הנסיכה שרצתה את הירח (סיפור לשבת)

הנסיכה הייתה חולה. היא שכבה במיטה , לא אכלה, לא שתתה ולא שיחקה.
היא גם לא רקדה, לא שרה ולא ציירה.
לא קראה ספר, לא דיברה בטלפון ולא בישלה.
היא לא עישנה, לא פיצחה גרעינים ולא ירקה.
לפחות היא ראתה טלוויזיה.
אביה המלך היה מודאג מאוד.
הוא ביקר אותה כל יום לפחות לחמש דקות ושאל אותה שוב ושוב: "ילדתי! משוש חיי! מה אוכל לעשות כדי שתחלימי?"
אחרי כמה וכמה ביקורים הנסיכה שמה לב פתאום שאביה שם והוא מדבר אליה. היא הוציאה את האוזניות מהאוזניים ולאחר שגם שמעה את השאלה היא ענתה: "אבא יקר – אני רוצה את הירח. רק אם אקבל את הירח אבריא!"
ענה לה המלך: "איזה שטויות אלה? אני חושב שאת צריכה רופא."
יצא המלך בסערה, כועס על עצמו מכיוון שלא חשב על כך קודם והתקשר לקופת החולים להזמין רופא.
להפתעתו הסתבר לו שלמרות שהוא והנסיכה מבוטחים  ברמה הגבוהה ביותר ומשלמים לא מעט זהב לקופת החולים בכל חודש, הם אינם זכאים לביקור בית.
שלח המלך את אחד מאביריו חמוש במגן זהב וחרב פיפיות לקופת חולים ותוך זמן קצר חזר האביר יחד עם רופא.
הרופא בדק את הנסיכה ביסודיות ולאחר מכן אמר למלך: :אין ספק שהנסיכה חולה. אולי אפילו חולה מאוד. אבל זה כנראה רק וירוס. אני יכול לרשום לה משהו להקלה על הסימפטומים".
התייעץ המלך עם הנסיכה והיא אכן ביקשה "משהו להקלה על הסימפטומים".
הוציא הרופא פנקס מרשמים, רשם משהו בכתב ידו הבלתי קריא, הוסיף חתימה וחותמת ונס על נפשו.
לקח המלך את המרשם והלך לבית המרקחת.
הסתכל הרוקח על המרשם ואמר: "ירח? אין לנו ירח בבית המרקחת".
"על מה אתה מדבר?" שאל המלך ההמום והרוקח הסביר לו שהמרשם בפירוש אומר: "ירח".
אחרי דין ודברים קצר רכש המלך תרופה הומואופטית מעולה שיכולה לרפא כל מחלה.
המלך חזר בשמחה הביתה והציע את התרופה המצוינת לנסיכה שדחתה אותה בבוז ואמרה: "אבל איפה הירח? הרופא רשם לי את הירח!"
המלך הבין שנרקמה קנוניה נגדו ופנה לבכיר יועציו – שר החוץ הנכבד.
שר החוץ הקשיב בכובד ראש לסיפורו המרגש של המלך ואמר:

"פנית לאדם הנכון. אני שר החוץ והירח נמצא בחוץ. אין מתאים ממני להשיג את הירח עבור הנסיכה!"

שר החוץ זימן מיד את האסטרונום הראשי במדינה – בו הוא ראה את שגריר הירח – הושיב אותו על כסא נמוך במיוחד ונזף בו במשך שלוש שעות ברציפות על כך שהוא לא הביא את הירח לנסיכה.
לאחר מכן הוא איים על האסטרונום בגירוש מהארץ וניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם הירח, אבל האסטרונום המשיך לטעון בתוקף שאין ביכולתו להביא את הירח.
חזר שר החוץ אבל וחפוי פנים אל המלך והודה בכשלונו.
פנה המלך ליועצו השני – שר האוצר הצעיר והחתיך – וסיפר לו את סיפורו.
אמר לו שר האוצר: "פנית לאדם הנכון! אני מסוגל לעשות הכל".
כתב שר האוצר סטאטוס נרגש בפייסבוק שלו בו הוא פנה אישית לירח וביקש ממנו לרדת ממרום מושבו ולגשת אל הנסיכה.
אבל למרות שפתו השנונה של שר האוצר, הירח לא נענה וגם הוא (שר האוצר, לא הירח) נאלץ להודות בכשלונו.
פנה המלך ליועצו השלישי – שר החינוך השמנמן והצחקן – וביקש את עזרתו.
שר החינוך צחקק ופנה מיד לחדר הנסיכה. במשך שעות רבות הוא לימד אותה עובדות מדהימות ומשעממות על הירח כולל גודלו, מרחקו מכדור הארץ ומספר האנשים שהגיעו אליו לפני גיל 21.
בהתחלה הנסיכה סירבה להקשיב והתבצרה במכשיריה האלקטרונים, אך כשהשיעור הגיע לשעתו השישית צעקה הנסיכה: "אני לא רוצה לשמוע יותר אף מילה על הירח!" היא קמה ממיטתה בקפיצה ורצה החוצה.
המלך שמח מאוד לראות את הנסיכה מחוץ למיטה. הוא הודה לשר החינוך במילים נרגשות וקיצץ את תקציבו לטובת תקציב הביטחון.
מוסר השכל:   תן לרעב דג והוא ישבע ליום אחד. למד אותו הכל – אבל הכל – על דיג ודגים והוא יהפוך לצמחוני
שבת שלום!
הסיפור כמובן מבוסס באופן חלקי מאוד על סיפור הילדים החביב "הנסיכה שרצתה את הירח"
והרשומה המומלצת היא – המהפיכה היער עד – אביגדור המאירי – בבלוג של דני קרמן

