בארץ המדגם – סיפור לשבת

לפני שנים לא רבות, באזור מאוד לא רחוק מאזורנו, התקיימה לה מדינה דמוקרטית אחת. אני מדגיש היא הייתה רק אחת, כי בכל המדינות האחרות באותו אזור שלטו דיקטטורים בכינויים שונים החל מנשיא וכלה במלך.

כמו בכל מדינה דמוקרטית, גם במדינה נשואת סיפורנו (נקרא לה בשם הבדוי יעקב) התקיימו בחירות להנהגת המדינה כל ארבע שנים או פחות (או הרבה פחות).

יום הבחירות היה תמיד יום חג. האזרחים יצאו מהבית, נסעו לטיולים, ערכו קניות, עשו על האש וחלקם אפילו יצא להצביע.

עד יום הבחירות שררה מתיחות קשה בין המחנות הפוליטיים השונים שהתבטאה בהשמצות הדדיות, שקרים, לעג למנהיגי המחנה היריב והבטחות/איומים על סופה הקרב של המדינה במקרה שהמחנה היריב ינצח.

סיפור חכמות לשבת האחרונה לפני הבחירות (מועד ג)

מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שהיו מסובות על קפה ועוגה בבית הקפה החביב עליהן בבני ברק והיו מסיחות בענייני דערבא.

אמרה הרבנית רחל: "האם שמעתן כי הכנרת כמעט הגיעה לקו העליון? מה רבו מעשיך אדושם!"

אמרה הרבנית שרה: "מה רבו גשמיך אדושם – כולם ברטיבות עשית"

הוסיפה הרבנית רבקה: "כי הוא בחרנו מכל העמים וציוונו לנסוע לראות את השטפונות, אבל לא בשבת"
ציינה הרבנית חסיה: "אגב בחרנו – במי אתן בוחרות ביום שני?"

כל המשפחות המאושרות… (סיפור לשבת שאחר יום המשפחה)

במשך שנים ידעו רוב תושבי העולם התרבותי כי "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה".

זו הייתה מין אקסיומה שאף אדם בר דעת לא העז לערער על נכונותה. הרי טולסטוי בעצמו כתב זאת – וטולסטוי היה הסמכות הגדולה ביותר לענייני משפחות (מאושרות ואומללות).

וכל מי שחשב שטולסטוי הוא לא ממש סמכות לענייני משפחות הופנה מיד לויקיפדיה שם היה יכול לקרוא כי "טולסטוי התנזר מחיי מין, לאחר שנולדו לו 13 ילדים (5 נפטרו). התנזרות זו יצרה עימותים קשים בינו לבין אשתו הצעירה ממנו ב-16 שנים."

האיש שניצח את הסטטיסטיקה

כבר כשנולד אריאל (שם בדוי, אבל זה כלום לעומת כל הנתונים הבדויים – שלא לומר המצוצים מן האצבע – שיבואו בהמשך הסיפור) ידעו הוריו שהוא נולד לגדולות.

אריאל נולד כבר בחודש השמיני – ובכך הקדים את זמנו. למרות הלידה המוקדמת שקל אריאל 3.560 ק"ג – כחצי ק"ג מעל משקל הלידה הממוצע בישראל.

הוריו של אריאל הבינו כי לבנם התחלה מצוינת. כדי לשפר את סיכוייו לנצח את הסטטיסטיקה, הם קראו לו בשם אריאל – שם בעל חמש אותיות, מעבר לממוצע השמות לבנים בישראל שעמד באותה תקופה על ארבע אותיות.