חג מתן תורה – סיפור לשבועות ולשבת

מתן (שם בדוי) היה ילד רגיל – עד לתחילת כיתה ב'.
אתם ודאי מתחילים לחשוב על הטראומות שמתן חווה בכיתה ב' – מורה מתעללת, חרם חברתי או שיעורי בית קשים – אבל אתם טועים בגדול. לא מדובר בטראומה, אלא בסיפור אהבה.  

כבר בתחילת שנת הלימודים שמע מתן כי בקרוב ייחגג בכיתה "חג מתן תורה" –לא, לא חג השבועות, אלא חגיגה אמיתית (כלומר עם עוגות שוקולד ולא עוגות גבינה) במסגרתה יקבלו התלמידים ספרי תורה.
מתן התאהב מיידית ברעיון של חג מתן תורה. לא (רק) בגלל עוגות השוקולד אלא גם בגלל ההזדמנות החד פעמית כמעט לקבל לידיו ספר תורה שיהיה לגמרי שלו.

היו לו הרבה תכניות לספר התורה הזה. הוא חשב לקרוא בו לפני השינה ואז לשים אותו מתחת לכר לכל הלילה, לקחת אותו איתו כשהוא הולך לים או לקניון וכמובן לנשק אותו באהבה אם במקרה הוא יפול.

הוריו של מתן היו קצת מודאגים לשמע התכניות המפורטות של בנם (עליהן הוא חזר פעמים רבות באוזניהם).
הם לא ממש הבינו מאיפה הגיעו הרעיונות האלה.  מתן היה בן יחיד, כך שהרעיונות לא הגיעו מאחיו הגדולים. ההורים לא היו דתיים ובוודאי מעולם לא נישקו ספר תורה (למעשה הם כמעט לא נישקו זה את זה).

החברים הקרובים של מתן לא סיפרו סיפורים דומים (לפחות לא כשביקרו אצלו בנוכחות הוריו).

נשאר רק אדם אחד להאשים: המורה.

ההורים המודאגים מיהרו לפגוש את המורה (ששמה הבדוי היה אורה) כדי לדרוש ממנה להפסיק לשטוף את מוחו של בנם ברעיונות הזויים שכאלה. ללא ספק הייתה פה הדתה לא מאוד סמויה שאין מקומה בבית ספר חילוני.

להפתעתם המורה הייתה שותפה לדאגה.

מסתבר שהיא לא הייתה המקור להדתה ולמעשה ככל שהיא ידעה רק מתן התלהב כל כך מטקס מתן התורה הצפוי (מסתבר שרק הוא קרא לכך "חג מתן תורה") והמורה הניחה שההתלהבות הגיעה מהוריו…

ההורים היו כעת מבולבלים. לאחר התלבטות קשה הם החליטו להתקין תוכנת מעקב על הטלפון של מתן כדי לגלות מהיכן הגיעו ההשפעות הזרות והפסולות המסכנות כל כך את בנם.

לאחר מחקר מקיף באינטרנט הם בחרו את התוכנה הטובה ביותר, אך כשהם ניסו להתקין אותה הם גילו שהיא כבר מותקנת על הטלפון של מתן… רק כעת הם נזכרו בפרשה האומללה מכיתה א' כאשר מתן התעקש לאמץ כלב והם התקינו את התוכנה כדי לגלות מי מחבריו של מתן מנסה להשפיע עליו בכיוון מסוכן זה.

התוכנה הופעלה (שוב) בהצלחה וכבר אחרי ימים מעטים בלבד נראה שנמצא האשם: בדרכו לבית הספר מתן התעכב יותר מדי זמן ליד הכניסה לבית חב"ד המקומי. כעת הכל היה ברור (כמעט). ההורים הנזעמים מיהרו לבית חב"ד ותקפו בחריפות (מילולית בלבד) את האברך התורן שהציע להם להניח תפילין (טוב, רק לאבא של מתן).
האברך הכחיש בתוקף כל היכרות עם מתן או שיחוד ילדים חילוניים מתחת לגיל מצוות.