 

סטורי לשבת

שלום,קוראים לי אורנה (שם בדוי) ואני רוצה להתלונן,או כמו שאומרים אצלנו – טו פייל אה קומפליין – על מה שקרה לי בשבוע שעבר.
סו, מה שהיה היה ככה. אי מין – אולי אני יתחיל עם קצת רקע. יענו בקגראונד.
אני אמנם ישראלית צברית שורשית שאוהבת את  המדינה שלנו יותר מכל אחד אחר בעולם,אבל יצא לי לגור באמריקה (כלומר בניו יורק – ממש על הפיפט) כמה שנים. ככה שאנגלית זה ממש כמו סקונד מאדר טאנג בשביל מי.
מאז שחזרתי לארץ אני מחפשת עבודה שתהלום את כישוריי. אני ורי אדיוקטד כמו שאומרים. אחרי הצבא למדתי ביולוגיה ואחר כך שגרנו בסטייטס למדתי בקולג' קומפיוטר סיינס במשך ארבע לונג שנים. זותומורת שיש לי כמעט שני תארים – כמעט תואר ראשון בביולוגיה ואז כמעט עוד תואר – שזה תואר שני –בקומפיוטר סיינס. זותומרת שאני מה שנקרא אקדמאית או כמו שאומרים אצלנו קולג' גראדואייט.
אז כמו שאמרתי, אני מחפשת עבודה מתאימה, אבל המצב בארץ קשה. פה זה לא אמריקה שלכל קולג' גראודאייט נותנים עבודה מפוצצת בכסף נו קוושטיון אסקד. פה – במדינה המפגרת שלנו (אקסקיוז מי פור ביאינג ישירה איתך) בכל אינטרויו מתקיפים אותך בשאלות – בת כמה את? כמה ילדים יש לך? באיזה גיל? למה לא עשית צבא? איפה למדת? באיזה מהירות את מקלידה? מכירה וורד?
אני אין פרינסיפל לא מוכנה לענות על השאלות האלה כי הן ממש קוראות לאפליה מתקנת. אז נו וונדר שלא מצאתי עבודה עד כעת.
אבל בשבוע שעבר היה השיא. ראיתי מודעה בניוזפייפר ש"למשרד בהרצליה דרושה מזכירה עם 5 שנות ניסיון, ידע באופיס חובה,אנגלית שפת אם, ידיעת שפות נוספות יתרון".
אז איי סיי טו מייסלף: "אורנה! זו המשרה בשבילך! את כבר חמש שנים מזכירה לכולם מה לעשות, היית בהמון אופיסס, האנגלית שלך ממש שפת אם ואת יודעת גם עברית שזה ממש שפות נוספות ".
אז שלחתי את הסי.וי שלי וזה ממש לא היה סורפרייז שהם התקשרו להזמין אותי לראיון.
איך שהגעתי לאופיס שלהם הבנתי שזה דה-פלייס בשבילי. לייק, יו קנו, שטיחים מקיר לקיר ואווירה אנגלו סקסית כזו כמו שאני רגילה מהתקופה שגרתי בסטייטס (לא רחוק מהפיפט).
אולמוסט שכחתי לציין שהם אמרו שהראיון יהיה באנגלית ואני אמרתי – "נו פרולבם! אינגליש איז מיי מאדר טאנג!"
בקיצור, היה מאוד מכובד. הציעו לי קופי או טי ואז נכנסתי למשרד של המראיין – טיפוס ורי נייס שמיד ידעתי שאני רוצה שיהיה הבוס שלי.  אבל מה? הוא לא דיבר עברית. זה לא פרובלם בשבילי.
הוא עשה לי: "פליז אינטרודיוז יורסלף" אז אמרתי: "אורנה (פייק ניים) האו דו יו דו?" אבל נראה כאילו הוא מצפה למשהו אחר. הייתה קצת שתיקה מביכה ואז הוא אמר: "טל מי אבאוט יורסלף"
סו אמרתי לו: "אס איי סייד,מיי ניימ איז אורנה. איי'מ 34 יירז אולד אנד איי לוב ריקודי עם וגם קרייזי אבאוט מזון בריאות אורגניק. איי הב טרי וונדרפול קידס אנד דה ביג וון איז מחונן אנד…"
אבל אז הוא עצר אותי ואמר: " סורי,איי סי איי ווז מיסאנדרסטוד. איי מנט טו אסק יו טו אקספליין ווי יו סי יורסלף פיט דה פוזישן"
יש דבר אחד שאני לא מסוגלת לעבור עליו בשתיקה וזה הטרדה מינית. מי הוא חושב לעצמו שהוא? ככה להתחיל לדבר איתי על פוזישנס? מה הוא חושב שאם אני בלונדינית (לפעמים) אז אני איזי טו גט?
קמתי מיד והתחלתי לצעוק עליו: "הו יו טינק יורסלף? יא חתיכת זירו!!! איי ויל סו יו פור אול דה כסף יו גוט יא חרה! איי הב א וורי וורי גוד לוייר אנד אי קנו איי ויל וין דה קייס!"
הוא לא הבין מאיפה זה נפל עליו. הוא כנראה רגיל לבחורות שישר נכנסות לפוזישן כשהוא ג'סט אסק דם.
יצאתי משם כמו טורנדו.
לא עברו טו דייס וקיבלתי טלפון מהמשרד שבו דיי סיי שאיי דידנט גאט דה ג'וב. זה לא שזה היה ביג סורפרייז – היה לי ברור שהם לא ירצו אותי וזאת אפליה מתקנת.
אז בקיצור, יו סי, אני רוצה טו סו דם פעמיים – פעם ראשונה על סקסואל הארסמנט ופעם שניה על אפליה מתקנת.
וט יו סיי? איי דונט הב א קייס?  איי ויל סו יו טו! חרא של מדינה פה! אני יחזור לסטייטס ועוד נראה איך המדינה המחורבנת הזותי תסתדר בלעדיי!
מוסר השכל: יו קנו, נוט אול דה יורדים הם נפולת של נמושות – חלק הם בריחת מוחות!
שבת שלום!
והרשומה המומלצת היא – הרחוב בכפר הדונג – בבלוג של צלמת טבע

