השרביט החם – הסביבה ואני

במדור השרביט החם  הוצע לנו לכתוב על היחס שלנו לסביבה, על הפעולות שאנחנו עושים או לא עושים כדי לשמור עליה.

מה אני יכול לכתוב? חשוב לי לשמור על הסביבה, אבל אני יודע שעצם חיי כאדם מודרני פוגעים בה.  בני האדם התנתקו מהטבע לפני זמן רב ועשו ככל יכולתם לא להיות חלק ממנו. אנחנו לא ציידים ולא מלקטים וגם לא טרף (של בעלי חיים בכל אופן). בנוסף, בני אדם משתדלים לנצל כל מה שהם יכולים לטובתם וזה כולל כמובן ניצול של הטבע ו/או של הסביבה – כרייה, חקלאות, בנייה ועוד ועוד. אפילו השמיים הם לא הגבול.

אני חי בעיר (שיש בזה יתרונות לסביבה), נוסע במכונית, טס לחו"ל מפעם לפעם וקונה מוצרים ארוזים בפלסטיק ובמתכת שחלקם לפחות יוצרו במקומות רחוקים והרבה מאמצים (לא ידידותיים לסביבה כלל) הושקעו בשינועם אליי.

ובכל זאת, אני משתדל לצמצם את הפגיעה שלי בסביבה:

אני טבעוני. אני טבעוני מטעמי "מוסר", אבל להיות טבעוני זה גם לפגוע פחות בסביבה כי גידול תעשייתי של בעלי חיים לחקלאות הוא מהגורמים הפוגעים יותר בסביבה.

אני כמעט ולא משתמש בכלים חד פעמיים. אני לא יכול לומר שאני כלל לא עושה זאת, אבל אני משתדל שלא. בוודאי אני לא קונה כלים חד פעמיים ולא משתמש בהם בבית. משתדל גם לא להשתמש בכאלה בעבודה או באירועים אבל לא תמיד זה אפשרי.

אני גם כמעט ולא לוקח שקיות פלסטיק בחנויות – תמיד יש לי סל (או סלים) רב-פעמי(יים).

המכונית העיקרית שלנו היא היברידית – צמצום מסוים של זיהום אויר. אולי היינו קונים חשמלית, אבל אין לנו אפשרות כיום לעמדת טעינה (והאמת שאני לא בטוח כמה מכונית חשמלית מצמצמת זיהום, אבל זה סיפור אחר).

אני משתדל לשים למיחזור כל מה שניתן למחזר – פלסטיק, זכוכית, נייר… יותר טוב היה להשתמש פחות בחומרים האלה ואני גם לא בטוח כמה באמת ממוחזר, אבל אני לפחות מנסה.

אני משתדל לא לצרוך יותר מדי – וזה כולל גם חשמל ומים.

השתתפתי כמה פעמים במבצעי ניקוי חופים ומלחמה במיני צמחים פולשים.

והבן שלי מוסיף – אני לא נותן לחתולים שלנו לצאת מהבית (שם הם מן הסתם יטרפו מגוון בעלי חיים קטנים…).

מה אני לא עושה? הרבה. אני נוסע במכונית ולא בתחבורה ציבורית. יש לי תירוצים טובים (לדוגמא עצמאות וחיסכון בזמן) אבל אני יודע שמבחינת הסביבה נסיעה בתחבורה ציבורית עדיפה.
אני ממשיך לקנות גם ירקות ופירות ארוזים בהרבה יותר מדי פלסטיק ומוצרים שמיוצרים ומשונעים לא בהכרח בדרכים הידידותיות ביותר לסביבה.
אני יכול לעבור לדירה קטנה יותר – לתפוס פחות מקום ולצרוך פחות משאבים לאחזקתה. אני אומר לעצמי שזה יקרה כשהילדים  יעזבו את הבית.

ובכלל, אני חי (לעת עתה).

.

