות. שאלתי אותה מה קרה. היא הייתה נבוכה מאוד והסבירה בגמגום שהיא יצאה למקומות הרגילים אך כמעט לא מצאה פטריות.  במיוחד חשנו שנינו בחסרונה של הפטריה האהובה עליה ביותר – נטופה ערבה.

לאחר שתחקרתי אותה קלות בנושא, בניסיון למצוא הסבר לתעלומה, ולאחר שסיימתי לאכול את כל הפטריות שהביאה (זה היה מהיר מאוד), הסכמתי לפנות זמן מעיסוקיי (הנרצח כבר היה מת, כך שלא היה נזק בדחיית החקירה ביום) ולהצטרף אליה למסע החיפוש הבא.

למרות רתיעתי המובנת ממסעות בשטח, אני רב תושייה ויודע בדיוק איך להסתדר במקרים כאלה. לקראת המסע הצטיידתי היטב – לקחתי איתי בגדים חמים, מגפיים חזקים, מקל הליכה אמין, מים, מיץ, בירה, יין, וודקה, ברנדי, כריכים, חטיפים, פירות, שוקולד, עוגות, עוגיות, קרקרים, פיצוחים, חטיפים וגם מעט אוכל למקרה שארגיש רעב.

ארזתי את הכל בכמה תרמילים גדולים ושכרתי שלושה סבלים שיעזרו לי לשאת את התרמילים (וגם אותי במקרה הצורך).

מיד כשהגענו לשטח חזינו במראה מאוד מוזר: מולנו יצא מהשטח גבר מבוגר אוחז בדלי המלא עד גדותיו בנטופות ערבות. אני והעלמה הסתכלנו עליו ואז זה בזאת וזאת בזה. פניתי אליו ושאלתי אותו היכן הוא מצא את כל הנטופות האלה. הוא חייך במבוכה ונענע בראשו כלא מבין. גם העלמה פנתה אליו בדברים וגם לה הוא לא ענה. לאחר ניסיון חוזר מצדי הוא אמר בפולנית רצוצה ובמבטא רוסי בולט שהוא אינו מבין אותנו. כידוע אני דובר רוסית שוטפת. חזרתי על השאלה ברוסית והפעם הוא ענה לי שהשטח מלא בנטופות ואין כל בעיה למצוא אותן. הודיתי לו , לקחתי ממנו את פרטיו למקרה שתידרש חקירה נוספת ונכנסנו לשטח.

הסתובבנו שם במשך שעות (לפחות שתיים) וחמשתנו יחד (העלמה, הסבלים ואני) הצלחנו למצוא רק נטופה אחת במצב אכיל!
מיהרתי לשקול את האפשרויות ולאחר מחשבה מעמיקה (מלווה בארוחת צהריים עשירה) צמצמתי את האפשרויות לשתיים: או שמלקט הפטריות הרוסי אסף את כל הנטופות בשטח, או שנדרשים גנים רוסיים כדי לאתר אותן.

כך או כך, ידעתי בדיוק מה לעשות: העברתי את העלמה מתפקידה כמלקטת למבשלת בלבד ושכרתי את אותו רוסי לליקוט הפטריות.

 

מוסר השכל: אין ספק שמלקטי הפטריות המוצלחים ביותר הם ממוצא רוסי

 

שבת שלום!

מבוסס על סיפור אמיתי.

תודה לעננת שנתנה לי את הרעיון לסיפור (וגם לקחה אותי ללקט פטריות, ניקתה וטיגנה אותן)

 

והרשומה המומלצת היא – Round the Ring of Flowers: A Spring Hike of the Bailey Cove Loop – בבלוג של Mamma Quail

 

 

סיפור חכמות לשבת האחרונה של 2018

מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שיצאו יחדיו לקניות לקראת שבת המלכה בסופרמרקט גדול וזול במיוחד בבני ברק.