תחקיר קצר בקרב שאר האברכים, הרבנים וסתם שב"בניקים העלה חרס (שאפילו לא היה עתיק).

להורים לא נותרה הרבה ברירה. הם לקחו חופש מהעבודה וארבו ליד בית חב"ד בניסיון נואש לגלות מי משחית כך את בנם הרך.
לאחר כמה ימים חסרי תוצאות הגיע הרגע הגדול. ממקום מחבואם ההורים ראו את מתן מגיע בצעד בוטח לכיוון בית חב"ד ו… נעצר ליד דוכן הגלידה הסמוך.

מוכר הגלידה הצעיר חייך אל מתן ושאל: "מה נשמע מתן? כבר הגיעה תורה?"

מתן ענה: "עוד לא… אבל המורה אמרה שבקרוב מאוד יגיע".

המוכר חייך ונתן למתן כדור גלידה בגביע ומתן הלך לדרכו.

ההורים חיכו עוד קצת במחבוא וכשמתן התרחק מספיק הם מיהרו אל מוכר הגלידה כדי להבין מה בעצם קרה פה.

התשובה הייתה בעצם פשוטה: מוכר הגלידה היה מאוהב במורה של מתן, אבל היא תמיד אמרה לו שעוד לא הגיע תורה להיכנס לזוגיות. המוכר החליט לשחד את התלמידים כדי שיספרו לו מתי יגיע תורה של המורה לזוגיות והוא יוכל לתפוס את ההזדמנות.

מתן גילה נכונות לעזור וסיפר למוכר על כך שהמורה הבטיחה שבקרוב יגיע תורה ואפשר יהיה ללכת איתה לים, לנשק אותה וללכת לישון איתה…

מוסר השכל: תורה לי אורה לי

חג שבועות (ומתן תורה) שמח ושבת שלום!

והרשומה המומלצת היא  – בעקבות הגולם: מהגולם מפראג עד הגלמית מניו-יורק – בבלוג של שלומית עוזיאל

השרביט החם – מאכלי שבועות

במדור השרביט החם  הוצע לנו לכתוב על מאכלי שבועות.  הנושא הוא די פתוח, יש שיחשבו שמן הסתם אבחר באפשרות הרביעית המוצעת, בגלל קרבתי הבלתי מוכחשת לעורך:

" אפשר (כמו שאני עושה כמעט כל שנה) להתלונן על המיתוג של שבועות כ"חג החלב" ועל ניצול החג ע"י חברות מוצרי החלב הגדולות ועל ניצול הפרות"

אבל אבחר בדרך הקשה והמקורית ולא אכתוב אף מילה על נושא זה, אלא אחלק את הרשומה – כמקובל בצה"ל – לשלושה חלקים:

חלק ראשון: מאכלי שבועות מילדותי

בתור ילד גדלתי במשפחה דתית, שהפכה פחות ופחות דתית ככל שהתבגרתי. כמובן שאכלנו ארוחת שבועות.

כמובן שלא אכלנו בשר בארוחת שבועות – אבל למען האמת ברוב הארוחות לא אכלנו בשר.

אני זוכר בבירור שלשבועות אמי הייתה אופה עוגת גבינה. לא מדהימה, אבל מתוקה ככה שזה היה טעים.

נדמה לי, אבל אני לא בטוח לחלוטין שבארוחות שבועות אצל סבתי היינו אוכלים גם בלינצ'ס במילוי גבינה ואיכשהו זכורה לי גם עוגת ביסקוויטים שאמי הייתה מכינה – משכבות של ביסקוויטים וגבינה לבנה בתוספת סוכר.

מה אכלנו חוץ מזה בשבועות? אני ממש לא בטוח… די ברור לי שלא מאכלי חלב. לא פסטה ברוטב שמנת, לא פיצה ואפילו לא בורקס גבינה…   אבל אני די בטוח ששבענו בארוחות אלה.