והרשומה המומלצת היא – איך עושים הבדל – בבלוג של אמאל'א

סיפור חכמות לשבת הראשונה של החופש הגדול

מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שהיו מהלכות בדרך לסופרמרקט "יש צדק" בבני ברק לקניות של סוף השבוע.

אמרה הרבנית רחל: "תוהה אני מדוע אנו הולכות ברגל ולא באנו במכונית. כיצד ניקח את כל הקניות לביתנו?"

ענתה לה הרבנית שרה: "להליכה ברגל כמה טעמים: ראשית, היא טובה לבריאות. שנית, הרחובות בבני ברק פקוקים עד כדי כך שהליכה ברגל מהירה יותר ושלישית אין לנו מכונית"

להמשיך לקרוא סיפור חכמות לשבת הראשונה של החופש הגדול

אני והמכונית שלי

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על  הנושא – אני והמכונית שלי – לספר על מכוניות ועל העדפות התחבורה שלנו.

אם אני לא טועה, תרמתי במידה מסוימת להעלאת הנושא כאשר הזכרתי ברשומה קודמת מכוניות כתחום עניין שלי.

 כך או כך, יש לי מה  לכתוב על הנושא 🙂

כשהייתי ילד, לא הייתה לנו מכונית. מכונית זה היה משהו של אנשים אחרים. לדוד שלי הייתה מכונית, להורים של חברים היו מכוניות. לנו לא.

אני זוכר שבתור ילד, בשנות ה-70 המוקדמות, ידעתי לזהות בדיוק שני דגמים של מכוניות, שהיו מאוד מיוחדים יחסית במראם – "סוסיתא קוביה" ופולקסווגן חיפושית.

להמשיך לקרוא אני והמכונית שלי

הנידון: חוסר שביעות רצון משהיה במלונכם

לכבוד: מר מ.  נשרי

מנכ"ל תשלובת מלונות US States

הנידון: חוסר שביעות רצון משהיה במלונכם

שלום רב,

מטרת מכתב זה הינה  לתאר את השתלשלות המאורעות שגרמו לי לחוסר שביעות רצון קיצוני מהשהות במלונכם.
למרות תלונות חוזרות ונשנות אל פקיד הקבלה, מנהל המלון ועוזרתו החיננית ואל שרות הלקוחות שלכם, עדיין לא נעניתי בצורה משביעת רצון.

אי לכך מצאתי לנכון לפנות ישירות אלייך בתקווה כי דרישותיי ההגיוניות לפיצוי הולם ייענו.

ובכן, אם לצטט את מאיר שלו, הדבר היה  ככה:

להמשיך לקרוא הנידון: חוסר שביעות רצון משהיה במלונכם

איך להותיר רושם בלתי נשכח בראיון עבודה

יש אנשים החוששים מראיונות עבודה, מתרגשים או נבוכים בהגיעם לראיון וכתוצאה מכך עלולים להותיר רושם לא מיטבי על המראיין.

כמרואיין מנוסה שהשתתף לפחות בחמישה ראיונות אני שמח לשתף אתכם בכמה הוראות פשוטות שאם תפעלו לפיהם התוצאות מובטחות:

הלבוש – ידוע כי הבגדים עושים את האדם וחייבים להגיע לריאיון בלבוש מתאים. הבעיה היא כי פעמים רבות לא ניתן לדעת מהו "לבוש מתאים". הפתרון פשוט: יש לארוז בתיק גדול מבחר בגדים החל מחליפה מהודרת וכלה במכנסיים קצרים וכפכפים. במהלך הריאיון יש להחליף בגדים מספר פעמים – אחת התלבושות ודאי תתאים לחברה.