אמרה הרבנית רחל: "אין כמו קניות לקראת שבת (אולי פרט לקניות לקראת חג) ובייחוד כשמדובר בשבת מיוחדת"

הסכימה איתה הרבנית שרה ואמרה: "אני מסכימה איתך כבוד הרבנית רחל. אין כמו קניות לשבת (פרט אולי לקניות לקראת נסיעה לחו"ל) ובייחוד כשמדובר בשבת מיוחדת"

שאלה הרבנית רבקה: " ומה כל כך מיוחד בשבת הקרובה? אני יודעת שאולי יירד בה גשם, אבל גם בשבת שעברה אולי ירד גשם"

אמרה הרבנית חסיה: "אמנם לכאורה אין דבר מיוחד במיוחד בשבת זאת, אך מהיכרותי עם בעל הבלוג יודעת אני כי מבחינתו קיימים שני דברים מאוד מיוחדים בשבת זאת: הראשון הוא יום הולדתה של זוגתו עננת והשני הוא היותה של שבת זאת השבת האחרונה לשנת 2018 למניינם"

שאלה הרבנית כרוביה: "למניינם? איזה מניין? האם מניין המנחה הנהוג במקום עבודתו של בעל הבלוג בכל יום חול בשעה שתיים בצהריים?"

 

הסתכלו הרבניות בתמיהה על הרבנית כרוביה והרבנית מושית מיהרה להסביר: "כשיהודים כשרים (ויהודיות כשרות עוד יותר) משתמשים במונח "למניינם" בהקשר לתאריכים, הם מתכוונים לכך שמדובר על תאריכים לועזיים ולא תאריכים יהודים כשרים"

התעקשה הרבנית כרוביה והוסיפה לשאול: "אבל על איזה מניין מדובר?".

 

מיהרה הרבנית רינה לענות: "המילה מנין לא מתארת רק עשרה יהודים גברים מעל גיל בר מצווה אלא משמעותה ספירה ובהקשר זה – ספירת השנים"

הודתה לה הרבנית כרוביה והוסיפה: "כעת הכל ברור לי! תמיד תהיתי למה מדברים על מניינם כאשר גויים אינם כשרים למניין!"

העירה הרבנית רחל: "גויים אינם כשרים כלל!"

הוסיפה הרבנית רינה בחיוך: "ולכן מעולם לא אכלנו אותם…"

 

אמרה הרבנית שרה: "חברותיי היקרות והמכובדות! אני מבקשת להתרכז! רצינו לדבר על שני הדברים המיוחדים לבעל הבלוג בשבת הקרובה והנה כהרגלנו סטינו מהנושא!"

שאלה הרבנית רבקה: "האם בעל הבלוג הוא כשר?"

ענתה הרבנית חסיה: "תלוי איך מסתכלים על זה… מצד אחד הוא יהודי כשר שנולד לאם יהודייה, עבר את גיל המצוות וכמובן לא אוכל מאכלים שאינם כשרים. מצד שני שמעתי שהוא נוסע בשבתות (ר"ל) ולא מניח תפילין כל יום."

הוסיפה הרבנית רינה: "ומצד שלישי כמובן הוא לא מפריס פרסה ולא שוסע שסע ולכן אינו כשר למאכל (למרות שלעיתים הוא מעלה גירה)!"

 

חייכו הרבניות בעצבנות מסוימת והרבנית כרוביה אמרה בהיסוס: "אני עדיין לא בטוחה שהדיון הזה מוביל אותנו לאנשהו… האם מישהי יכולה לתרום קצת מידע לנושא האמיתי של הרשומה?"

שאלו אותה הרבניות מהו הנושא האמיתי והרבנית כרוביה הזכירה: "יום ההולדת של עננת והשבת האחרונה של 2018… כלומר – שני נושאים"

 

אמרה הרבנית מושית: "ככל הידוע לי, לרוב בימי ההולדת של עננת נהוג לצאת לטייל, ליהנות מהפריחה ואולי גם לאסוף פטריות, אך מכיוון שהשנה יום ההולדת נופל על שבת, איננו יכולות להמליץ על טיול הכרוך בנסיעה ובחילול שבת"

הוסיפה הרבנית רינה: "ובסוף שנה נהוג בעדות החילוניים לסכם את השנה שחלפה, אך נראה לי שגם סיכום כרוך בחילול שבת (מכיוון שהוא פעולה חשבונית, הקרובה רעיונית לענייני כספים) ולכן איננו יכולות להמליץ על סיכום השנה בשבת זאת."

 

שאלה הרבנית רחל: "אם כך על מה אנחנו כן יכולות להמליץ?"

ענתה הרבנית שרה: "על איחולי יום הולדת שמח לעננת ואיחול 2019 מוצלחת לכל הקוראות והקוראים!"

