ההצטננות – סיפור לשבת

הצטננתי. זה לא סיפור גדול. אפילו לא סיפור. קורה לכל אחד – והרבה פעמים במהלך חייו.
אני לא מהמפונקים או המתפנקים. אני לא מתרגש מהצטננות קטנה. קצת נזלת, קצת שיעולים, קצת עיטושים, קצת כאב גרון… אף אחד לא מת מזה.

בסה"כ צריך לקחת אתי לעבודה הרבה טישיו וקצת כדורים נגד כאב גרון. וגם כדורים נגד הצטננות.
וחשוב לשתות הרבה תה (ועל הדרך גם לא מעט קפה).

זהו. פשוט מאוד.

אבל אולי בכל זאת לא כדאי לנסוע לעבודה? אני עלול להדביק שם אנשים אחרים וזה יהיה ממש לא נעים…
רק שיש לי המון עבודה. אני, כידוע, עובד חיוני. אם אוותר על יום עבודה אחד המערכת תקרוס.או שיגלו שבעצם אני לא חיוני ואז עלולים לפטר אותי.

אבל אולי דווקא אם אגיע לעבודה מצונן זה יוריד את ערכי בעיני המנהל ובסופו של דבר יביא לפיטוריי? לא כדאי להסתכן.

מה גם שיורד גשם בחוץ ואני עלול להירטב וההצטננות הזאת עלולה להחריף או אפילו להסתבך. היא עלולה להפוך לדלקת גרון או אפילו לדלקת ריאות. ואולי אפילו לשפעת ! כולם כבר יודעים ששפעת היא מחלה מסוכנת מאוד. באמת חבל שלא התחסנתי בזמן שעדיין לא היו תורים גדולים.

לא התחסנתי? לא התחסנתי! אולי אני לא רק מצונן אלא חולה בשפעת??? כדאי למדוד חום! איפה המדחום?

מדדתי. 37.3. זה קצת חום. הרי נורמלי זה 37.0.  אולי באמת התחלה של שפעת. עם שפעת לא משחקים. כדאי להישאר במיטה ולשתות הרבה תה. ועל הדרך הרבה קפה. וכדאי גם לאכול הרבה מרק חם. אין לי מרק בבית אבל אפשר לבקש מקרובי משפחה להכין בשבילי. או להזמין ממסעדה. יש היום המון שירותי שליחים ובתוך כמה דקות אני יכול לקבל מרק בריא וטעים. אבל אולי הוא לא יהיה חם.

מה שאני באמת צריך זה מישהו שיטפל בי. מישהו שיבשל עבורי את המרק ויסחוט לי מיץ תפוזים טרי ובריא וכמובן יגיש לי כמה עוגיות עם המיץ. עוגיות מאפה בית עם הרבה שוקולד צ'יפס (משוקולד איכותי – לפחות 60% קקאו).

זה אולי עלול להישמע כאילו אני קצת מתפנק, אבל אני לא מתפנק. אני חושב שזה רק הגיוני שחולים בשפעת מסוכנת, עם רקע של דלקת ריאות, זכאים למזון בריא ועשיר. מצד אחד המזון הזה יכול לזרז את החלמתי ואפילו להציל את חיי. מצד שני, אם הרע ביותר יקרה, ברור שיש לי זכות לסעודה אחרונה טובה.

אבל לצערי, אין לי מישהו שיטפל בי כרגע. לכן אין לי ברירה אלא לקפוץ לסופרמרקט, לקנות כמה חבילות של עוגיות (לא מאפה בית, אבל שוקולד צ'יפס), מרקים קפואים, תה, קפה, חלב, שוקולד מריר משובח (מאוד טוב נגד כאב גרון), מיץ תפוזים והרבה טישיו. לאחר מכן אכנס למיטה ואשכב מול הטלוויזיה. לא אצא מהמיטה (פרט לענייני שירותים, אוכל ושתייה) עד שאבריא לחלוטין, או עד שיגיע האביב או לנצח.

כי שפעת עם דלקת ריאות זה לא משחק ילדים.

 

מוסר השכל: זה לא פשע להתפנק קצת אם חייך מוטלים על הכף

 

שבת שלום!

 

והרשומה המומלצת היא – חוזרים אל Humboldt Bay National Wildlife Refuge – בבלוג של Pappa Quail

 

כאב ראש

כאב לי הראש. קורה. למי לא כואב הראש לפעמים? זה סימן טוב שכואב לך הראש: סימן שיש לך ראש.
לא התרגשתי. שתיתי קפה שחור חזק. אבל הכאב לא עבר… שתיתי נס קפה אבל גם זה לא עזר.

אכלתי שוקולד (מריר משובח). שמעתי ששוקולד הוא תרופה מצוינת נגד כאבי ראש. והוא גם בריא באופן כללי וטעים.

באמת היה טעים, אבל הראש עדיין כאב.