עוברים לשעון חורף

שון (שם בדוי – שמו האמיתי היה שמעון) היה אדם מאוד מסודר וקפדן. אחד הדברים עליהם הוא הקפיד ביותר היה עמידה בזמנים: הוא שנא איחורים. אם הזמינו אותו לשעה עשר (בבוקר או בערב), הוא הופיע לפגישה בדיוק בשתי דקות לעשר. אם הפגישה לא התחילה בזמן (כמו שקרה לא מעט פעמים במדינה הים תיכונית בה הוא גר), הוא כעס מאוד ולפעמים אפילו יותר.

כדי לעמוד בזמנים, שון היה בין האנשים הבודדים במדינה שענד שעון יד. בעבר הוא ענד שני שעוני יד, אבל מאז פרוץ הטלפונים הסלולריים לעולמנו הוא התפשר על שעון יד אחד וטלפון אחד שידע גם להציג את השעה המדויקת.

כמובן שהוא הקפיד לסנכרן את שעון היד ואת הטלפון, כדי לא להיקלע לדילמות קורעות לב בשאלה מי מהשעונים מראה את הזמן הנכון.

בביתו של שון היו לו עוד שעונים לא מעטים: במטבח שעון קיר, שעון בתנור ושעון במיקרוגל. בסלון, אורלוגין גדול ובחדר השינה רדיו שעון ושעון קיר.

שון מאוד התרגש לקראת המעבר לשעון חורף. הוא רשם לעצמו תזכורות במספר מקומות (לוח השנה, היומן במחשב ושלל פתקים ברחבי הבית והמשרד) כדי שלא ישכח חלילה להזיז את מחוגי השעונים (במקרה שיש להם מחוגים) על מנת להתאימם לשעון החורף.

ביום שבת הוא לא יכול היה להתאפק יותר וכבר באחת בצהריים הוא התחיל לכוון את כל השעונים בבית לשעון החורף.