להמשיך לקרוא איך להותיר רושם בלתי נשכח בראיון עבודה

סיכום עשור 2010 – 2019

לאחרונה נראה שכולם מסכמים את העשור, או לפחות עורכים מצעדי עשור. זה גרם לי גם לרצות לסכם את העשור שלי.
כשהתחלתי לחשוב מה עבר עליי בעשר השנים האחרונות, הדבר הראשון (ובתחילה גם היחיד) שעלה בדעתי היה שהילדים שלי גדלו.
לא סתם גדלו: בתחילת העשור הייתי אב לילדה בת 11 ולילד בן 9. כיום אני אב לאשה צעירה בת 21 (שכבר הספיקה להשתחרר מהצבא) ולבחור צעיר בן 19, סטודנט בטכניון (עתודאי).

להמשיך לקרוא סיכום עשור 2010 – 2019

בניגוד לאחרים, אני לא אוהב פקקי תנועה

היום, בעומדי בפקק הקבוע של הבוקר בכביש 4 (שאבא של אשתי מכנה "מגרש החנייה הארוך ביותר במדינה") חשבתי לי שאני לא אוהב פקקי תנועה. פשוט לא אוהב אותם.
אולי זה עוד משהו דפוק אצלי ואולי סתם הנטייה שלי לשחצנות. אם פקקי התנועה טובים לכולם, למה דוקא אני לא נהנה מהם?
לרגע אחד עלתה בי ההשערה כי יש בודאי בין אלפי הנהגים בפקקים עוד כמה שלא כל כך נהנים. אבל אם זה כך, מה גורם לכולם לצאת מהבית בשמונה בבוקר ולהזדחל לאיטם בקופסת פח גדולה ששוויה עשרות אלפי שקלים ויותר לאורך קילומטרים רבים?
פקקי תנועה הם כמו מזג האוויר… כולם מדברים עליהם ואף אחד לא עושה שום דבר בנידון. הרי אם באמת הייתי רוצה לעשות משהו, אולי פשוט הייתי מוותר על הנסיעה במכונית ולוקח רכבת. גם חוסך לי את התסכול שבפקק, גם מפנה מכונית אחת מהדרך, וגם חוסך בזיהום האוויר.
ואפילו פתחו תחנת רכבת במרחק 5 דקות הליכה מהבית שלי לפני שנה או שנתיים…
הבעיה היא שאני יודע חשבון. 5 דקות הליכה לתחנה + 5 דקות המתנה לרכבת + 20 דקות נסיעה ברכבת + 20 דקות הליכה מתחנת היעד לעבודה = 50 דקות בסה"כ. ואילו במכונית שלי, בפקקים, אני מגיע בד"כ לעבודה תוך 30-40 דקות.
שלא לדבר על הדרך חזרה, שאותה אני עושה בד"כ ב-20-25 דקות במכונית (ואותם 50 דקות ברכבת)
ומה לגבי אוטובוס? בדקתי גם את האופציה הזאת. לאוטובוס לוקח 50 דקות בלבד להגיע מהבית שלי לעבודה -אלא אם יש פקקים. והוא גם עובר בתדירות מאוד נוחה – שלוש פעמים בבוקר ופעמיים אחרי הצהריים.
אז אני יושב במכונית שלי, ובעצם מצבי לא רע בכלל. יש לי מזגן (שאפילו לא צריך ב"חורף" הזה) ויש לי רדיו וכמובן יש לי טלפון נייד (עם דיבורית) שאפשר לנצל כדי להציק לאנשים שכבר הצליחו להגיע לעבודה (איך אמרו בפרסומת של פלאפון לפני הרבה זמן? "להפוך שעה אבודה לשעת עבודה". הם רק לא חשבו על אלה שכבר הגיעו לעבודה והעמיתים שלהם מצליחים להפוך להם את שעת העבודה לשעה אבודה…).
ולא לשכוח – יש לי אף שאפשר לחטט בו, אם אני רוצה להצטרף לספורט הלאומי של ישראל בפקקים. אבל ספורט מעולם לא היה כוס התה שלי…