חלק שני – ומרכזי – מדוע נהוג לאכול מאכלי חלב בשבועות?

כולם, או לפחות הרבה אנשים, יודעים שאנו אוכלים מאכלי חלב בשבועות כי התורה נמשלה לחלב ושבועות הוא חג מתן תורה.

לפני שנים קראתי בתפוז ברשומה שפירטה את שש הסיבות המסורתיות לאכילת מאכלי חלב בשבועות. כן, יש לפחות שש סיבות לכך. כתבתי אז סיפור חכמים שתהה לגבי ההיגיון בסיבות אלה.

יש לי הזדמנות כעת לחזור על כך וכמובן שאעשה זאת…

הנה מאמר שמסכם את שש הסיבות הנ"ל. לא חייבים להיכנס לקישור, להלן הסיבות ומה שאני חושב עליהן:

1. הסיבה הראשונה היא שרק בעת קבלת התורה קיבלנו את חוקי הכשרות ולכן מרגע זה כל כלי הבישול והבשר הפכו ללא כשרים. לא נותרה ברירה לעם אלא לאכול מאכלי חלב.

ואני אומר… כיצד בישלו ואכלו בני ישראל את מאכלי החלב האלה? האם באותם כלים בהם בישלו ואכלו קודם בשר? זה הופך את מאכלי החלב ללא כשרים גם כן!

אבל מגדיל לעשות המאמר וקובע כי   " מדהים להיווכח, שאותו יום בהר סיני היה הפעם הראשונה שבני ישראל אכלו מאכלי חלב. יש איסור כללי של "אכילת איבר מן החי" (חלק מחיה שלא מתה), שלכאורה כולל גם חלב, תוצר הנובע מבהמה חיה. 'איסור איבר מן החי' הוא משבע מצוות בני נח, שאותן שמרו בני ישראל גם לפני מעמד הר סיני (ואשר חלות על כל בני האדם מאז ימי נח)."

אני אכן נדהם. המאמר הזה בעצם קובע באופן חד משמעי שאסור באיסור חמור לאכול מוצרי חלב לכל בני האדם בעולם. קשה לי להבין את ההיגיון האומר כי  עד למתן תורה היה אסור לנו לאכול חלב כי זה "איבר מן החי" אבל מרגע שניתנה התורה מותר לאכול את אותו איבר מן החי…

2. הסיבה השנייה היא המוכרת ביותר לדעתי – התורה נמשלה לחלב. אבל למה? שוב אצטט את המאמר – "בדיוק כפי שהחלב יכול לסעוד ולקיים את הגוף האנושי (הנקת תינוק), כך גם התורה מספקת את התזונה הרוחנית הדרושה לנשמת האדם."

גם על כך יש לי השגות. השאלה הראשונה העולה בדעתי היא מדוע אנו צריכים לאכול את התורה ביום חגה. אבל השאלה היותר חשובה היא מדוע אנו לא יכולים לאכול מאכלים אחרים היכולים לסעוד ולקיים את  הגוף האנושי בעת בגרותו. אנחנו (לפחות רובנו) כבר לא תינוקות. ואם כבר מזכירים תינוקות יש לי גם שאלה קנטרנית – מדוע אוכלים מוצרים מחלב פרה בשבועות ולא מחלב אם?

3. הסיבה השלישית היא מקורית במיוחד: חלב בגימטרייה = 40. משה שהה על הר סיני 40 ימים ולילות לפני שקיבל את התורה ולכן הגיוני לאכול מאכל שבגימטרייה הוא 40.

אני חושב שאני לא צריך לכתוב הרבה על חוסר ההיגיון שבנימוק זה אבל אכתוב שגם "גזל" = 40 בגימטרייה ולכן לפי אותו הגיון נהוג לגזול בשבועות.