להמשיך לקרוא כאב ראש

נשל הנחש – סיפור לשבת

אפעה (שם בדוי) היה תמיד נחש קצת יוצא דופן. בעוד שנחשים אחרים תמיד ידעו מה הם רוצים ולאן הם הולכים, אפעה היה תמיד מתפתל הרחק מאחור.

הזחילה האהובה עליו הייתה בזיג-זג – צעד קדימה, צעד אחורה, צעד ימינה, צעד שמאלה.

הוריו של אפעה הצעיר היו מודאגים. אמו תמיד טענה כי אם ברצונו להיות ערום כנחש עליו להיות נחוש יותר ולהתקדם אל המטרה בתנועת עקלתון ישרה. ואילו אביו – שהיה בד"כ נחש שתקן – אמר רק  שהוא לא מצליח לנחש כיצד בנו האלף חמש מאות שלושים ושישה יצא דופן.

הבעיה העיקרית של אפעה הייתה בעצם שלא היה נחוש מספיק. במקום להסתפק ב-"סססס" המקובל על אחיו ואחיותיו הוא דגל ב"הסססססנות".

ובכל זאת הוא הצליח לחיות חיים ראויים לנחש המכבד את עצמו. הוא אמנם זחל על גחונו ואכל עכברים מפעם  לפעם, אבל החיים שלו היו בסססך הכל שקטים ומאושרים.

יום אחד הרגיש אפעה חוסר נוחות מסוימת. זה התחיל בתור תחושת נמלול בצד שמאל של גופו. בתחילה הוא חשב כי אכן שוב נמלים מסתובבות על גופו (כי כמו שאחיו היה אומר – מי שישן בין אבנים שלא יתפלא כשיקום עם נמלים) אך פיתולים מהירים לימין ולשמאל גילו לו כי אף חרק לא נמצא על גופו. תחושת הנמלול התחילה להציק לו – הוא חשד שאולי מדובר בסימנים מקדימים להתקף לב והחל להזדחל לכיוון בית החולים הקרוב לחיות בר, אך בדרך תחושת הנמלול התחלפה בתחושת גירוד שהתפשטה אט אט אל כל גופו.

אפעה היה בטוח שזהו סופו. לחרדתו הרבה הוא גילה כי בעוד הוא זוחל קדימה (בזיג זגים) חלקים נבחרים מעורו (עצמו ובשרו) זוחלים אחורנית…  ואז הוא נזכר בספרות הזואולוגית הענפה עליה זחל בימי נעוריו וכמובן בשירו של מאיר אריאל – והוא הבין שהוא חווה כעת התנשלות והוא סוף סוף (או כפי שדודו היה נוהג לומר – סססוף סססוף) עומד לעבור ממעמד של נחש צעיר הסססן ופוחז למעמד של נחש בוגר ומיושב בדעתו.

אפעה התרגש מאוד. לכך הוא ציפה כל חייו! הוא כל כך רצה כמו חדש למחוז חפצו להגיח!

לאחר שסיים להתנשל הוא החל לזחול בנחישות קדימה ואז לפתע נעצר. העור החדש לא היה נוח כל כך.

הוא הביט מעבר לכתף (שלא הייתה לו) אל הנשל המיותם ששכב על השביל. הוא התקדם עוד קצת – כבר לא בנחישות רבה – ושוב עצר והביט אל הנשל. כך זה המשיך עוד כמה דקות עד שלבסוף אפעה הסתובב וזחל במלוא המהירות – נחוש (אולי לראשונה בחייו) להידחק אל תוך העור הישן.

כשהגיע למחוז חפצו הוא ניסה בכל הכוח להידחק אל הנשל. לחרדתו הרבה הסתבר לו כי העור הזה – ששירת אותו נאמנה תקופה ארוכה כל כך – בעצם קטן עליו. אך הוא לא וויתר. הוא משך ודחף והתכווץ ונלחם והיה כל כך מרוכז במשימתו עד שלא שם לב ל…

חווה החיוויאית (שם בדוי) עפה גבוה בשמים ותרה לה אחר ארוחת צהרים. סיסמתה של חווה הייתה תמיד – "הטוב בנחשים – רוצץ גולגולתו"  ולכן כשמראה הנחש המתפתל למטה משך את תשומת ליבה היא צללה לכיוונו במהירות. תוך שניות היא אחזה את הנחש בטפריה ועלתה חזרה לשמים.

אפעה ההמום נשמט מתוך הנשל שנישא אל על (פרסומת סמויה?) ונחת בשלום על האדמה. הוא זחל בזריזות למחסה הקרוב ובירך הגומל.

האירוע שינה את חייו של אפעה לנצח. סססוף סססוף הוא ידע מה הוא רוצה. אפעה הפך לטרנסססוסססטייט חמוד/ה בשם ג`נט וייסססססס ומאז הוא מופיע בסיפורים לשבת (למבוגרים בלבד).

מוסר השכל: סססוף טוב הכל טוב

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – טיול כוכב לאגם גרדה – יום 8/8 – חוזרים לארץ וסיכום – בבלוג של יעל כהן