 

 

מוסר השכל:  מזל טוב לעננת ו-2019 מוצלחת לכל הקוראות והקוראים!

 

וגם שבת שלום!

 

והרשומה המומלצת היא  –קלוכורטוס בצהוב ולבן – בבלוג של עננת

סיפור חכמים לסוף שבוע גשום

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבני ברק ביום דצמבר קר ובירכו את בורא עולם על בריאת המטריה.

אמר רבי עקיבא: "מה רבים מעשיך אדושם, כולם בחכמה עשית – ובמטריה זאת יש לפחות תשעה קבין של חכמה"

שאל רבי אלעזר: "תשעה קבין מתוך כמה?"

להמשיך לקרוא

008 בתעלומה פולנית

הסוכן החשאי העשוי ללא חת גיא אג"ח ישב במשרדו ועסק בצפייה באתרים המתארים סוכנות אויב סקסיות. גיא תמיד דגל באימרה "דע את האויב" והקפיד להתכונן ליום בו סוכנות האויב הסקסיות סוף סוף יפתו אותו.

בעודו בוחן סוכנת ממוצא רוסי- בלונדינית בעלת עיניים כחולות – הוא שמע רעש חזק מהמסדרון. זה נשמע כמו צעדים, אבל לא צעדים אנושיים אלא צעדים של בעל חיים ענקי – פיל, קרנף או דינוזאור.

 

גיא היה מאומן לכל מצב. אמנם לא למצב של דינוזאור שועט במסדרון, אבל הוא האמין שהוא יוכל להשתמש במה שלמד באימונים אחרים. הוא אחז בתג העובד המפורסם שלו עם המספר 008 ובטלפון שלו (ששימש גם כמצלמה וכקונסולת משחקים) ומיהר לצאת מחדרו.

 

להפתעתו הרבה הוא לא ראה במסדרון דינוזאור. גם לא פיל או קרנף. אבל במסדרון היה גבר מגודל מאוד לבוש בחליפה בגזרה מיושנת וחובש כובע.

 

גיא מיד הבין במה מדובר: זהו מחסל שנשלח מהעתיד (או מהעבר)! או אולי מצלמים סרט בסוכנות והגבר במסדרון הוא המפרי בוגארט?

 

גיא חיפש מצלמות מסביב ומכיוון שלא מצא אותן הא הבין שמדובר במחסל. הוא נשם נשימה ארוכה לפני ההסתערות (או ההמלטות). כנראה שהנשימה הייתה רעשנית כי הגבר המגודל פנה אליו ואמר משהו בשפה בלתי מזוהה. כנראה שפת המחסלים מהעתיד (או מהעבר). גיא (כרגיל) ידע בדיוק מה לעשות: הוא כיוון את הטלפון שלו אל המחסל וקרא בקול רם וברור: "ידיים למעלה או שאני יורה!"

המחסל לא הרים ידיים אבל המשיך לדבר – נראה היה שהוא מנסה שפות שונות, אבל אף אחת מהן לא הייתה עברית או אפילו אנגלית.

 

בשלב זה יצאה הסוכנת קטיה מחדרה. גיא ניסה לרמוז לה לתפוס מחסה אבל להפתעתו היא פנתה אל המחסל ודיברה איתו ברוסית. הוא הופתע עוד יותר כאשר שמו עלה בשיחה.

קטיה פנתה אליו ואמרה לו כי המחסל הזה (לו היא קראה בטעות "הבלש הפולני") מחפש אותו.

גיא חשב לברוח, אבל הוא לא רצה להיראות כפחדן בפני קטיה לכן הוא הציע ששלושתם ייכנסו לחדרו. התכנית בעיקרון הייתה שהמחסל ייכנס ראשון ואז גיא ינעל אותו בתוך החדר ויברח עם קטיה (אולי אפילו הוא יישא אותה בזרועותיו).

 

אבל המחסל היה מיומן מאוד והתעקש (במסווה של נימוסים מיושנים) שקטיה תיכנס ראשונה לחדר. הוא אמר משהו בנימת שאלה וקטיה תרגמה – הוא שאל אם יש איזה כיבוד קל כי הוא מאוד רעב.

 

גיא הציע לו כוס של נסטי אפרסק (אבל הוא ערבב אותו כשהמחסל לא הסתכל) וחבילת וופלים בטעם לימון.