4. הסיבה הרביעית היא ההזויה שבהן לדעתי. מסתבר שעפ"י הזוהר כל אחד מימי השנה שקול לאחת משס"ה (365) מצוות לא תעשה שבתורה ויומו של חג השבועות שקול למצוות לא תבשל גדי בחלב אימו.

קודם כל, קשה לי עם המספר הזה. 365 ימים יש בשנת שמש ולא בשנת ירח. בשנה עברית (לא מעוברת) יש כידוע 354 ימים (שישה חודשים של שלושים יום ושישה של עשרים ותשעה יום).

האם הזוהר נוהג למנות את הימים לפי שנת שמש?

אבל נניח לרגע שהנימוק הזה נכון וחג השבועות הוא היום של מצוות "לא תבשל גדי בחלב אמו".  יש כל כך הרבה מאכלים שאנחנו יכולים לאכול ביום זה שאינם גדי בחלב אמו… אפילו גדי (לא בחלב אמו). אז למה דווקא מאכלי חלב?

5. הסיבה החמישית גם היא מוזרה קצת. מסתבר שאחד השמות של הר סיני הוא "הר גבנונים". המילה גבנונים מזכירה כמובן גבינה ולכן לכבוד קבלת התורה על הר גבנונים מומלץ לאכול גבינה.

אבל אחד השמות היותר מוכרים של הר סיני הוא כמובן "הר סיני" ולכן נראה לי יותר הגיוני לאכול בשבועות אוכל סיני או לכל הפחות סינייה (בשר עם טחינה).

6. הסיבה האחרונה היא מעט מסובכת וגם מדהימה לא פחות מסיבות 3 ו-4. להלן התקציר:
משה רבנו נולד בשביעי באדר ונשאר בבית עד גיל שלושה חודשים  בו הונח בתיבה על הנילוס – בדיוק ביום ו' בסיון שהוא חג שבועות.
לאחר שנמצא ע"י בת פרעה משה סירב לינוק חלב של נשים מצריות (בגלל שפיו היה חייב להישאר טהור!) ולכן נמצאה לו מינקת יהודיה כשרה – אמו הביולוגית. כך יוצא שמשה רבינו ינק חלב בשבועות ולכן גם אנחנו אמורים לאכול מאכלי חלב בשבועות.

חלק מוזר אחד בהסבר הוא הסירוב של משה לינוק חלב של אישה לא יהודייה. לא ידעתי שחלב אם של אישה לא יהודייה הוא טמא אבל מחיפוש קצר באינטרנט מצאתי שיש דעות (גזעניות ומטופשות) האוסרות על חלב אם לא יהודייה.

אבל החלק המוזר באמת בהסבר הוא עניין הקשר בין הנקתו של משה ב-ו' בסיון לאכילת מאכלי חלב ביום זה. סביר להניח שמשה ינק חלב אם גם בשלושת החודשים בהם שהה בבית – כלומר גם בפורים, בפסח, ביום העצמאות ובל"ג בעומר. אם כך, אנו יכולים לאכול מאכלי חלב בחגים אלה באותה מידה של היגיון.

(אולי תאמרו שבזמן שמשה היה תינוק עדיין לא נחגגו פורים, פסח, יום העצמאות ול"ג בעומר ותצדקו בכך, אבל גם שבועות עדיין לא נחגג).

לנושא זה הוסיפה בתי במקור עוד טענה הגיונית – מאכל מתאים לשבועות הוא "משה בתיבה" (נקניקיות בבצק).

עד כאן מדוע אוכלים מאכלי חלב בשבועות.

חלק שלישי: מתכון ל"עוגת גבינה" טבעונית

פטור בלי כלום אי אפשר. מכיוון שאחת ההצעות שלי הייתה לפרסם מתכון למאכל שבועות, אני מפרסם פה מתכון למאכל שבועות שהכנתי כמה פעמים בשנים האחרונות. זה לא בדיוק עוגה ובטח לא גבינה, אבל זה מתוק וטעים ועגול וגם לא טבעונים אהבו לאכול.

