הנושא החם – היחס שלנו לדת

במדור השרביט החם  הוצע לנו לכתוב על היחס שלנו לדת. כפי שכתבתי במדור, בישראל מקובל לחלק את האנשים לחילוניים, מסורתיים, דתיים וחרדים, אבל אני חושב שקיימת קשת רחבה מאוד של יחס לדת – רבים מקיימים חלק מהמצוות והמנהגים ואף אחד לא מקיים את כולם.

כשנולדתי המשפחה שלי הייתה דתית. בעצם אני צריך להתחיל מוקדם יותר – הרבה לפני שנולדתי:  אבא שלי נולד למשפחה חרדית, נכד של אדמו"ר. אבל הוא לא הלך בתלם… במקום לחיות לפי הציוויים המקובלים הוא עסק בלחפש משמעות בעצמו ואת הדרך שלו.

כחלק מהדרך שלו הוא התחתן עם אמא שלי שהייתה ממשפחה מסורתית (הם לא היו דתיים, אבל שמרו על לא מעט מהמצוות והמנהגים).

המשפחה החדשה שנוצרה הייתה "דתית". אבא כבר לא גידל פאות, לא לבש שחורים ולא חבש כיפה שחורה, אבל חבש כיפה, הלך לבית הכנסת, שמר שבת וכן הלאה.

במהלך השנים ההורים שלי התרחקו יותר ויותר מהדת.

אני למדתי בבתי ספר דתיים עד כיתה י' (כולל), אבל איפשהו בבית הספר היסודי (בסביבות כיתה ה'-ו' לדעתי) חבשתי כיפה רק בבית הספר.

מכיוון שההתרחקות מהדת הייתה הדרגתית, לא נראה לי שהיא יצרה אצלי טראומה או בעיות כלשהן (בהזדמנות אוודא זאת עם הפסיכולוגית שלי).

עד שנות ה-20 המוקדמות שלי האמנתי בקיומו של אלוהים. לא אלוהים שנתן אוסף מאוד מוגדר של מצוות, עוקב אחרי קיומן ומעניש בקפידה כל מי שלא מקיים אותן, אלא אלוהים שברא את העולם וכעת מרחף אי שם ומתעלם ממנו באלגנטיות.

אבל מתישהו החלטתי שזה לגמרי לא הגיוני. אם אלוהים מתעלם מהעולם (ויש כל כך הרבה הוכחות להתעלמות הזאת!) מה בעצם המשמעות לקיומו?  הפכתי רשמית לאתאיסט.

ולמרות היותי אתאיסט, יש מצוות ומנהגים שאני מקיים. לא באדיקות, אבל מקיים. אני צם ביום כיפור. פעם הייתי צם כי זה מה שעושים ביום כיפור. אחר כך הייתה איזה שנה שוויתרתי על הצום והיום נראה היה לי סתמי כל כך… אז חזרתי לצום כי זה מה שאני עושה ביום כיפור. אבל אחרי שני ימי כיפור בהם התייבשתי במהלך הצום החלטתי לשתות כוס מים אחת (בחלקים) במשך היום. בכל מקרה לא אירשם בספר החיים, אז לפחות שלא אתייבש.

לפני הרבה שנים באיזה יום כיפור כשנשאלתי למה בעצם אני צם הבן שלי ענה שאני עושה את זה מתוך כבוד לאבא שלי. אולי הוא צדק.

אני לא אוכל חמץ בפסח, מסיבות דומות לכך שאני צם ביום כיפור. אבל אני לא מקפיד על כך שכל האוכל שלי יהיה "כשר לפסח" ואפילו זולל קטניות. פשוט נמנע מ-"חמץ גמור". בפסח האחרון בזכות הטיול לאיטליה ויתרתי על המנהג הזה, אבל אני מניח שבארץ אמשיך.

ואני לא מכניס לפי אוכל לא כשר… לא כזה שאין עליו חותמת "כשר" אלא כזה שהוא בבירור לא כשר. בהיותי טבעוני זה מאוד קל, כי אני לא אוכל בשר ולא חלב אז ודאי שאני לא אוכל בשר לא כשר ולא מערב בשר וחלב (אלה האפשרויות העיקריות לאוכל לא כשר). אבל אני חושד שבגלל החינוך שלי גם אם לא הייתי טבעוני לא הייתי מסוגל לאכול חזיר או פירות ים. זה פשוט נראה לי עוד יותר "לא אוכל" מאשר בשר "רגיל".

פעם הייתי אומר שאני גם אוכל סופגניות בחנוכה ואזני המן בפורים, אבל מאז שהפכתי לטבעוני יצא לי כבר יותר מפעם להעביר את החגים האלה בלי המאכלים האופייניים להם וזה ממש לא חסר לי.

מה עוד?  אני חושב שבזכות עשר השנים בהן למדתי בבתי ספר דתיים גרמו לי להכיר את הדת היהודית טוב יותר מהחילוני (או האתאיסט) הממוצע. אני חושב גם שאני מכבד את הדתיים והמאמינים ולפעמים מקנא בהם על יכולתם להאמין. כי לי זה קשה.

.