כחצי שעה (ליתר דיוק 28 דקות) לאחר שסיים לכוון את כל השעונים, התגנב חשש גדול ללבו של שון: האם במעבר לשעון חורף יש להזיז את מחוגי השעון שעה קדימה או שעה אחורה?
ככל שהוא חשב על זה יותר הוא מצא את עצמו מבולבל יותר: מצד אחד, הוא ידע שבשעון חורף השמש אמורה לזרוח מוקדם יותר. מצד שני,  היא הייתה אמורה גם לשקוע מוקדם יותר. מצד שלישי, הימים בחורף קצרים יותר ומצד רביעי הם קרים יותר.
כל העובדות המאוד מדויקות האלה לא ממש עזרו לו בסוגיה הקשה…

אחרי מחשבה מרובה הוא חשב על רעיון גאוני: הוא בדק בעיתון ומצא כי יש להזיז את השעונים שעה אחת אחורנית.
לאחר כשתי דקות של אושר וסיפוק החלה סוגיה חדשה לנקר במוחו: האם כשהוא כיוון את השעונים, הוא הזיז אותם שעה אחורה או שעה קדימה?

לבסוף הוא הבין שהוא בוודאי טעה והוא כיוון את כל השעונים שעה קדימה. הוא מיהר לתקן את הטעות והזיז את כל השעונים שעה אחורה.

בשלב זה אתם כבר ודאי מבינים את הטעות של שון. אבל לשון לקח רק עוד כמה דקות להבין אותה גם. הוא מיהר להזיז את השעונים עוד שעה אחורנית ובסיפוק רב פנה לענייניו.
אבל, האם באמת הוא הזיז במקור את השעונים שעה קדימה?  ואולי הוא הזיז את השעונים שעה אחורנית ואחר כך עוד שעתיים???
זיעה קרה כיסתה את מצחו. הוא ניגב אותה בעצבנות והבין שאכן זה מה שקרה (לא שהוא ניגב את הזיעה – למרות שגם זה קרה – אלא שהוא הזיז את השעונים שלוש שעות אחורנית).

שון מיהר לתקן את טעותו והזיז את כל השעונים שעתיים קדימה.
הפעם לקח לו רק דקות ספורות להבין שהוא טעה כשהוא חשב שהוא טעה: בעצם הוא הזיז את השעונים במקור קדימה!
הוא שוב כיוון את כל השעונים (וגם החליף סוללות לכמה מהם בהזדמנות זאת).

במהלך הלילה שון המשיך להזיז את השעונים קדימה ואחורה, עד שלפנות בוקר (בסביבות ארבע, או שתיים, או שלוש, או אולי חמש) הוא נרדם.

כשהוא התעורר היה אור יום בחוץ. שון שמח לראות זאת כי סוף סוף בזכות שעון החורף הוא לא קם לפני הזריחה. אבל כשהשמש שקעה כשעתיים אחרי שהוא התעורר הוא שוב התחיל לחשוש שמא הוא לא כיוון את השעונים בדיוק כראוי.

 

מוסר השכל: חשוב מאוד לזכור להזיז את השעון! אולי גם חשוב לדעת לאיזה כיוון.

 

שבת שלום!

 

והרשומה המומלצת היא –  על הכתיבה (רשומה אחרונה בתפוז) – בבלוג של עופר D

 

 

הסוכן החשאי 008 אחרי החגים

הסוכן החשאי גיא אג"ח 008 בעל הרישיון לאופנוע קל עד 125 סמ"ק  התעורר באמצע הלילה (שוב) למשמע רעש חשוד שבקע מכיוון הסלון שלו. בזכות חושיו החדים והאימונים הקפדניים שעליהם הקפיד במהלך השנים הוא הצליח תוך עשר דקות בלבד להתעורר כמעט לחלוטין ולצאת מהמיטה.
גיא ידע שהחשאיות חשובה מאוד במשימות מסוג זה ולכן השתדל להיות שקט מאוד בשעה שהוא חיפש את נעלי הבית שלו.

להמשיך לקרוא הסוכן החשאי 008 אחרי החגים

שישו ושמחו בשמחת תורה – סיפור לשמחת תורה

תור (שם בדוי למדי) היה תור צווארון צעיר ודי מאושר.
למעשה הוא היה יכול להיות הרבה יותר מאושר אם הייתה לו בת זוג (איך קוראים לנקבה של התור? האם זו התורה?).
עוד דבר שהיה יכול לתרום לאושרו היה בריאות – תור היה תור חולני למדי שבילה שעות רבות במסדרונות קופת החולים.

