008 והשנה החדשה

הסוכן החשאי גיא אג"ח בעל הרישיון לאופנוע קל עד 125 סמ"ק ישב במשרדו מול המחשב דרוך ומוכן לפעולה.

אמנם הוא עסק בגלישה באתרי אינטרנט שעיקרם תמונות ולא מלל, אבל הוא היה מוכן לכל – בעיקר לסגירת הדפדפן אם מישהו ייכנס לחדרו במפתיע.

לפתע נשמע צליל חשוד. כראוי לסוכן מאומן, גיא סגר מיד את מסך הדפדפן ושלף את אקדחו (שהיה גם פותחן בקבוקים וסימניה לספרים).
הוא הסתכל מסביב אך לא ראה כל דבר חשוד.

בקור רוח וביעילות הוא מיהר לנתח את האירועים והגיע למסקנה שהצליל החשוד נשמע מתוך המחשב שלו.

לאחר שפסל את האפשרות כי סוכנת אויב זרה ויפיפייה מסתתרת בתוך המחשב שלו, הוא הגיע למסקנה כי הצליל החשוד כבר נשמע בעבר.

008 – המשימה הראשונה

אחרי שפרסמתי את הסיפור הראשון של 008 וחיכיתי עד בוש לדרישת הקהל לפרסם את הסיפור השני (במקור מיוני 2014) החלטתי שגם אני סוג של קהל ואני יכול לדרוש מעצמי לפרסם אותו.

תקציר האירועים עד כה: הסוכן גיא אג"ח בעל הרישיון לאופנוע קל עד 125 סמ"ק קיבל קידום מפתיע ומונה לסוכן אפס אפס שמונה.  הוא קיבל תג עובד חדש וקטלני וכעת הוא מוכן למשימה הראשונה שלו עם התג החדש.

ולהמשך הסיפור…. (אבקש את הקוראים לדמיין כי מוזיקה דרמטית נשמעת ברקע).

008 והיום הקצר בשנה

גיא אג"ח, הסוכן החשאי בעל הרישיון לאופנוע קל (עד 125 סמ"ק) ובעל תג העובד מספר 008 התעורר באמצע הלילה בגלל רעש חשוד.
זה היה מין צפצוף אלקטרוני מאיים שהלך והתגבר ככל שחלפו השניות.
בחושיו החדים הבין גיא מיד כי סוכני אויב (או – יותר סביר – סוכנות אויב ) הצליחו להשתיל בדירתו פצצה רבת עוצמה שבוודאי תתפוצץ בקרוב.

גיא לא נכנס ללחץ. שנים של אימונים הכינו אותו לרגע זה ממש. הוא ידע שכל מה שהוא צריך לעשות זה לאתר את הפצצה (זה לא אמור להיות מסובך: היא תהיה גדולה עם שעון דיגיטלי בוהק והרבה חוטים) ואז לנתק את החוט האדום. או אולי זה היה הכחול?  כמעט לראשונה בחייו גיא היסס. הוא לא היה בטוח אם צריך לנתק את החוט האדום או הכחול!

לו רק הצפצופים היו מפסיקים, הוא היה יכול להתרכז ולהיזכר בפתרון הנכון… לפתע הוא הבין שהוא יכול להפסיק את הצפצופים!  הוא זינק מהמיטה כסוכן חשאי המזנק ממיטתו והפסיק את הצפצוף של השעון המעורר שלו (שהיה גם טלפון חכם, פלטפורמת משחקים, מכשיר ניווט ופנס רב עוצמה).

בשקט שהשתרר גיא יכול היה להתרכז ולהבין שזה ללא ספק החוט הכחול. אבל כעת הייתה לו עוד תעלומה לפתור: מדוע השעון המעורר שלו צלצל באמצע הלילה?  גיא בחן את השעון מקרוב וגילה שהשעה היא שש בבוקר (בעצם שש ושתי דקות).
גיא נרגע קצת מכיוון שהוא נהג לקום בכל בוקר בשש (או לפחות לכוון את השעון לצפצף בשש), אבל כעת הוא הוטרד מתעלומה נוספת (שלישית במספר והא עדיין היה בפיג'מה!): למה הוא חשב שזה אמצע הלילה?

