ליהודים הייתה אורה ושמחה – סיפור לשבת (ול-31.12)

מגיל צעיר למד יהודה (שם בדוי) כמה טוב להיות יהודי. בתור בן לעם הנבחר, ידע יהודה  שהיהודים זכו בכל הקופה.

זכייה זאת התבטאה בעיקר בחג החנוכה: בעוד שהנוצרים האומללים קיבלו רק מתנה אחת ויום חג אחד בחג המולד, חגג יהודה עם שמונה ימים, שמונה נרות, שמונה סופגניות וכמובן שמונה מתנות.

אבל לא רק נצחון המכבים על יום ההולדת של ישוע גרמו ליהודה לשמוח ביהדותו.

שבוע אחרי חג המולד חוגגים הנוצרים את השנה החדשה.

רוב חייו יהודה התייחס בזלזול מסוים לחגיגות האלה. הוא ידע שראש השנה החוקי היחיד חל ב-א' בתשרי (פרט כמובן לראש השנה לאילנות בט"ו בשבט ועוד שני ראשי שנה ידועים פחות).

להמשיך לקרוא ליהודים הייתה אורה ושמחה – סיפור לשבת (ול-31.12)

הנידון: חוסר שביעות רצון משהיה במלונכם

לכבוד: מר מ.  נשרי

מנכ"ל תשלובת מלונות US States

הנידון: חוסר שביעות רצון משהיה במלונכם

שלום רב,

מטרת מכתב זה הינה  לתאר את השתלשלות המאורעות שגרמו לי לחוסר שביעות רצון קיצוני מהשהות במלונכם.
למרות תלונות חוזרות ונשנות אל פקיד הקבלה, מנהל המלון ועוזרתו החיננית ואל שרות הלקוחות שלכם, עדיין לא נעניתי בצורה משביעת רצון.

אי לכך מצאתי לנכון לפנות ישירות אלייך בתקווה כי דרישותיי ההגיוניות לפיצוי הולם ייענו.

ובכן, אם לצטט את מאיר שלו, הדבר היה  ככה:

להמשיך לקרוא הנידון: חוסר שביעות רצון משהיה במלונכם

יום הולדת יש רק פעם בשנה

מוטי (שם בדוי?) מאוד התרגש לקראת יום הולדתו הקרב ובא.  כל שנה הוא התרגש לקראת יום ההולדת מאז שהבין את משמעות המושג.
האם אפשר להאשים אותו? דורות של קרובי משפחה, גננות, מורות ונשות משאבי אנוש חזרו וסיפרו לו שיום ההולדת הוא היום המיוחד שלו – רק שלו. יום אחד בשנה מותר לו לחגוג ולשכוח את חובותיו לעולם.
מותר? אפילו חובה!
אבל איכשהו מוטי לא תמיד הצליח לחגוג את יום ההולדת באופן המניח את הדעת (את דעתו כמובן ולא דעת אחרים – כי זה היה היום שלו).
בילדותו, כשימי ההולדת באמת ציינו התקדמות מהותית בשלבי החיים (כמו למשל האפשרות לעלות במעלית ללא השגחת מבוגר בגיל 14) הוא קצת סבל מכך ששניים מאחיו ואחיותיו הרבים חגגו יום הולדת בהפרש של ימים בודדים ממנו.
מכיוון שכך החגיגה המשפחתית תמיד הייתה משותפת לשלושה ילדים ולא הייתה אותו יום מיוחד רק שלו.

להמשיך לקרוא יום הולדת יש רק פעם בשנה

קבלת שבת בסיפור ורינה (או בלי רינה)

והפעם בפינתנו סיפור לשבת, סיפור טרי מפרי מקלדתי על אהבה גדולה מלאת יצרים חייתיים. והפעם – כפי שחששתם – אהבה שבין גבר לאשה.

וכמובן, גם מוסר השכל בצידו.

מן הסתם לסיפורנו השבוע ישנם שני גיבורים (כפול מהרגיל – אך אל תדאגו, מוסר ההשכל יישאר אחד).

דב (שם בדוי כמובן, כמו כל הסיפור) היה בחור צעיר כבן 23 (למעשה היה כבר בן 24.5 אבל היה נראה כבן 23). להמשיך לקרוא קבלת שבת בסיפור ורינה (או בלי רינה)