והרשומה המומלצת היא – נוסטלגיה במדים – בבלוג של אמנות ויצירה כתרפיה לנשמה

סיפור חכמות לשבת האחרונה של 2018

מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שיצאו יחדיו לקניות לקראת שבת המלכה בסופרמרקט גדול וזול במיוחד בבני ברק.

אמרה הרבנית רחל: "אין כמו קניות לקראת שבת (אולי פרט לקניות לקראת חג) ובייחוד כשמדובר בשבת מיוחדת"

הסכימה איתה הרבנית שרה ואמרה: "אני מסכימה איתך כבוד הרבנית רחל. אין כמו קניות לשבת (פרט אולי לקניות לקראת נסיעה לחו"ל) ובייחוד כשמדובר בשבת מיוחדת"

שאלה הרבנית רבקה: " ומה כל כך מיוחד בשבת הקרובה? אני יודעת שאולי יירד בה גשם, אבל גם בשבת שעברה אולי ירד גשם"

אמרה הרבנית חסיה: "אמנם לכאורה אין דבר מיוחד במיוחד בשבת זאת, אך מהיכרותי עם בעל הבלוג יודעת אני כי מבחינתו קיימים שני דברים מאוד מיוחדים בשבת זאת: הראשון הוא יום הולדתה של זוגתו עננת והשני הוא היותה של שבת זאת השבת האחרונה לשנת 2018 למניינם"

שאלה הרבנית כרוביה: "למניינם? איזה מניין? האם מניין המנחה הנהוג במקום עבודתו של בעל הבלוג בכל יום חול בשעה שתיים בצהריים?"

 

הסתכלו הרבניות בתמיהה על הרבנית כרוביה והרבנית מושית מיהרה להסביר: "כשיהודים כשרים (ויהודיות כשרות עוד יותר) משתמשים במונח "למניינם" בהקשר לתאריכים, הם מתכוונים לכך שמדובר על תאריכים לועזיים ולא תאריכים יהודים כשרים"

התעקשה הרבנית כרוביה והוסיפה לשאול: "אבל על איזה מניין מדובר?".

 

מיהרה הרבנית רינה לענות: "המילה מנין לא מתארת רק עשרה יהודים גברים מעל גיל בר מצווה אלא משמעותה ספירה ובהקשר זה – ספירת השנים"

הודתה לה הרבנית כרוביה והוסיפה: "כעת הכל ברור לי! תמיד תהיתי למה מדברים על מניינם כאשר גויים אינם כשרים למניין!"

העירה הרבנית רחל: "גויים אינם כשרים כלל!"

הוסיפה הרבנית רינה בחיוך: "ולכן מעולם לא אכלנו אותם…"

 

אמרה הרבנית שרה: "חברותיי היקרות והמכובדות! אני מבקשת להתרכז! רצינו לדבר על שני הדברים המיוחדים לבעל הבלוג בשבת הקרובה והנה כהרגלנו סטינו מהנושא!"

שאלה הרבנית רבקה: "האם בעל הבלוג הוא כשר?"

ענתה הרבנית חסיה: "תלוי איך מסתכלים על זה… מצד אחד הוא יהודי כשר שנולד לאם יהודייה, עבר את גיל המצוות וכמובן לא אוכל מאכלים שאינם כשרים. מצד שני שמעתי שהוא נוסע בשבתות (ר"ל) ולא מניח תפילין כל יום."

הוסיפה הרבנית רינה: "ומצד שלישי כמובן הוא לא מפריס פרסה ולא שוסע שסע ולכן אינו כשר למאכל (למרות שלעיתים הוא מעלה גירה)!"

 

חייכו הרבניות בעצבנות מסוימת והרבנית כרוביה אמרה בהיסוס: "אני עדיין לא בטוחה שהדיון הזה מוביל אותנו לאנשהו… האם מישהי יכולה לתרום קצת מידע לנושא האמיתי של הרשומה?"

שאלו אותה הרבניות מהו הנושא האמיתי והרבנית כרוביה הזכירה: "יום ההולדת של עננת והשבת האחרונה של 2018… כלומר – שני נושאים"

 

אמרה הרבנית מושית: "ככל הידוע לי, לרוב בימי ההולדת של עננת נהוג לצאת לטייל, ליהנות מהפריחה ואולי גם לאסוף פטריות, אך מכיוון שהשנה יום ההולדת נופל על שבת, איננו יכולות להמליץ על טיול הכרוך בנסיעה ובחילול שבת"

הוסיפה הרבנית רינה: "ובסוף שנה נהוג בעדות החילוניים לסכם את השנה שחלפה, אך נראה לי שגם סיכום כרוך בחילול שבת (מכיוון שהוא פעולה חשבונית, הקרובה רעיונית לענייני כספים) ולכן איננו יכולות להמליץ על סיכום השנה בשבת זאת."

 

שאלה הרבנית רחל: "אם כך על מה אנחנו כן יכולות להמליץ?"

ענתה הרבנית שרה: "על איחולי יום הולדת שמח לעננת ואיחול 2019 מוצלחת לכל הקוראות והקוראים!"

 

 

מוסר השכל:  מזל טוב לעננת ו-2019 מוצלחת לכל הקוראות והקוראים!

 

וגם שבת שלום!

 

והרשומה המומלצת היא  –קלוכורטוס בצהוב ולבן – בבלוג של עננת