הפתרון לתעלומה זאת לא היה קשה מדי לסוכן מוכשר כמו גיא: החושך בחוץ גרם לו לחשוב שעדיין לילה.
אבל למה חושך בחוץ??? שש בבוקר זה ממש בוקר! (גם שש ועשרה). פתאום הבין גיא שיש בעיה בעולם: הימים הולכים ומתקצרים. הוא חשב על הימים שעברו מאז הקיץ וגילה לחרדתו שבכל יום השמש זורחת מאוחר יותר ושוקעת מוקדם יותר!  בקצב הזה,  תוך כמה שבועות לא יהיו שעות אור כלל!

גיא תהה מה הוא יכול לעשות נגד התופעה המאיימת הזאת. הוא הבין (ולא בפעם הראשונה) שגורל האנושות מוטל על כתפיו החסונות.  לא היה לו ספק כי סוכנות אויב מתוחכמות המציאו מכונה שטנית המקצרת את שעות האור בהדרגה כדי שאף אחד לא יבחין בכך. הן היו יכולות להצליח, אבל הן לא לקחו בחשבון את מוחו החריף ושריריו החסונים של סוכן 008!

הבעיה הקטנה הייתה שמוחו של גיא לא הצליח למצוא פתרון לבעיה. הוא החליט שאולי קפה ומשהו קטן לאכול יעזרו לו לפתור את הבעיה.
בזמן ששתה את הקפה, החליט גיא להיעזר בציוד המשוכלל שנופק לו על ידי הסוכנות: מכשיר קטן שיכול להיכנס לכיס (גדול) ועדיין מהווה מחשב משוכלל היכול לספק בקלות ובמהירות את כל הידע שבעולם (ובנוסף הוא גם שעון מעורר!).

לאחר חיפוש קצר גילה גיא כי אין סיבה לחרדה: התקצרות הימים היא תופעה טבעית ידועה ויש יסוד להאמין שהם יתארכו שוב בקרוב.
במחשבה שנייה הבין גיא כי למעשה הוא מכיר את התופעה הזאת עוד מילדותו והסיבה העיקרית שגרמה לו לחשוב כי מדובר במזימה כנגד האנושות היא מחסור בשעות שינה בשילוב עם קור ומחסור בקפה.

גיא חייך לעצמו את חיוכו המפורסם, התלבש ויצא לעבודה. אבל מיד לאחר שהוא יצא מהבניין הוא נתקל בתופעה מדאיגה חדשה: מים ירדו מהשמיים בכמויות מרשימות.  מה זה יכול היה להיות??? מים? מהשמיים?  במדינת ישראל?  ודאי מזימה של סוכנות אויב מתוחכמות!

מוסר השכל: החורף לא מתאים לישראל

שבת שלום!

תודה לאיימי וונג על הרעיון לסיפור

והרשומה המומלצת היא – שרביט הספרים האהובים עליי – בבלוג של עננת

אפס אפס שמונה – סיפור לשבת

הקדמה מתבקשת: זהו הסיפור הראשון שכתבתי על הסוכן החשאי האגדי גיא אג"ח כבר בשנת 2014. החלטתי שכדאי לפרסם אותו שוב. הופתעתי לגלות שבמקור היו לגיא הרבה יותר גאדג'טים מאשר בסיפורים האחרונים. תודה לידידי גל שהציע את הרעיון העקרוני.
ונעבור לסיפור:

גיא  אג"ח (שם בדוי) התעורר באמצע הלילה מצלצול הטלפון המובנה בטבעת הזרת שלו. בעזרת חושיו החדים ושנים רבות של אימונים הוא זיהה תוך שבריר שנייה היכן הוא (במיטה שלו בבית). הוא ענה לטלפון בקולו הסמכותי אך הסקסי: 'אג"ח מדבר. גיא אג"ח'

בצדו השני של הקו נשמעו רק התנשמויות מוזרות וכעבור רגע נותקה השיחה.

