סיכום עשור 2010 – 2019

לאחרונה נראה שכולם מסכמים את העשור, או לפחות עורכים מצעדי עשור. זה גרם לי גם לרצות לסכם את העשור שלי.
כשהתחלתי לחשוב מה עבר עליי בעשר השנים האחרונות, הדבר הראשון (ובתחילה גם היחיד) שעלה בדעתי היה שהילדים שלי גדלו.
לא סתם גדלו: בתחילת העשור הייתי אב לילדה בת 11 ולילד בן 9. כיום אני אב לאשה צעירה בת 21 (שכבר הספיקה להשתחרר מהצבא) ולבחור צעיר בן 19, סטודנט בטכניון (עתודאי).

אין ספק שבגיל צעיר הזמן משפיע יותר. המעבר מגיל 11 ל-21 או מגיל 9 ל-19 מכיל הרבה מאוד שינויים, חוויות ואירועים מאשר המעבר מגיל 42 ל-52, למרות שעל כולנו עברו 10 שנים.

אבל אחרי מחשבה נוספת נזכרתי בעוד כמה דברים שעברו עליי בעשור הזה – דברים שלא קשורים ישירות לילדיי…

אחד הדברים שמאוד השפיעו על חיי היום-יום שלי היה מעבר עבודה: אחרי 11 שנים באותה חברה (שיא שלי ותקופה מכובדת מאוד בחברות הייטק), מצאתי את עצמי שוב מפוטר מהעבודה בשנת 2015. לא שלא ידעתי שזה יגיע: החברה הלכה והצטמצמה כל הזמן. כשהתחלתי לעבוד בה בשנת 2004 היו בחברה כ-130 עובדים בישראל וכ-400 בעולם כולו. כשפוטרתי ב-2015 נשארו בה 10 עובדים בישראל מתוך כ-100 בעולם.

לשמחתי, מצאתי עבודה חדשה די מהר ואני מקווה להישאר בה עד היציאה לפנסיה. במובן מסוים אני יוצא לפנסיה כל יום כשאני יוצא בבוקר מהבית לעבודה – מכיוון שהעיסוק שלי כעת הוא בקרנות הפנסיה הוותיקות…

עוד שינוי שמשפיע על חיי היום-יום שלי, אך במידה פחותה מהחלפת העבודה, הוא המעבר לטבעונות: הייתי צמחוני מאז גיל 13 בערך, אך תמיד אמרתי שאני לא יכול להבטיח שאשאר צמחוני כל חיי. ובאמת, באוקטובר 2012 הכרזתי רשמית על מעבר לטבעונות.
באופן מעשי המעבר היה הדרגתי – צמצמתי בצריכת הביצים והחלב במשך כמה שנים עד שהחלטתי שאני יכול להיגמל מהם סופית. בינתיים אני די מרוצה מהטבעונות שלי (אך לעיתים מתוסכל בגלל מחסור באופציות טבעוניות) אבל גם הפעם לא יכול להבטיח שזה לתמיד.

בעשור זה התחלתי לצלם. עד 2017  עננת הייתה הצלמת היחידה במשפחה. צילמתי מפעם לפעם, אבל רק כשהיא לא הייתה איתי. בנובמבר 2017 החלטתי יום אחד שגם אני יכול לצלם. צילמתי כמה פרחים (כלניות ואירוס ארץ ישראלי באותו יום) ומאז אני ממשיך לצלם פרחים וגם אובייקטים נוספים. בעקבות זאת גם התחלתי מפעם לפעם לפרסם בבלוג רשומות עם תמונות שצילמתי בעצמי.

זאת התמונה הראשונה וההיסטורית שצילמתי ב-2017:
ראשונה

ואגב בלוג, אחרי כמעט עשר שנים בתפוז עברתי ל-WPRDPRESS. אני עדיין קצת מתגעגע לעבר המפואר של תפוז ולפיצ'רים שהיו שם, אבל אני יודע שבכל מקרה התפוז ההוא כבר לא קיים ולא ישוב. עברתי ל-wordpress  באוגוסט 18 ואני מרוצה מכך שלמרות החששות המשכתי לפרסם בקביעות (למרות שלעיתים אני מרמה ומפרסם רשומות שכבר פורסמו בעבר בתפוז ואיש אינו זוכר אותן).

