השנה, לראשונה מזה שנים רבות מאוד, לא חגגנו את ליל הסדר כהלכתו, אלא ישבנו במטוס שהמריא לאיטליה.
כבר לפני כמה שנים עננת סיפרה לי על חצי אי בדרום-מזרח איטליה בשם גרגאנו שהוא גן עדן לאוהבי סחלבים (סחלבי בר כמובן).
סיכמנו עקרונית שלכבוד יום הולדת 50 שלה ניסע לטיול ביעד המעניין והפחות מוכר הזה. כמובן לא בדיוק ביום הולדת 50, כי יום הולדתה של עננת חל בחורף והסחלבים פורחים באביב, אלא באפריל שלאחר יום ההולדת.
כמו בהרבה תחומים אחרים, הקורונה שיבשה לנו את התכניות… ביום הולדת 50 של עננת היה סגר. גם לאחר מכן היה לנו קשה לתכנן חופשה בחו"ל… אבל לקראת סוף 2022 (אחרי שלא היינו בחו"ל מאז ספטמבר 2019) החלטנו שהגיע הזמן והזמנו טיסה לאיטליה לאפריל 2023.
כמובן שלא ניתן להגיע מישראל ישירות לגרגאנו. שדה התעופה הבינלאומי הקרוב ביותר (כ-3 שעות נסיעה) הוא בנאפולי ולכן החלטנו להקדיש כמה ימים לאזור נאפולי ורק לאחר מכן לשכור רכב ולנסוע לגרגאנו.
נחתנו בנאפולי ב-5.4 בשעה 22:30 בלילה (לא מצאנו טיסות טובות יותר לצערי). כשחיפשנו מלון או מקום אחר להתארח בו בעיר בדקנו כמה אזורים לפי הביטחון האישי בהם (לא באזור תחנת הרכבת) ולפי המרחק משני אתרים בהם רצינו לבקר – המוזאון הארכיאולוגי ונמל המעבורות. (לא, לא רצינו לבקר בנמל המעבורות. רצינו לבקר באי קאפרי, אליו מגיעים מנאפולי במעבורת).
מצאנו חדר (B&B ) מומלץ באזור הרובע הספרדי שנראה לנו במרחק מתאים מהאתרים האלה.
מה שלא בדקנו ולכן לא ידענו היה שהרובע הספרדי מורכב מרשת של סמטאות צרות בזוויות מעניינות. הופתענו לגלות את התמרונים שנהג המונית נאלץ לעשות כשהוא התקרב ליעד…
החדר – residence san mattia היה בסה"כ מאוד מומלץ ומוצלח – פרט לשתי בעיות קטנות. האחת הייתה שהמעלית הייתה קטנה, צפופה ומוזרה והיה צריך לשלם 20 יורוסנט בכל שימוש בה והשנייה שארוחת הבוקר הייתה נחמדה אבל חסרה מצרכים טריים – בלי פירות וירקות, גבינה או נקניקים… (היו יוגורטים).
התקרה בחדר הייתה מאוד מרשימה:
בבוקר הראשון שלנו בנאפולי נסענו מיד אחרי ארוחת הבוקר למוזיאון הארכיאולוגי. כלומר, רצינו לנסוע מיד למוזיאון, אבל ההוראות של google maps היו מבלבלות והלכנו בהתחלה לכיוון הלא נכון. כשסוף סוף הגענו לתחנת הרכבת התחתית גילינו שגם בתוכה יש לנו הליכה לא קצרה. בקיצור, הדרך התארכה יותר מהמתוכנן.
המוזיאון היה מדהים. גדול ועשיר מאוד התפעלתי מהרבה ממצאים שם. יש במוזיאון הרבה ממצאים מפומפיי כולל פרסקואים, פסיפסים וכמובן פסלים…
כמה דוגמאות שהרשימו אותי:
מהפרסקו הזה התפעלתי בזכות הבעות הפנים של האנשים והעודה שלא מדובר בדמויות אידאליות מושלמות אלא באנשים של ממש:
המפתחות האלה הזכירו לי את המפתחות שראיתי במוזיאון ישראל מתקופת המרד הגדול. נראה שיש מפתחות שלא השתנו הרבה באלפיים השנה שחלפו:
התרנגולים בפסיפס הזה נראים ממש חיים:
ולגברת הזאת קראנו "המונה ליסה של פומפיי":
אחרי שסיימנו עם המוזיאון, או שנגמר לנו הכוח להמשיך לשוטט בו, יצאנו לטיול בנאפולי לפי מסלול מומלץ שקיבלנו מקרובת משפחה של עננת שהיא מדריכת טיולים מומחית לאיטליה.
נאפולי היא עיר מאוד מעניינת ומאוד אינטנסיבית… הרבה אנשים בכל מקום והרבה תנועה.
כמובן גם הרבה כנסיות והרבה חנויות לתיירים.
עוד דבר שמאפיין את נאפולי זה אהבה מומחשת היטב לקבוצת הכדורגל המקומית ולכוכב העבר שלה מראדונה. כמות התמונות שלו פשוט מדהימה. אפשר לחשוב שהוא הקדוש המגן של העיר, אבל אנחנו יודעים היטב שהוא הקדוש החלוץ של העיר…
הלכנו הרבה ברגל והתעייפנו… כשהגענו יחסית קרוב לחדר שלנו עצרנו לארוחת ערב וחזרנו לחדר. בכך תמה היממה הראשונה שלנו בטיול הזה לאיטליה.
אני מתכוון לפרסם בבלוג עוד כמה רשומות על הטיול הזה, אבל באמת לא יודע מתי אצליח לפרסם את הבאה… את זאת לקח לי יותר משבועיים (ברוטו) לכתוב.
והרשומה המומלצת היא – האיש הקטן – בבלוג של שיק
החיים שלי (או של אחרים) 