המחסל אכל ברעבתנות (די מוזרה בשביל רובוט) ותוך כדי כך דיבר הרבה בשפה המשונה שהייתה כנראה רוסית. קטיה תרגמה: אותו מחסל (או בלש) אכן נסע בזמן, מן העבר, במיוחד כדי לפגוש את גיא. לא, הוא לא רצה לחסל אותו. הוא רק רצה להבין כיצד שניהם פועלים תחת אותו בלוג בלי להכיר זה את זה כלל.

אולי אם הם יאחדו כוחות הם יוכלו לנצח את כל כוחות הרשע?

אבל מסתבר שהמחסל (שבעצם באמת היה בלש) לא כל כך התרשם מגיא. לדעתו הוא היה רזה מדי והוא לא האמין באנשים רזים.

 

גיא קצת נעלב. הוא ביקש מקטיה להסביר לבלש שהוא מסתדר טוב מאוד לבד, שאנשים רזים הם בריאים יותר ושהוא בכלל לא מופיע בשום בלוג. למעשה, ככל שהוא חשב על זה יותר הוא הגיע למסקנה שהאיש הקורא לעצמו "בלש פולני" הוא חולה נפש שברח ממוסד סגור כלשהו. (אבל את זה הוא ביקש מקטיה לא לתרגם).

 

הבלש קיבל את הדחייה יפה. הוא רק שאל אם יש עוד משהו לאכול. גיא אמר שאין לו כלום. הבלש נראה מאוכזב ותך שניות הוא נעלם בתך ענן עשן קטן.

 

גיא וקטיה הסתכלו זה על זה המומים. אבל גיא התעשת במהרה ובחושיו המחודדים הוא הבין שנקרתה לפניו הזדמנות פז: "את רוצה לבוא אתי לארוחת צהרים?" הוא שאל את קטיה בחיוך.

 

מוסר השכל: אי אפשר לבטוח באנשים רזים. או שמנים. או כאלה שהן דמויות דמיוניות.

 

 

שבת שלום!

 

 

תודה לאפרת המפזזת שהציעה לי לכתוב על גיא אג"ח והבלש הפולני יחדיו.

 

והרשומה המומלצת היא – סיגלים בלבן ובסגול – בבלוג של עננת

 

 

מעוז צור ישועתי

מעוז (שם בדוי) מאוד אהב את חג החנוכה. הוא כמובן נולד בחנוכה (אחרת הוא לא היה מקבל את השם הבדוי מעוז) ולכן חג החנוכה התקשר אצלו עם מתנות ועוגת יום הולדת, אבל הוא אהב גם את הלביבות, הסופגניות והדלקת נרות. וגם את השירים. הוא מאוד אהב לשיר שירי חנוכה.

 

אבל דווקא עם השיר שהתחיל בשמו הבדוי היו לו בעיות. הוא ידע את המילים בעל פה – אפילו את הבית שהתחיל במילים "יוונים נקבצו עליי" – אבל הוא לא באמת הבין את משמעות המילים וזה קצת הביך אותו.

 

רק ביום הולדתו ה-11 הוא סוף סוף אזר אומץ ושאל את אביו צור (שם בדוי כמובן) מה משמעות המילים. אבא חייך במבוכה והסביר שהן די ברורות. הוא עיין קצת בקופסת הנרות שעליה הודפס השיר וקרא לזוגתו (היא אמו של מעוז): "ישועה, את יכולה לעזור לי רגע בבקשה?"
ישועה (שם בדוי) מיהרה להצטרף למעוז ולצור ושאלה במה העניין. מעוז חזר על שאלתו וישועה אמרה שהיא תשמח להסביר. היא כמובן התחילה בהתחלה:

"מעוז צור ישועתי – זה די ברור. מעוז משמעותו (חוץ מהשם הבדוי שלך מבצר, מקלט, מקום בטוח. צור זה (חוץ מהשם הבדוי של אבא) סלע חזק מאוד וישועתי זה (חוץ ממני) זאת ההצלה שלי או הגאולה שלי. כלומר, המבצר החזק שלי שמציל אותי."
אבא התערב כאן והסביר שהמבצר החזק שמציל אותי (או את מעוז) הוא למעשה כינוי לאלוהים.