גיא התיישב במיטתו והדליק את מנורת הקריאה (חסינת הכדורים ובעלת יכולת שיגור קרני לייזר) שניצבה לצד מיטתו. מי יכול היה להתקשר? מספר טבעת הזרת שלו היה ידוע רק לכחמישים אנשים בעולם כולו  – כולם סוכנים חשאיים, אנשי ביטחון, בכירי ממשל או בחורות יפות.
אין ספק שמי שהתקשר (ועדיף – מי שהתקשרה) נזקק לעזרתו. מן הסתם היא נחטפה או נרצחה ובכוחותיה האחרונים היא התקשרה אליו. פעולה מהירה נדרשה פה.

אפס אפס שמונה במשימה נועזת לגירוש החושך

הסוכן החשאי גיא אג"ח 008 בעל הרישיון לאופנוע קל עד 125 סמ"ק ישן בשלווה במיטתו וחלם על משימתו האחרונה – אותה עדיין אסור לחשוף בבלוג (אבל מותר לגלות שמדובר בהצלת העולם, חיסול הרעים באמצעות מבחר גאדג'טים מתוחכמים וכמובן שפע של סוכנות יפיפיות משני צדי המתרס).

לפתע הוא התעורר מסיבה לא ברורה. בחושיו החדים הוא הבין תוך חמש דקות שהוא כבר לא ישן אלא ער (למחצה).

הוא גישש בידו הימנית אחר האקדח שלו (שהיה גם פותחן בקבוקים וסימנייה לספרים) ובידו השמאלית אחרי הבחורה (היפיפייה) שישנה לצדו מתוך כוונה להסות ולהרגיע אותה כדי שלא תצרח לפתע אם ייכנס לחדר סוכן אויב בגובה שני מטרים ומעלה ושרירי פלדה. אולי גם שיני פלדה.

008 ותעלומת היקיצה המסתורית

הסוכן החשאי גיא אג"ח בעל הרישיון לאופנוע קל עד 125 סמ"ק ובעל תג העובד 008 התעורר באמצע הלילה ללא כל סיבה נראית לעין.

ניתוח מהיר של המצב באמצעות מוחו האנליטי הוכיח כי יש סיבה לכך שאין סיבה נראית לעין לכך שהוא התעורר: החושך מסביב גרם לכך שהוא לא יראה כלום.

המצב ללא ספק היה מסוכן, אבל לא סוכן כגיא יירתע מסכנה. למעשה אפילו גיא עצמו לא נרתע מסכנה! הוא בירך את עצמו על האימונים המפרכים שעבר במשך שנים ארוכות ובזריזות, נחישות ועוצמה הוא הדליק את מנורת הקריאה שלו.

כעת הוטל אור על הסביבה (הקרובה), אך גיא עדיין לא הצליח להבין מדוע הוא התעורר באמצע הלילה. (מבט מהיר אל השעון הוכיח שכרגיל האינסטינקטים החדים שלו לא הטעו אותו – השעה הייתה שתיים בלילה, שזה בדיוק אמצע הלילה אם מניחים שהלילה מתחיל בעשר ומסתיים בשש בבוקר).

008 בבידוד

היה זה עוד יום רגיל עבור גיא אג"ח, הסוכן החשאי בעל הרישיון לאופנוע קל (עד 125 סמ"ק) ובעל תג העובד מספר 008.

עד עשר בבוקר הוא כבר הספיק לפתור שתי תעלומות גורליות (להיכן נעלמים העטים שלו ומהי הסיסמה שלו למחשב), לשתות שתי כוסות נסטי אפרסק (מנוער, לא מעורבב) ושתי כוסות קפה.
זה היה הספק לא רע בכלל בהתחשב בכך שהוא הגיע לסוכנות ב-9:35!

