שרביט הספרים האהובים עליי

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על הספרים האהובים עלינו.

הרעיון להבנתי הוא לספר על עשרת הספרים האהובים עליי ביותר ומדוע אני אוהב אותם. זה לא פשוט מבחינתי… אני קורא לא מעט (יחסית לאדם עסוק) ויש הרבה ספרים שאהבתי. אני קורא לא מעט ז'אנרים שונים – רומנים, מד"ב, פנטזיה, הומור, מתח – ואני מוצא ספרים יותר טובים ופחות טובים בכל אחד מהם.

לפעמים יש ספרים שנראים לי מאוד טובים בזמן הקריאה אבל שנים אחר כך אני מגלה שאני בקושי זוכר מה העלילה שלהם. דוגמא לספר כזה היא "אדם בן כלב" של יורם קניוק שאני זוכר שמאוד השפיע עליי כשקראתי אותו לפני כשלושים שנה (אולי יותר?) אבל אני בקושי זוכר את העלילה.

לפעמים אני חושב שספר הוא מאוד טוב, אבל בדיעבד אני משנה את דעתי עליו. כך קרה לי עם "כמעיין המתגבר" של איין ראנד שקראתי בסביבות גיל 20 וחשבתי שהוא נהדר – שקעתי בספר ומאוד הזדהיתי עם הגיבור אבל לאחר זמן מה הגעתי למסקנה שהספר למעשה דמגוגי וגרם לי להזדהות עם דמות שלמעשה אני לא מסכים איתה.


בכל זאת ניסיתי לאסוף את הספרים שאני יותר אוהב. יש לי הרבה יותר מעשרה אבל חלקם הם למעשה סדרות או כל הספרים של סופר מסוים שאני אוהב כך שלמעשה ברשימה יש יותר ממאה ספרים…

הנה הם, ללא סדר מיוחד:

להמשיך לקרוא שרביט הספרים האהובים עליי

ספר הספרים (סיפור לשבת)

ספיר (שם בדוי), היה סופר מצליח יחסית (פרסם כבר 3 ספרים, אבל כולם על חשבונו), דוקטור לספרות שלימד במכללת שמן-קיק (לא במכללת ספיר. ולמען הסר ספק – מכללת שמן קיק לא הייתה ממוקמת ביצהר) וגם היה מבקר ספרות שפרסם ביקורות נוקבות וקטלניות (אבל בשם בדוי אחר).

החיים של ספיר היו בסך הכל מאושרים למדי, פרט לכך שהוא היה תמיד אומלל. הוא היה עסוק בלקנא בסופרים מצליחים ממנו ולמרות שהוא היה בטוח שכתוצאה מכך הוא יהפוך לחכם יותר הוא לא ראה כל הוכחות לכך שזה קורה.

עיקר האומללות שלו נבעה ממצבו הכספי: ספיר היה באוברדראפט תמידי וחי מן היד אל הפה. המכללה בה לימד שילמה לו שכר מינימום. שכר סופרים הוא לא ממש קיבל וההוצאות שלו (בעיקר על הדפסה והוצאה לאור של ספרים) היו גבוהות מאוד.

להמשיך לקרוא ספר הספרים (סיפור לשבת)