הסוכן החשאי העשוי ללא חת גיא אג"ח ישב במשרדו ועסק בצפייה באתרים המתארים סוכנות אויב סקסיות. גיא תמיד דגל באימרה "דע את האויב" והקפיד להתכונן ליום בו סוכנות האויב הסקסיות סוף סוף יפתו אותו.
בעודו בוחן סוכנת ממוצא רוסי- בלונדינית בעלת עיניים כחולות – הוא שמע רעש חזק מהמסדרון. זה נשמע כמו צעדים, אבל לא צעדים אנושיים אלא צעדים של בעל חיים ענקי – פיל, קרנף או דינוזאור.
גיא היה מאומן לכל מצב. אמנם לא למצב של דינוזאור שועט במסדרון, אבל הוא האמין שהוא יוכל להשתמש במה שלמד באימונים אחרים. הוא אחז בתג העובד המפורסם שלו עם המספר 008 ובטלפון שלו (ששימש גם כמצלמה וכקונסולת משחקים) ומיהר לצאת מחדרו.
להפתעתו הרבה הוא לא ראה במסדרון דינוזאור. גם לא פיל או קרנף. אבל במסדרון היה גבר מגודל מאוד לבוש בחליפה בגזרה מיושנת וחובש כובע.
גיא מיד הבין במה מדובר: זהו מחסל שנשלח מהעתיד (או מהעבר)! או אולי מצלמים סרט בסוכנות והגבר במסדרון הוא המפרי בוגארט?
גיא חיפש מצלמות מסביב ומכיוון שלא מצא אותן הא הבין שמדובר במחסל. הוא נשם נשימה ארוכה לפני ההסתערות (או ההמלטות). כנראה שהנשימה הייתה רעשנית כי הגבר המגודל פנה אליו ואמר משהו בשפה בלתי מזוהה. כנראה שפת המחסלים מהעתיד (או מהעבר). גיא (כרגיל) ידע בדיוק מה לעשות: הוא כיוון את הטלפון שלו אל המחסל וקרא בקול רם וברור: "ידיים למעלה או שאני יורה!"
המחסל לא הרים ידיים אבל המשיך לדבר – נראה היה שהוא מנסה שפות שונות, אבל אף אחת מהן לא הייתה עברית או אפילו אנגלית.
בשלב זה יצאה הסוכנת קטיה מחדרה. גיא ניסה לרמוז לה לתפוס מחסה אבל להפתעתו היא פנתה אל המחסל ודיברה איתו ברוסית. הוא הופתע עוד יותר כאשר שמו עלה בשיחה.
קטיה פנתה אליו ואמרה לו כי המחסל הזה (לו היא קראה בטעות "הבלש הפולני") מחפש אותו.
גיא חשב לברוח, אבל הוא לא רצה להיראות כפחדן בפני קטיה לכן הוא הציע ששלושתם ייכנסו לחדרו. התכנית בעיקרון הייתה שהמחסל ייכנס ראשון ואז גיא ינעל אותו בתוך החדר ויברח עם קטיה (אולי אפילו הוא יישא אותה בזרועותיו).
אבל המחסל היה מיומן מאוד והתעקש (במסווה של נימוסים מיושנים) שקטיה תיכנס ראשונה לחדר. הוא אמר משהו בנימת שאלה וקטיה תרגמה – הוא שאל אם יש איזה כיבוד קל כי הוא מאוד רעב.
גיא הציע לו כוס של נסטי אפרסק (אבל הוא ערבב אותו כשהמחסל לא הסתכל) וחבילת וופלים בטעם לימון.
המחסל אכל ברעבתנות (די מוזרה בשביל רובוט) ותוך כדי כך דיבר הרבה בשפה המשונה שהייתה כנראה רוסית. קטיה תרגמה: אותו מחסל (או בלש) אכן נסע בזמן, מן העבר, במיוחד כדי לפגוש את גיא. לא, הוא לא רצה לחסל אותו. הוא רק רצה להבין כיצד שניהם פועלים תחת אותו בלוג בלי להכיר זה את זה כלל.
אולי אם הם יאחדו כוחות הם יוכלו לנצח את כל כוחות הרשע?
אבל מסתבר שהמחסל (שבעצם באמת היה בלש) לא כל כך התרשם מגיא. לדעתו הוא היה רזה מדי והוא לא האמין באנשים רזים.
גיא קצת נעלב. הוא ביקש מקטיה להסביר לבלש שהוא מסתדר טוב מאוד לבד, שאנשים רזים הם בריאים יותר ושהוא בכלל לא מופיע בשום בלוג. למעשה, ככל שהוא חשב על זה יותר הוא הגיע למסקנה שהאיש הקורא לעצמו "בלש פולני" הוא חולה נפש שברח ממוסד סגור כלשהו. (אבל את זה הוא ביקש מקטיה לא לתרגם).
הבלש קיבל את הדחייה יפה. הוא רק שאל אם יש עוד משהו לאכול. גיא אמר שאין לו כלום. הבלש נראה מאוכזב ותך שניות הוא נעלם בתך ענן עשן קטן.
גיא וקטיה הסתכלו זה על זה המומים. אבל גיא התעשת במהרה ובחושיו המחודדים הוא הבין שנקרתה לפניו הזדמנות פז: "את רוצה לבוא אתי לארוחת צהרים?" הוא שאל את קטיה בחיוך.
מוסר השכל: אי אפשר לבטוח באנשים רזים. או שמנים. או כאלה שהן דמויות דמיוניות.
שבת שלום!
תודה לאפרת המפזזת שהציעה לי לכתוב על גיא אג"ח והבלש הפולני יחדיו.
והרשומה המומלצת היא – סיגלים בלבן ובסגול – בבלוג של עננת
החיים שלי (או של אחרים) 