008 וביקור הבכירים -סיפור לשבת

הסוכן החשאי גיא אג"ח בעל הרישיון לאופנוע קל עד 125 סמ"ק ובעל תג העובד 008 נקרא במפתיע ובדחיפות למשרדה של מנהלת הסוכנות מ.

בדרכו למשרדה של מ. ניסה גיא להבין מהי הסיבה לזימון הבהול. בימים האחרונים הוא לא איחר לעבודה יותר מדי פעמים לכן ככל הנראה לא מדובר בנזיפה הרגילה.

מצד שני, כבר כמה זמן לא הייתה לו משימה של ממש לבצע וגיא קצת חשש שמא שירותיו כבר לא נדרשים לסוכנות ובעצם זוהי הקדמה לשימוע.

שירבו זכויותינו כרימון – סיפור לשבת ולקראת ראש השנה

 

הסוכן החשאי העשוי ללא חת ובעל הרישיון לאופנוע קל (עד 125 סמ"ק) גיא אג"ח הגיע למשרדו השכם בבוקר (בסביבות 10:30), מזג לעצמו כוס נסטי אפרסק מנוער ולא מעורבב והתיישב ליד שולחנו לבדוק כיצד יוכל להציל את העולם היום.

 

הוא בדק את המיילים שלו ומיד שם לב שבין כמה מיילים לא חשובים במיוחד (בענייני הסוכנות) הסתתר אימייל חשוד. הכותרת שלו הייתה: "רק גאונים אמיתיים מצליחים לענות נכון על השאלות הקשות האלה".
לכאורה זה היה קליק-בייט פשוט, אבל גיא הבין מיד באמצעות שכלו המחודד כי מדובר במבחן מסוג אחר: לאחר שיצליח לענות נכונה על השאלות הקשות (כי הוא ללא ספק גאון) – שלפחות אחת מהן תכיל בוודאי פרטים שרק הוא יידע לענות עליהם – הוא יקבל את המשימה האמיתית שלו.

 

הוא נכנס מיד לקישור. בתחילה עלה מספר גדול יחסית של פרסומות .דבר זה חיזק את ביטחונו של גיא כי מדובר במבחן המיועד אישית לו, מכיוון שהיה ברור לו שהפרסומות נועדו להרחיק אנשים אחרים מהמבחן.

 

הסבלנות המפורסמת של גיא שוב השתלמה. לאחר שסגר במיומנות ובהצלחה כמה עשרות פרסומות מעצבנות, הוא הגיע לשאלות.
לעין הבלתי מקצועית היה נראה שמדובר בשאלות טריוויה פשוטות למדי (שלא לומר טריוויאליות), אבל גיא הבין מיד שהמבחן נבנה במיוחד עבורו.  מי עוד חוץ ממנו יכול היה לדעת שהציפור הלאומית של ישראל היא דוכיפת???

לאחר שהוא ענה על 20 שאלות וצפה בעוד כמה פרסומות הוא קיבל בקור רוח את התוצאות: "כל הכבוד! אתה גאון אמיתי! אין ספק שתמיד הצטיינת בכל!"
גיא חייך לעצמו בסיפוק וחיכה להוראות נוספות לגבי המשימה האמיתית.

ואכן, לאחר כעשרים דקות הופיעה בדלת חדרו הגברת כספית-מצחיקה וקראה: "גיא, בוא לחדר הישיבות! יש רימון!"
גיא לא נלחץ, אבל באופן נדיר הוא היסס לרגע. מצד אחד הוא היה ידוע כמומחה לטיפול בכל כלי הנשק הידועים לאנושות (וגם כמה חייזריים). מצד שני (או למעשה בזכות אותו צד בדיוק) הוא ידע שיש מעט מאוד דרכים לטפל ברימון חי ולצאת מזה בשלום.