בתחום המוזיקה האירועים שהשפיעו עליי בעשור קשורים בעיקר לזמר האהוב עליי ביותר כבר שנים רבות – דיויד בואי. בעשור זה, בינואר 2013, לאחר עשר שנים בהן הוא הוציא אלבום חדש, יצא במפתיע האלבום The Next Day.
שמעתי את השיר הראשון (where are we now)  ואהבתי אותו.
בינואר 2016 שוב יצא אלבום חדש – Blackstar  – שפחות אהבתי, אבל עדיין היה מוצלח לטעמי.
ואחריי יומיים התבשרנו על מותו… היה לי עצוב מאוד.

בעשור הזה גם נסעתי הרבה לחו"ל. בהתחלה אלה היו נסיעות עבודה (כמו בעשור הקודם), אבל התחלנו לנסוע לחופשה משפחתית בחו"ל כל שנה במשך תקופה מסוימת (דבר שלא קרה בזמן שהבת שירתה בצבא). בשנת 2019, לראשונה בחיי לדעתי, נסעתי לשתי חופשות בחו"ל באותה שנה – אחת זוגית לרודוס והשנייה משפחתית לאמסטרדם.

מקווה להמשיך בטיולים כאלה גם בעשור זה (ובאלה שאחריו).

עוד נושא אחד שרציתי להזכיר בסיכום – בעשור הזה נגמלתי ממכוניות ליסינג מהעבודה… מאז שהשתחררתי מהצבא (ב-1994) ועד 2014 – פרט לתקופה שגרנו בארה"ב – הייתה לי תמיד מכונית ליסינג מהעבודה. זה מאוד נוח אבל גם לא זול ועם השנים זה נהיה יקר יותר ויותר. ב-2014, בעקבות עוד גל פיטורים בחברה הקודמת שלי, עברתי לעבוד מהבית (אולי גם את זה הייתי צריך להזכיר כנושא נפרד בסיכום). אחרי כמה חודשים כאלה החלטתי לוותר על רכב החברה.
כשהתחלתי לעבוד בעבודה הנוכחית לא ביקשתי רכב. במשך כשנתיים הסתדרנו עם רכב אחד במשפחה. אבל זה נהיה קשה יותר כשהבת הוציאה רישיון נהיגה ועוד יותר כשעננת התחילה לעבוד יום בשבוע בירושלים. קנינו מכונית שנייה ולראשונה יש לנו שתי מכוניות פרטיות במשפחה (אצל הרבה אנשים זה לא נושא ראוי לציון כלל…)

זהו… אני בטוח שקרו לי עוד דברים חשובים בעשר השנים האחרונות (למשל: סוף סוף השתחררתי משירות מילואים!) , אבל אלה הנושאים שעלו בדעתי (ושאני לא חושש לשתף…)

מאחל לי ולכולם עשור חדש מוצלח!

והרשומה המומלצת היא- הפתעה –  בבלוג של L Weaves Words

 

סיפור חכמות לשבת האחרונה של 2018

מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שיצאו יחדיו לקניות לקראת שבת המלכה בסופרמרקט גדול וזול במיוחד בבני ברק.

אמרה הרבנית רחל: "אין כמו קניות לקראת שבת (אולי פרט לקניות לקראת חג) ובייחוד כשמדובר בשבת מיוחדת"

הסכימה איתה הרבנית שרה ואמרה: "אני מסכימה איתך כבוד הרבנית רחל. אין כמו קניות לשבת (פרט אולי לקניות לקראת נסיעה לחו"ל) ובייחוד כשמדובר בשבת מיוחדת"

שאלה הרבנית רבקה: " ומה כל כך מיוחד בשבת הקרובה? אני יודעת שאולי יירד בה גשם, אבל גם בשבת שעברה אולי ירד גשם"

אמרה הרבנית חסיה: "אמנם לכאורה אין דבר מיוחד במיוחד בשבת זאת, אך מהיכרותי עם בעל הבלוג יודעת אני כי מבחינתו קיימים שני דברים מאוד מיוחדים בשבת זאת: הראשון הוא יום הולדתה של זוגתו עננת והשני הוא היותה של שבת זאת השבת האחרונה לשנת 2018 למניינם"

שאלה הרבנית כרוביה: "למניינם? איזה מניין? האם מניין המנחה הנהוג במקום עבודתו של בעל הבלוג בכל יום חול בשעה שתיים בצהריים?"