את המתכון המקורי קיבלתי ממישהי שעבדה אתי כך שאני לא יכול לתת קרדיט למי שיצר את המתכון במקור. אני חייב לציין שאם הייתי מקבל את המתכון בלי לראות ולטעום קודם את התוצאה הסופית לא הייתי מנסה אפילו להכין אותה כי המתכון נראה קצת הזוי, אבל התוצאה נהדרת.

להלן המתכון:

לתחתית

1.5 כוסות אגוזי קשיו לא קלויים

8 תמרים (מג'הול)

1/4 כוס שמן קוקוס

1 כף מיץ לימון טרי

קורט מלח

לטחון במעבד מזון לעיסה. לשטוח בתבנית. להקפיא בזמן הכנת המלית.

למלית

3 כוסות אגוזי קשיו לא קלויים

3/4 כוס מיץ לימון
3/4 כוס סירופ מייפל 
3/4 כוס שמן קוקוס
1 כפית תמצית וניל
1/4 כוס מים

לטחון את כל המרכיבים בבלנדר, למרוח על התחתית ולהחזיר למקפיא לשעה

שכבה עליונה

  2 כוסות תות שדה
1/2 כוס תמרים

טוחנים בבלנדר, מורחים על העוגה ומחזירים למקפיא עד שקופא (המתכון המקורי אמר 5 שעות אבל לקח הרבה פחות זמן)

קישטתי בפרוסות תות לפני שקפא

תוספת 26.5.23 – הכנתי את העוגה לארוחת שבועות וצילמתי (תמונה לא מאוד מוצלחת)

חג שבועות שמח לכולם!

.

והרשומה המומלצת היא – ניו אורלינס – בבלוג של adiad

סיפור חכמים לשבת שאחרי פורים ויום האשה הבינלאומי

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבני ברק ועסקו בהלכות פורים שחל ביום שלישי.

לאחר כשעתיים של פולמוס מחכים אמר לפתע רבי עקיבא: "האמת היא שאינני מבין מה כל כך מיוחד בחג פורים החל ביום שלישי. הלא יום שלישי יום חול הוא ואין כל שוני בינו לבין כל יום חול אחר"

ענה רבי אלעזר: "גם אני תהיתי לגבי נקודה זו, אך נזכרתי בהבדל חשוב בין יום שלישי לבין כל יום חול אחר: ביום שלישי נאמר פעמיים כי טוב!".

והוסיף רבי אליעזר:"וללא קשר ישיר, אנו חייבים למצוא נושא לדון בן כדי שקולנו נשמע גם בקרב קוראים חילוניים שאינם אורחים תדירים באוהלה של תורה!"

אמר  רבי ששון: "צודקים אתם מכובדי ועל כן יש להתפלסף במשנה תוקף בהלכות החג ולהוסיף להן נופך אקטואלי כמו לדוגמא דיון בזכויות האשה."

שאל רבי שמחה: "זכויות האשה? מה עניין שמיטה להר סיני?"

ענה לו רבי יוסף בעל הנס: "זה ברור! כשם שהלכות השמיטה ניתנו בהר סיני כך כל שאר המצוות, ההלכות והאיסורים ניתנו למשה בהר סיני במעמד מתן תורה! לא סתם שהה משה על ההר ארבעים יום וארבעים לילה!"

ענה לו רבי שמחה: "את זה אני (כמובן) יודע… התכוונתי לשאול מה הקשר של זכויות האשה לפורים"

אמר רבי שמעון בעלה של רינה: "אולי בזכות 'ונהפוכו' בחג הפורים ניתנות זכויות לנשים?"

השתיקו אותו מיד כל החכמים ורבי יהושע לחש: "הס רבי שמעון! אינך יודע כי לבלוג יש קוראות רבות ואיננו רוצים להדירן? סייג לפופולאריות שתיקה!"