 

אם הוא ימהר מאוד (והרי הוא תמיד היה ידוע במהירותו), הוא בוודאי יספיק לתפוס את הרימון לפני שיתפוצץ ולזרוק אותו דרך החלון. אבל לתוכנית הזאת היו שני חסרונות גדולים: הראשון היה שהרימון עלול לפגוע באנשים חפים מפשע הנמצאים מחוץ לחלון – וגיא תמיד שמר ככל יכולתו על העיקרון של לא לפגוע בחפים מפשע. החיסרון השני היה שלחדר הישיבות לא היו חלונות… אם כך הוא ייאלץ לרוץ דרך המסדרון לחדר הקרוב ולהשליך את הרימון מהחלון שם. ואז חוזרים לבעיה הראשונה.

 

כמובן שהוא יכול פשוט להסתער על הרימון, לכסות אותו בגופו ולספוג את הרסיסים. כך הוא יציל את כולם אבל בסבירות גבוהה ייהרג בעצמו – כמו גיבור אמיתי. הוא באמת היה גיבור, אבל לא כל כך רצה למות. לא כעת. יש לו עוד כל כך הרבה משימות והישגים לפניו. כל כך הרבה סוכנות אויב סקסיות…

את מחשבותיו קטעה עוד קריאה של גברת כספית-מצחיקה: "גיא! איפה אתה? יש רימון בחדר הישיבות!"
פתאום גיא הבין שאם הרימון לא התפוצץ עד עכשיו, יש בדיוק שתי אפשרויות: או שמדובר ברימון נפל אותו גיא יכול לסלק מחדר הישיבות בגבורה וללא חשש, או שהנצרה עדיין בתוך הרימון ואולי בכלל מדובר בשיעור על רימון או (סביר יותר) שמבקשים ממנו ללמד את שאר הסוכנים על הרימון.

בחיוך בוטח צעד גיא אל חדר הישיבות ושם גילה שלמרות גאונותו הוא לא חשב על האפשרות השלישית: בחדר ישבו כל הסוכנים והסוכנות וזללו גרגירי רימון אדום ומתוק.

 

מוסר השכל: גם גאונים יכולים להתבלבל לפעמים

 

 

שבת שלום!

 

תודה ל- tootrees3  שנתן לי את הרעיון לסיפור.

 

והרשומה המומלצת היא – שוויץ – מפלי הריין – בבלוג של יעל כהן

 

008 והתחבורה הציבורית

הסוכן החשאי העשוי ללא חת ובעל הרישיון לאופנוע קל (עד 125 סמ"ק) גיא אג"ח התעורר מוקדם בבוקר בהרגשה ברורה שמשהו חשוב עומד לקרות היום.

הוא נשאר במיטה בעיניים עצומות וניסה להתרכז כדי להגיע למסקנה מהו אותו דבר חשוב.

האם הוא יישלח היום לשליחות חשאית בעורף האויב? האם הוא צפוי לקבל העלאת שכר? ואולי תג העובד שלו ישודרג והוא יקב מספר 007 או אפילו נמוך עוד יותר?

 

לצערו, אף אחת מהמחשבות האלה לא נראתה מוכרת. כלומר, הן היו מוכרות לו היטב כי הן חלפו בראשו לא פעם, אך הן לא היו מוכרות מהמציאות.

גיא החליט לפקוח את עיניו ולהסתכל סביב. ודאי משהו בחדר יזכיר לו את האירוע המיוחד הצפוי היום.

החפץ הראשון עליו נפל מבטו היה השעון המעורר שלו (היה לו שעון מעורר אמיתי שהיה גם רדיו!). הוא הופתע לגלות שבעצם השעה לא הייתה כל כך מוקדמת כמו שהוא חשב כשהוא התעורר: השעה הייתה כבר שמונה וחצי בבוקר.