 

הסתכלו הרבניות בתמיהה על הרבנית כרוביה והרבנית מושית מיהרה להסביר: "כשיהודים כשרים (ויהודיות כשרות עוד יותר) משתמשים במונח "למניינם" בהקשר לתאריכים, הם מתכוונים לכך שמדובר על תאריכים לועזיים ולא תאריכים יהודים כשרים"

התעקשה הרבנית כרוביה והוסיפה לשאול: "אבל על איזה מניין מדובר?".

 

מיהרה הרבנית רינה לענות: "המילה מנין לא מתארת רק עשרה יהודים גברים מעל גיל בר מצווה אלא משמעותה ספירה ובהקשר זה – ספירת השנים"

הודתה לה הרבנית כרוביה והוסיפה: "כעת הכל ברור לי! תמיד תהיתי למה מדברים על מניינם כאשר גויים אינם כשרים למניין!"

העירה הרבנית רחל: "גויים אינם כשרים כלל!"

הוסיפה הרבנית רינה בחיוך: "ולכן מעולם לא אכלנו אותם…"

 

אמרה הרבנית שרה: "חברותיי היקרות והמכובדות! אני מבקשת להתרכז! רצינו לדבר על שני הדברים המיוחדים לבעל הבלוג בשבת הקרובה והנה כהרגלנו סטינו מהנושא!"

שאלה הרבנית רבקה: "האם בעל הבלוג הוא כשר?"

ענתה הרבנית חסיה: "תלוי איך מסתכלים על זה… מצד אחד הוא יהודי כשר שנולד לאם יהודייה, עבר את גיל המצוות וכמובן לא אוכל מאכלים שאינם כשרים. מצד שני שמעתי שהוא נוסע בשבתות (ר"ל) ולא מניח תפילין כל יום."

הוסיפה הרבנית רינה: "ומצד שלישי כמובן הוא לא מפריס פרסה ולא שוסע שסע ולכן אינו כשר למאכל (למרות שלעיתים הוא מעלה גירה)!"

 

חייכו הרבניות בעצבנות מסוימת והרבנית כרוביה אמרה בהיסוס: "אני עדיין לא בטוחה שהדיון הזה מוביל אותנו לאנשהו… האם מישהי יכולה לתרום קצת מידע לנושא האמיתי של הרשומה?"

שאלו אותה הרבניות מהו הנושא האמיתי והרבנית כרוביה הזכירה: "יום ההולדת של עננת והשבת האחרונה של 2018… כלומר – שני נושאים"

 

אמרה הרבנית מושית: "ככל הידוע לי, לרוב בימי ההולדת של עננת נהוג לצאת לטייל, ליהנות מהפריחה ואולי גם לאסוף פטריות, אך מכיוון שהשנה יום ההולדת נופל על שבת, איננו יכולות להמליץ על טיול הכרוך בנסיעה ובחילול שבת"

הוסיפה הרבנית רינה: "ובסוף שנה נהוג בעדות החילוניים לסכם את השנה שחלפה, אך נראה לי שגם סיכום כרוך בחילול שבת (מכיוון שהוא פעולה חשבונית, הקרובה רעיונית לענייני כספים) ולכן איננו יכולות להמליץ על סיכום השנה בשבת זאת."

 

שאלה הרבנית רחל: "אם כך על מה אנחנו כן יכולות להמליץ?"

ענתה הרבנית שרה: "על איחולי יום הולדת שמח לעננת ואיחול 2019 מוצלחת לכל הקוראות והקוראים!"

 

 

מוסר השכל:  מזל טוב לעננת ו-2019 מוצלחת לכל הקוראות והקוראים!

 

וגם שבת שלום!

 

והרשומה המומלצת היא  –קלוכורטוס בצהוב ולבן – בבלוג של עננת