אחרי שגמרתי להציק לכל האנשים שאני מכיר (לשלושתם) ועניתי לשתי טעויות במספר (משה מבנק דיסקונט בפולג דוקא נשמע לי סימפטי, אבל האובר-דרפט שלי מספיק לי – אני לא צריך גם את זה של נדב) הדלקתי את הרדיו. לגלגל"צ יש רשימת השמעה מאוד מוצלחת. היא קולעת לטעם של כולם בארץ – אבל לא כולם בבת-אחת. פירוש הדבר הוא שעל כל שיר שאני אוהב יש אחד שאני לא אוהב ואחד שאני ממש לא סובל. בגלי צה"ל מדברים כל הזמן. החדשות רק מגדילות את הדיכאון. עוד פעם ברק או נתניהו? לכל התחנות האחרות אי אפשר להקשיב יותר מעשר דקות בלי לעבור למקבץ פרסומות קצר. או ארוך. אני לא יודע מה איתכם, אבל אני לא מסוגל לקרוא ספר ששמעתי עליו פרסומות ברדיו. וגם לטלפנים של ביטוח ישיר אני לא מאמין…
בקיצור, ההאזנה לרדיו הופכת לזיפזופ מהיר בניסיון להתחמק מהפרסומות, הברבורים והשירים שאני לא אוהב. אמנם על הכביש אני לא עובר 20 קמ"ש, אבל ברדיו אני יכול להחליף שש תחנות בדקה!
ומה שמשותף לכל התחנות זה התשדירים של האגודה למלחמה בדרכים (או בשמה הפחות ידוע "הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים") "אתה נוסע במכונית החדשה…" (לא כל כך… כבר תיכף בת שלוש. עושה רושם שחצי מהמכוניות מסביב חדשות יותר), "מכוון את הGPS " (אבל אין לי! אני  לא צריך קול מסונתז שיסביר לי איך לנסוע מהבית לעבודה) "רק אל תשכח!" (כאן הקול הופך מנינוח למאיים. אני מתחיל להילחץ. מה כבר שכחתי?) "אל תוריד את העיניים מהכביש!" (אפילו אם נמאס לי מהפגוש של המכונית שלפניי?) ואז שורת המחץ – "גם יום חלום יכול להיהפך לאסון!" אבל מתי כבר יהיה לי יום חלום? אולי אם הייתי נשאר בבית במקום להצטרף לפקק הייתי יכול לחלום עוד קצת ולא הייתי חווה את האסון המכונה-  "להלן מצב התנועה בכביש" (הפסקה) "4" (הפסקה) "לכיוון" (הפסקה) "דרום" (הפסקה) "מצומת" (הפסקה) "רעננה" (הפסקה) "למחלף" (הפסקה) "מורשה" (הפסקה) "חל עומס קל".
כן, שכחתי לציין שגם אני מכור לדיווחי התנועה. (מילא אני… הילדים שלי כבר מדקלמים במקהלה עומסים נבחרים)
אפילו שכבר בחרתי באיזה דרך לנסוע, ואין לי שום אפשרות להתחרט, אני מקשיב לדיווחים בגלגל"צ כל רבע שעה, ולמוקד התנועה של קול ישראל ולשירותים המסחריים של החברות הסלולאריות. אולי זה עושה לי טוב לדעת שגם הכביש השני פקוק. ואולי זה היצר התחרותי שלי – אם שסק תיזמנה 15 דקות מרעננה למורשה, האם אצליח להשיג אותה או אפסיד במירוץ?
זהו. הגעתי למורשה. עכשיו רק נשאר לחכות שני רמזורים ולטוס קילומטר וחצי במהירות מסחררת של 100 קמ"ש לכיוון הפקק הבא.
מחר יהיה זה יום חדש, ומה אפשר מיום חדש עוד לצפות? כנראה לעוד פקק…

להמשיך לקרוא בניגוד לאחרים, אני לא אוהב פקקי תנועה