 

הוא תהה האם להתרכז בפתרון התעלומה מדוע השעון לא צלצל בשבע, אבל מהר מאוד הוא הבין שהוא פשוט לא כיוון אותו לשעה זאת (או לשעה כלשהי) ומיהר צאת מהמיטה כדי להתכונן ליציאה לסוכנות.

 

ואז הוא נזכר מה מיוחד באותו יום: אתמול הוא הכניס את האופנוע הקל שלו (125 סמ"ק) למוסך לטיפול קטן ואחר הצהריים הסתבר שהאופנוע יישאר שם יום נוסף. היום גיא יצטרך להגיע לסוכנות בתחבורה ציבורית.

 

כבר אתמול בערב גיא בדק בטלפון שלו (שהוא גם קונסולת משחקים ומחשב משוכלל) וגילה שיש קו אוטובוס אחד שמגיע ממקום לא רחוק לביתו למקום לא רחוק מהסוכנות (או שני קווי אוטובוס, או אוטובוס ורכבת, או אופניים ורכבת).

גיא הרגיש מוכן למשימה. אך בכל זאת, כדי להיות מוכן עוד יותר, הוא התלבש, התגלח, צחצח שיניים, שתה קפה, ארז תיק ויצא לדרך.

 

לאחר מכן הוא חזר הביתה לקחת את הטלפון שבלעדיו הוא לא יצליח להגיע ואת תג העובד שבלעדיו הוא לא יוכל להיכנס לסוכנות.

 

באמצעות הטלפון וכמה אנשים טובים (שהוא קיווה מאוד שהם לא סוכני אויב) הוא הצליח למצוא את תחנת האוטובוס הנכונה תוך פחות מרבע שעה. הוא חיכה עוד 20 דקות לאוטובוס וכשזה הגיע הוא עלה  אליו בנחישות וגילה אתגר שכל האימונים המפרכים שלו לא הכינו אותו אליו: לא ניתן לשלם באוטובוס אלא צריך כרטיס רב-קו טעון מראש!

 

גיא ירד מהאוטובוס ויצא למצוא מקום בו ניתן לרכוש את הכרטיס האמור. הוא עבר מחנות לחנות ושאל בכל מקום האם זהו המקום הנכון. בזכות כושרו הגופני המעולה הוא הצליח לכסות בזמן קצר יחסית שטח גדול למדי, אך מאמציו העלו חרס.

לאחר זמן מה הוא עצר לקנות לו קפה ומאפה.

 

בזמן שישב לאכול ולשתות הוא ניסה לגבש תכנית פעולה באמצעות מוחו האנליטי. לאחר שהעלה ופסל מספר רעיונות (כמו לדוגמא לחטוף אוטובוס ולהכריח את הנהג להסיע אותו לסוכנות) הוא מצא תכנית מושלמת: בשימוש זהיר וקפדני בטלפון שלו (שהוא גם מצלמה וגם מכשיר ניווט לוויני רב עוצמה) הוא יתקשר למזכירה גברת כספית-מצחיקה ויודיע לה שהוא חולה היום ולא יוכל להגיע לעבודה.

 

הוא כבר עמד להתחיל בשלבים הראשונים של תכניתו (שלב א: איתור מספר הטלפון ושלב ב: חיוג) כאשר הוא הרים את מבטו מכוס הקפה ונוכח שבית הקפה בו הוא יושב נמצא ממש מול משרדי הסוכנות.

 

לאחר חמש דקות הוא נכנס למשרדו בחיוך ניצחון וסימן לעצמו עוד הישג קטן (או אולי בינוני): הוא ניצח את סוכני האויב שתכננו את התחבורה הציבורית בארץ.

 

מוסר השכל: אם הייתה תחבורה ציבורית יעילה בארץ, הייתי צריך למצוא נושא אחר לסיפור

 

 

שבת שלום!

 

 

 

והרשומה המומלצת היא – The Timeless Trees of the Schulman Grove of Ancient Bristlecone Pines – בבלוג של Mamma Quail