גברים מכים (סיפור לשבת)

לשם שינוי היה זה דווקא יום אביבי אפור בעיר הגדולה וורשה. כשיצאתי מביתי השכם בעשר בבוקר (מיד לאחר זריחת החמה ואכילת ארוחת בוקר קלה) הייתי אחוז בשרעפים. חשבתי כמובן על פרשה שחקרתי על טבעת שאבדה ונמצאה. המיוחד באותה טבעת היה שהיא אבדה בארץ התורכים ונמצאה בפלסטינה א"י.

הכיצד ייתכן כי טבעת נישואים פשוטה נדדה לבדה את המרחק הרב הזה בדרך לא דרך ובלא שנפלה בידי שודדים רצחניים שכידוע שרצו בדרכי הלבנט?

עצרתי כהרגלי בבית הקפה שבאמצע הדרך בין ביתי לבין תחנת הפוליציה והמשכתי להרהר בפרשת הטבעת על כוס קפה. דמיינתי לי את הטבעת כמעין סופגנייה גדולה עם חור באמצעה (שמעתי שיש כאלה סופגניות באמריקה!) ולכן הזמנתי לי שתי סופגניות לצד הקפה.

לפתע פרצה מהומה מחוץ לבית הקפה. אנשים החלו לרוץ ולצעוק. בזווית העין קלטתי גבר צעיר מנופף במקל גדול. זה חייב פעולה מיידית! סיימתי את הקפה והסופגניות ויצאתי בחיפזון תוך שאני מסביר לבעל בית הקפה כי אני נקרא לפעילות משטרתית דחופה ואסלק את החשבון בהזדמנות אחרת.

חלוקת התפקידים בבית – או מי עוזר למי?

במדור השרביט החם מוצע הפעם לכתוב על נושא התפקידים במשפחה.

הניסוח של הכותרת גרם לי לחשוב (מסתבר שבטעות) שההשראה לנושא באה מהרשומה שלי בנושא הבקשות  שם כתבתי –

 אני כמעט לא מבקש מבני המשפחה שיעזרו לי בעבודות הבית (ולמה בכלל ש"יעזרו לי"? למה שלא סתם "ישתתפו"?)

אז אני אכן כמעט לא מבקש עזרה גם בבית. אבל כמה אני באמת עושה?  האם יותר מדי?

תמיד האמנתי בשוויון בין בני הזוג. כשהייתי ילד אמי הייתה "עקרת בית" ואבי עבד ופרנס את המשפחה. בכל זאת ראיתי אותו משתתף בעבודות הבית בזמן המועט יחסית בו הוא היה בבית. כשגדלתי באמת לא הבנתי למה הרבה פעמים מצפים מנשים שעובדות במשרה מלאה גם לטפל בבית ובילדים אבל מגברים מצפים רק "לעזור" לנשים.
אני חושד שפרט להנקה גברים מסוגלים לבצע את כל המטלות הקשורות לבית ולילדים לא פחות טוב מנשים.

בלדה לנאיבית (סיפור ושיר לשבת)

המטופלת של שעה ארבע הייתה חדשה – הגיעה למפגש היכרות ראשוני ללא תשלום – אבל משום מה היא נראתה לי מוכרת מאיפשהו.
ניסיתי לאמץ את זכרוני ולמקם אותה באירוע כלשהו מחיי, ללא הצלחה.
חייכתי אליה, הסתכלתי בדף ואמרתי: "תמימה, נכון? שבי בבקשה"

איך להיות יפה

אחד הנושאים המטרידים אותי מאוד בעשר השניות האחרונות הם איך להיות יפה.

יש שיאמרו שלגבר בגילי לא יאה לעסוק במחשבות כאלה והוא צריך להתמקד בשאלה איך לעשות כסף. אחרים יאמרו שבין כה אין לי סיכוי אז חבל לבזבז את הזמן בהזיות.

אבל אני לא חושב ולא כותב על השאלה הפרטית  "איך אני יכול להיות יפה" אלא על השאלה האוניברסלית המטרידה רבים מבני האדם ואולי עוד יותר מבנותיו.

מצאתי כ-3,200,000 תוצאות בגוגל לחיפוש "איך להיות יפה"  ולפחות התוצאות הראשונות מדברות על חפיפת השערות, משיחת לק ושימוש נכון באיפור.

אני רוצה לענות על השאלה באופן קצת שונה.

(הערה חשובה: ברור לי שאת/ה יפה וקורא/ת את הרשומה רק מתוך עניין אקדמאי. כל הקוראים וחלק מהכותבים בבלוג שלי יפים).

פטריק קים איש הקרטה (סיפור לשבת)

פטריק (שם בדוי כמובן) התעורר בבוקר עם קצת כאב ראש. הוא ידע כבר אתמול שהוא שתה יותר מדי ושיהיו תוצאות לכך, אבל הכל היה בשליטה.

אחרי כוס קפה שחור הוא כבר התאושש כמעט לחלוטין, אבל כדי להרגיש אדם מושלם שוב הוא נכנס  למקלחת זריזה.

הוא התפשט והביט על עצמו במראה. הוא אהב את מה שהוא ראה.

אם אפשר היה לתאר במילה אחת את מראהו של פטריק המילה היתה כמובן "מסוקס".

אבל למה להסתפק במילה אחת כשניתן להכביר מילים?

פטריק היה גבוה – בגובה של כמעט שני מטרים. גופו היה שרירי ומסוקס. עיניו היו עזות הבעה וסנטרו הגברי היה… מאוד גברי.

הוא היה דוגמא מצוינת לגבר המושלם. חזק, מוכשר ועשוי ללא חת.

ארבעת המינים (סיפור לסוכות ולשבת)

מעשה בלולב, אתרוג, ערבה והדס שישבו להם בלילה בסוכה וחיכו לאושפיזין שיגיעו. מזג האוויר אמנם היה נעים, אבל חוסר הוודאות לגבי עתידם הטרידה אותם.

לאחר דקות ארוכות של שתיקה משותפת פתח הלולב ואמר: "מתגעגע אני לימים בהם הייתי מחובר לעץ הדקל הגבוה. בחלומותיי הגרועים ביותר לא חשבתי שאנותק ממנו ולא אזכה לראות אותו שוב וליהנות מפריו"

מיהרו לנחם אותו חבריו לצרה והאתרוג אמר: "הסתכל על הצד טוב: כולנו זכינו לבקר בסוכה ירוקה – ואם אני לא טועה מדובר בסוכת שלום! מעודי לא חשבתי שאזכה לשהות בסוכת שלום"