שבועות רבים לפני החג הקדוש וולנטיין דיי (על שם האדמו"ר הקדוש וולנטיין זצוק"ל זיע"א), חיפש עונג (שם בדוי) דרכים חדשות ומקוריות להפתיע את אהובתו אהובה (שם בדוי גם כן) ולבטא את גודל אהבתו רבת השנים אליה.
עונג הקפיד כבר שנים רבות לקנות לאהובתו מתנות בכל וולנטיין דיי ובכל ט"ו באב. הוא לא רצה שיהיה לאהובה ספק – אפילו הקטן ביותר – באהבתו אליה והוא היה משוכנע שאם חלילה לא יקנה מתנה ליום האהבה (העברי והלועזי) או ליום ההולדת או ליום הנישואים אהובה תחשוד שהוא כבר לא אוהב אותה.
מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שיצאו יחדיו לקניות לקראת שבת המלכה והחג השני של פסח בסופרמרקט גדול וזול במיוחד בבני ברק.
אמרה הרבנית רחל: "מאוד מדכא לערוך קניות במהלך חג הפסח. מראה הניילונים המכסים מדפים רבים גורם לי למחשבות שליליות"
הסכימה איתה הרבנית שרה והוסיפה: "קשה גם לבנות תפריט לארוחת החג השני – כזה שלא יכיל חמץ (כמובן), לא יזכיר יותר מדי את הארוחה של ליל הסדר וגם יכיל אוכל טעים"
שאלה הרבנית רבקה: " מה כל כך נורא בארוחה שתזכיר את הארוחה של ליל הסדר?"
כבכל שנה, בהתקרב חג האהבה הלועזי (הידוע בשם וולנטיין דיי) התחילה ולרי (שם בדוי) לחשוב על המתנה המקורית בה היא תפתיע את אהובה ביום החג.
ברוב השנים המתנה המקורית הורכבה משוקולדים (לרוב בצורת לבבות בעטיפה אדומה) וברוב השנים אהובה (שהתחלף מפעם לפעם) הפתיע אותה בתמורה בזר פרחים (ולעיתים גם בשוקולד בצורת לבבות).
אבל השנה ולרי החליטה לבחור במתנה מקורית באמת. מתנה שתבטא באופן הטוב ביותר את אהבתה הגדולה לאהוב ליבה (הנוכחי). מתנה שתשדר לו שהיא באמת חושבת עליו ואוהבת אותו.
החיים שלי (או של אחרים) 