008 והשנה החדשה

הסוכן החשאי גיא אג"ח בעל הרישיון לאופנוע קל עד 125 סמ"ק ישב במשרדו מול המחשב דרוך ומוכן לפעולה.

אמנם הוא עסק בגלישה באתרי אינטרנט שעיקרם תמונות ולא מלל, אבל הוא היה מוכן לכל – בעיקר לסגירת הדפדפן אם מישהו ייכנס לחדרו במפתיע.

לפתע נשמע צליל חשוד. כראוי לסוכן מאומן, גיא סגר מיד את מסך הדפדפן ושלף את אקדחו (שהיה גם פותחן בקבוקים וסימניה לספרים).
הוא הסתכל מסביב אך לא ראה כל דבר חשוד.

בקור רוח וביעילות הוא מיהר לנתח את האירועים והגיע למסקנה שהצליל החשוד נשמע מתוך המחשב שלו.

לאחר שפסל את האפשרות כי סוכנת אויב זרה ויפיפייה מסתתרת בתוך המחשב שלו, הוא הגיע למסקנה כי הצליל החשוד כבר נשמע בעבר.

הנושא החם – אז איך נפגשתם?

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב את סיפור הפגישה שלנו ובנות או בני זוגנו.

לפני כשבוע עננת ואני ציינו 33 שנים לדייט הראשון שלנו (איך הזמן טס) וזאת הזדמנות להעלות קצת זכרונות מאז…

באופן מפתיע, או אולי לא כל כך מפתיע, עננת ואני נפגשנו דרך המחשב. היום זה יחסית מקובל, אבל לפני 33 שנים לא היו אינטרנט או מחשב בכל בית כך שלדעתי אנחנו מהזוגות הראשונים בארץ שנפגשו בצורה זאת.

בקיץ 1989 הייתי קצין צעיר ביחידת מחשב בצה"ל. סיימתי לימודי מדעי המחשב במסגרת העתודה האקדמית ביולי 1988, עברתי קורס קצינים בבה"ד 1 בסוף אוקטובר של אותה שנה ואת ההשלמה בממר"מ סיימתי בפברואר 1989.

שובצתי ליחידת המחשב של אגף הלוגיסטיקה (שאז עדיין נקרא אגף האפסנאות….). למרות שהיחידה כעיקרון ישבה בשלישות ברמת גן, נשלחתי לפרויקט של מרכז ההובלה בבית נבאללה, שם ישבתי כל יום.

משחקי המחשב / הטלפון שלי

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על המשחקים ששיחקנו או שעדיין משחקים במחשב או בטלפון.

פעם, איפשהו בתחילת שנות ה-80 שמעתי על מושג שנקרא "משחק טלוויזיה".  מחברים מכשיר פלאי כלשהו לטלוויזיה ואז אפשר לשחק משחקים באמצעותה!
המשחק הראשון שהכרתי היה כמובן של אטארי. אני זוכר שהשכנים שלנו ממול קנו כזה ומעט שיחקנו אצלם. אני זוכר גם  שכשהייתי בכיתה ט' היה לנו ערב של "יריד" שבמהלכו אחד התלמידים הביא קונסולת משחקים של אטארי ונוצר תור ארוך של ילדים שרצו לשחק בה.

המשחקים כמובן היו פשוטים מאוד – בעיקר שני קווים שהזזנו ימינה ושמאלה מתוך כוונה לפגוע בנקודה שקפצה ביניהם…

מעט אחר כך, גם אנחנו קנינו קונסולת משחקים – דווקא של פיליפס. אני זוכר שהמשחק שאהבתי בעיקר והייתי די מוצלח בו היה הפולשים מהחלל – space invaders. אני חושד שהשקעתי יותר מדי זמן במשחק הזה…

הסיפור לשבת על המתקשר הגוגלי

גולן (שם בדוי) פרסם את עצמו במקומונים הנחשבים של עירו (וערים אחרות) כ"מתקשר קבלי בעל קשר לרוחות ולחייזרים ויכולת נבואה שמימית". לקהל לקוחותיו הוא הציע עזרה בבעיות זוגיות, בחירת מקצוע ועוד.

גולן ידע כיצד לשמח את לב לקוחותיו – החייזרים והרוחות איתם תיקשר תמיד חזו  דברים טובים, אך היה להם קשה לקבוע את התאריך המדויק בו יקרו אותם דברים טובים. כדי לזרז אותם היה גולן מתייעץ בספרי הקבלה שלו ומוצא בדרך כלל (עבור תשלום נוסף) קמעות שאפשרו לזרז את התרחשות הדברים הטובים (אך לא לזרזם יותר מדי).

גולן חש סיפוק גדול ממקצועו – הוא אהב לעזור לאנשים וגם לא התנגד להרוויח כסף מכך.

הלך הזרזיר אצל העורב – סיפור לשבת

זורו (שם בדוי) היה זרזיר צעיר וחביב שגר לו ביער אלונים גדול אי שם באירופה.

אני רוצה להבהיר כבר בנקודה זאת בסיפור כי זורו לא היה סייף אמן, לא לוחם חופש ולא הרפתקן. הוא היה רק זרזיר שבמקרה נקרא באותו שם כמו הזורו המפורסם.  למעשה, כשהוא בקע מהביצה אמו קראה לו "זירו" אבל כשהוא גדל הוא גילה שהרבה צוחקים עליו בגלל השם הזה (בעיקר מי שידע אנגלית) ולכן הוא שינה את שמו לזורו.

מגדלים פורחים באוויר

היה זה ערב שבת. המשפחה סיימה את ארוחת הערב החגיגית. הנשים פרשו לשתות ברנדי בספריה והגברים פינו את השולחן ורחצו כלים.

הנכדים – שישה במספר – ישבו עדיין סביב השולחן שבראשו ישב סבא ועישן מקטרת ארוכה.

אחרי שתיקה ארוכה – שבמהלכה תלו הנכדים עיניים מעריצות בטבעות העשן שיצר סבא , פתח הנכד הבכור – דולפין – את פיו וביקש: "סבא, ספר לנו סיפור על מה שהיה כשהיית קטן!"