השתתק רבי שמעון (ואף סימס התנצלות לרינה אשתו שתחיה) ורבי ששון שאל: "האינכם יודעים כי השנה פורים חל לא רק ביום שלישי אלא גם יום לפני יום האשה הבינלאומי (ושושן פורים חל ביום האשה ממש)?"

שאל רבי בוריס: "יום האשה הבינלאומי? האם זה חג מדאורייתא?"

ענה לו רבי ששון: "לא בדיוק מדאורייתא, העוסקת בעיקר בחגים דתיים… אבל בכל זאת יום חג הוא המוקדש לזכויות האישה, הישגיהן של הנשים בתחומים שונים, השתלבותן בחברה ומאבקן המתמשך לשוויון"

שאל אותו רבי עקיבא: "ומאין אתה יודע כל זאת?"

ענה לו רבי ששון: "ראיתי משהו על זה בשלטים בדרכי לכאן"

בדקו החכמים בגוגל על מה ולמה חוגגים את יום האשה הבינלאומי ומצאו כל מיני טענות מוזרות שהם נטו לא להסכים אתן.

אמר רבי אלעזר: " עדיין נשים מרוויחות בממוצע פחות מגברים? יודע אני בוודאות כי נשותינו מרוויחות יותר מאיתנו!:

אמר רבי אליעזר: " עדיין נשים מרוויחות בממוצע פחות מגברים על ביצוע אותה עבודה?  יודע אני בוודאות כי גברים אמיתיים אינם עובדים!"

אמר רבי ששון: "עדיין רוב המשרות הבכירות בסקטור העסקי והציבורי מוחזקות בידי גברים? העיקר הוא שבעולמה של תורה כל המשרות מוחזקות ע"י גברים!"

עצר אותם רבי שמחה וקרא: "אבל רבותיי! מדוע שמים אתם יום חשוב זה לחוכא ואיטלולא? לא די בכך שכל יום הוא יום הגבר שאנו לא מוכנים להקדיש לנשותינו שיחיו אפילו את יום האשה החל בשושן פורים?"

הסתכל רבי שמעון בעלה של רינה על רבי שמחה במבט בוחן, ניגש אליו בצעד מהיר וקרע את המסכה מעל פניו. ואכן, כפי שחשד – הייתה זו רינה אשתו מחופשת לרבי שמחה!

הרבנית רינה לא התבלבלה. היא מיד קרעה את המסכה מעל פניו של רבי שמעון ולעיני החכמים הנבוכים התגלה לא אחר מאשר רבי עקיבא! מיד נפנו הרבנים לקרוע את המסכה מעל פניו של רבי עקיבא…

וכך המשיכו החכמים לקרוע את המסכות זה מפניו של זה (או זו) עד שהגיעו תלמידיהם (המחופשים) וכיבדו אותם באוזני המן.

מוסר השכל: גם יומיים אחרי פורים מותר לכתוב שטויות (אני מקווה)

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – למדור השרביט החם – לכבוד פורים – מהי תחפושת החלומות שלכם? – בבלוג של Empiarti

שבועות חג החלב – סיפור לשבת ולחג

כשאמא של יוגורט (שם בדוי, שמו האמיתי היה מילקי) לקחה אותו מהגן, היא שאלה אותו כמו בכל יום: "איך היה ביום בגן?" ויוגורט ענה, כמו בכל יום: "כיף!"

אמא (ששמה הבדוי היה דניאלה) לא התרגשה מהתשובה הצפויה והמשיכה לשאול (כרגיל): "מה למדתם היום בגן?"

"למדנו על חג החלב" – ענה יוגורט בשמחה.

"חג החלב?" – שאלה אמא. היא אמנם ידעה שבשנים האחרונות יצרניות החלב ניכסו לעצמן את חג השבועות, אבל קצת הופתעה מכך שזה הגיע לגן.

יוגורט הבין שהוא טעה במשהו. אחרי מחשבה מאומצת הוא תיקן את עצמו ואמר: "חג מתן חלב".