אמא המשיכה: "לך נאה לשבח – זה עוד יותר ברור. זה כיף להלל את אלוהים". היא הסתכלה על צור במבט שאמר שכדאי שהוא ימשיך מכאן.

אבא הבין את הרמז ואמר: "יכון בית תפילתי – הוא (אלוהים) יקים את בית הכנסת שלי שבו אני מתפלל"

כאן עצר אותו מעוז ושאל: "אם אתה רוצה להתפלל אתה לא יכול פשוט ללכת לבית הכנסת בקצה הרחוב? למה אתה צריך שאלוהים יקים בית כנסת בשבילך?"

 

אבא השתעל במבוכה ומיהר לתקן את עצמו: "בעצם זה לא בית כנסת… התפילה בלבלה אותי. זה בית המקדש. אלוהים יקים לנו את בית המקדש 'ושם תודה נזבח' – כלומר נקריב קורבנות לאלוהים לאות תודה על כך שהוא הקים את בית המקדש. או שהוא הציל אותנו. או משהו"

 

מעוז שוב התערב ושאל: "אלוהים באמת רוצה שנהרוג בעלי חיים בשבילו???"
אמא ראתה שאבא מסתבך ונחלצה לעזרתו: "לא בדיוק – זה רק משל, או שיר, או תקוות שווא. אבל השורה הבאה הרבה יותר מעניינת: 'לעת תכין מטבח מצר המנבח' – הכוונה היא לזמן שבו אלוהים יחסל את אויבנו הנובחים כמו כלבים"

"אבל אני אוהב כלבים" – אמר מעוז בעצב ונבח נביחה קצרה.
אבא ליטף את ראשו (של מעוז) ואמר: "כל הכלבים הולכים לגן עדן. אבל פה מדובר על אויבים שאינם באמת כלבים. ואז 'אגמור בשיר מזמור – חנוכת המזבח'. וזה הסוף וגם זה אומר לנו שמדובר בחנוכה כי בבירור כתוב 'חנוכת' והמזבח מחבר אותנו לבית המקדש – עליו אנחנו מקריבים את הקורבנות הסמליים ולא באמת הורגים חיות וזהו. רוצה סופגנייה?"

 

מעוז לא נפל בפח (ולא בפך) ואמר: "כן, אני רוצה סופגנייה. עם שוקולד וקצפת. אבל אני יודע שלשיר יש עוד בתים ו-'אז נגמור' – זה לא הסוף. יש בתים שמדברים על פורים, יציאת מצרים ועוד"

אמא מאוד התפלאה ושאלה: "מאיפה אתה יודע את זה?" מעוז הסביר שהוא קרא על השיר באינטרנט. אבא ואמא שאלו יחד: "אז למה שאלת אותנו?"

מעוז חייך וענה: "כדי לקבל סופגנייה! (עם שוקולד וקצפת)"

 

 

מוסר השכל: אפשר למצוא כמעט הכל באינטרנט, אבל לא סופגניות (אלא רק מתכונים וחנויות בהם ניתן לקנות אותן)

 

 

שבת שלום וחג שמח!

 

 

והרשומה המומלצת היא –  טיולים ללא עשן וגם תוספתא על נקרים– בבלוג של Pappa Quail

 

 

נר לי דקיק – סיפור לשבת שלפני חנוכה

נריה (שם בדוי) דאגה מאוד לבנה נר (שם בדוי גם כן). הוא היה דקיק כל כך!
מכל הבחינות האחרות היה נר ילד נורמלי ככל הילדים. הוא אהב לשחק, שנא ללמוד, אהב שוקולד וחטיפים, שנא ירקות ובמיוחד אהב לשיר.
אבל הוא היה כל כך דקיק… בפרופיל כמעט לא ראו אותו.
אביו של נר, אבנר (כמובן) לא ראה סיבה לדאגה. "כל עוד הילד בריא ומאושר" – הוא נהג לומר – "מה זה משנה האם הוא עבה או דק?"
אבל נריה לא נרגעה. היא לקחה את נר לרופאים שונים ומשונים, התייעצה בפורומים באינטרנט ואפילו הצטרפה לקבוצת תמיכה להורים לאנורקטיים (או ליתר דיוק הורים לאנורקטיות), למרות שכבר אחרי מפגש אחד היא נאלצה להודות שלבנה אין אף תסמין של אנורקסיה פרט לדקיקותו הרבה.

להמשיך לקרוא