להמשיך לקרוא שישו ושמחו בשמחת תורה – סיפור לשמחת תורה

סיפור חכמים לשבת שאחר יום כיפור

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שנפגשו בתחנה המרכזית של בני ברק לאחר צאת יום הכיפורים, ובעודם ממתינים לקו 725 החליטו לא לבטל את זמנם ולדון בהלכות צאת יום הכיפורים שהרי נאמר "והגית בה יומם ולילה".

ההחלטה נשמעה חכמה אך לאחר דקות ארוכות נאלצו הרבנים להודות שהלכות "צאת יום הכיפורים" אינן קיימות והם מצאו את עצמם מול שוקת שבורה (שמאוחר יותר הסתברה ככיור שבור בשירותים של התחנה המרכזית).

להמשיך לקרוא סיפור חכמים לשבת שאחר יום כיפור

הלך הזרזיר אצל העורב – סיפור לשבת

זורו (שם בדוי) היה זרזיר צעיר וחביב שגר לו ביער אלונים גדול אי שם באירופה.

אני רוצה להבהיר כבר בנקודה זאת בסיפור כי זורו לא היה סייף אמן, לא לוחם חופש ולא הרפתקן. הוא היה רק זרזיר שבמקרה נקרא באותו שם כמו הזורו המפורסם.  למעשה, כשהוא בקע מהביצה אמו קראה לו "זירו" אבל כשהוא גדל הוא גילה שהרבה צוחקים עליו בגלל השם הזה (בעיקר מי שידע אנגלית) ולכן הוא שינה את שמו לזורו. להמשיך לקרוא הלך הזרזיר אצל העורב – סיפור לשבת

קבלת שבת בסיפור ורינה (או בלי רינה)

והפעם בפינתנו סיפור לשבת, סיפור טרי מפרי מקלדתי על אהבה גדולה מלאת יצרים חייתיים. והפעם – כפי שחששתם – אהבה שבין גבר לאשה.

וכמובן, גם מוסר השכל בצידו.

מן הסתם לסיפורנו השבוע ישנם שני גיבורים (כפול מהרגיל – אך אל תדאגו, מוסר ההשכל יישאר אחד).

דב (שם בדוי כמובן, כמו כל הסיפור) היה בחור צעיר כבן 23 (למעשה היה כבר בן 24.5 אבל היה נראה כבן 23). להמשיך לקרוא קבלת שבת בסיפור ורינה (או בלי רינה)

המגדל העקום

כשבונאנו פיזאנו (שם כלל לא בדוי) התחיל לבנות את מגדל הפעמונים המפואר, הייתה לו הרגשה ממש טובה בקשר לעתידו (של המגדל. וגם של בונאנו).
זה היה יום אוגוסט יפה בפיזה. מזג האוויר האיר פנים לבנאים – היום לא היה חם מדי וגם גשם לא ירד.

העבודה התקדמה בקצב יפה ותוך כמה שעות כבר סומנו פינות המגדל והחל דיון בשאלה החשובה מי יתחיל לחפור את היסודות.
בונאנו היה סבלני. הוא העריך שבכל מקרה בניית המגדל תארך בין שנה לשנה וחצי ולכן עיכוב של כמה דקות בחפירת היסודות לא יכול היה להיות משמעותי. להמשיך לקרוא המגדל העקום

התופעה האסטרונומית של המאה

כבר כשהיה נוגה (שם בדוי) ילד קטן, הוא אהב מאוד את נושא החלל והכוכבים. הוא ביקר מספר פעמים בפלנטריום, חיפש את כוכב הצפון בכל ערב, רכש מפות כוכבים וצפה באדיקות בפרקים ישנים מאוד של הסדרה מסע בין כוכבים (star trek ) ששודרו בערוץ היחיד.

אפשר היה להניח שכמו בהרבה מקרים אחרים נוגה יזנח את התחביב הזה כשיגדל, אך באופן מוזר הוא המשיך להתעניין בכוכבים (אך לא באסטרולוגיה) גם כשגדל. לאחר שקנה את המכונית הראשונה שלו הוא עצר במיוחד בלילה במכתש רמון בדרכו מאילת כדי לראות כמות כוכבים מדהימה. הוא עקב אחרי הפרסומים בחדשות הקשורים לכוכבים (אבל לא כוכבי קולנוע) ויצא מהבית לצפות במטרי מטאורים ובכל תופעה אחרת שדווחה. הוא קנה טלסקופ קטן  ומאוחר יותר לאחר שרכש סמארטפון הוא מיהר להתקין אפליקציה של מפת הכוכבים וכך ידע יותר בקלות מה הוא רואה. להמשיך לקרוא התופעה האסטרונומית של המאה