(הערה: בסיפור שלהלן מופיעות כמה מילים שאינן בשימוש בשפה היום יומית, לנוחיות הקוראים צירפתי בסוף את פירושן של מילים אלה לפי סדר הופעתן בסיפור)
אם היו שואלים את מכריו של ירחמיאל (שם בדוי) מהן שתי התכונות המאפיינות אותו ביותר, הם היו משיבים ללא היסוס: צייקנות וציימנות.
אכן, ירחמיאל היה ללא ספק צימן. בגדיו היו תמיד מרוטים ובלויים, זקנו חיוור וקלוש כציפי צמר שהרוח מנשב בהם.
גם מזונו היה אופייני לצימנים – כלפי חוץ הוא טען שהוא טבעונאי, אך מפעם לפעם הבחינו בו חבריו כשהוא אוכל לארוחת צהרים בג חררה – מזון לא טבעונאי לחלוטין, אך ציימני למדי.
(ירחמיאל טען שחררה זו הייתה עשויה מסחיש בלבד ועל כן נחשבה לטבעונית בכל קנה מידה).
הלשונות הרעות טענו כי הציימנות נבעה ישירות מן הצייקנות, אך ירחמיאל עצמו טען כי הציימנות הינה מדאורייתא ומצווה על כל נש לאכול רק כזית על מנת שלא ידבק בו בורדם ושאר מרעין בישין.
רוב מכריו טענו שאלו בוקי סריקי אך חלקם דגלו כי אלו הם רק אושכי בושכי. חלקם זממו אפילו לקחתו אל המרבק ולפטמו עד שישמין הרבה, אך אלו היו רק דברים בעלמא.
ערב אחד יצא ירחמיאל לבילוי החביב עליו – ישיבה על שפת הים והאזנה לדוכי הגלים. בידו הימנית אחז ירחמיאל זרד ושרבט בחול דודקגון כשלפתע נמשכו רואותיו מבלי משים לעבר יעלת חן. ששוטטה על החוף.
בד"כ היה ירחמיאל אדיש לקסמי המין הנשי, אך הוא כמעט נאחז טירפון למראה. שיניה שדמו כעדר הקצובות, שעלו מן-הרחצה: שכולם מתאימות ושכולה אין בהם.
כאן המקום לציין כי לירחמיאל היה פטיש לשיניים, אך אותה יעלת חן מצאה חן בעיניו מפוזמקה ועד למחלפות ראשה.
כפי שאולי תיארתם לעצמכם, ירחמיאל לא היה דגול מרבבה והוא ידע זאת. הוא הרגיש כאלו כולו מזובב. תמיד היה לו נוח בכך, אך עתה התעוררה כמיהה בליבו לשאת חן בעיני הנערה.
בהגיעו הביתה, במקום לדמוך הוא פתח דפתר והחל לרשום דרכי פעולה אפשריות על מנת לזכות בבחירת לבו.
הוא שקל לדנג את זקנו, לסוך בשמן את שערו ואת עורו המסוטף ולהרכיב עדשות מגע צבעוניות בעיניו העלוטות אך ככל שחשב על כך יותר חדרה לליבו ההכרה כי יהיה עליו לגעת בצרורו הנקוב על מנת להפוך עורו וחברבורותיו.
ואכן תוך ירחים לא רבים השתנתה הופעתו של ירחמיאל מן הקצה אל הקצה. לשיערו הייתה צלהבת מסנוורת, שריריו תפחו והשתרגו מתחת למחלצותיו החדשות שנקנו אצל מיטב מעצבי האופנה. אפילו אנפילאותיו היו רקומות משי טהור. גם את מגוריו הוא העתיק ללחודה מהודרת.
כל בר-בי-רב שראהו חולף ברחוב היה נעצר ומביט אחריו בהערכה.
אין זה המקום לפרט את הקורבנות הרבים שנאלץ ירחמיאל להקריב כדי לעלות מבירא עמיקתא לאגרא רמא, אך נוכל לרמוז כי בפלא היו מעורבים מעצבי שיער,יועצי אופנה, מכוני כושר ואף מנתחים פלסטיים.
כצעד אחרון בשינוי התדמית החליט ירחמיאל לשנות את שמו הבדוי ועתה הוא התהדר בשם בדוי חדש – "רם".
היום הגדול הגיע. רם ישב לו בבית הקפה האופנתי על שפת הים והמתין לבואה של אהובתו. והיא אכן הגיעה…. אמנם בצעדודים – אך הגיעה. והיא כמובן לא יכלה שלא להיעצר על יד כסאו ולבחון אותו במבט חודר.
רם נשם עמוקות ובסבס: "היי מותק! כאב לך כשנפלת מהשמיים?"
לא נותר לו אלא להביט בה מתרחקת דרך גנונית בית הקפה…
מוסר השכל: איסתרא בלגינא קיש קיש קריא
שבת שלום!
רשומה זו נכתבה במקור עפ"י הרעיון (או שמא עלי לומר האתגר) שהוצע לי ע"י
LashonIvrit. וברצוני להודות למילון אבן-שושן שבלעדיו לא הייתי מצליח לכתוב את הרשומה
מחסן מילים:
אץ קוצץ – כינוי ללשון קשה ומסורבלת שיש בה גיבוב מילים
צייקנות – קמצנות
ציימנות – סגפנות
ציף – צמר מרוט ומנופץ
טבעונאי – אדם האוכל אך ורק מזון לא מבושל ולא מעובד מן הצומח
בג – מנת אוכל
חררה – עוגה דקה ועגולה שנאפתה על גחלים
סחיש – ספיח מן הספיח, צמחים שנבטו ועלו מזרעי הצמחים שאף הם לא נזרעו
מדאורייתא – מן התורה
נש – אדם
בורדם – שלשול דם, מחלת מעיים
מרעין בישין – צרות ופגעים
בוקי סריקי – בקבוקים ריקים. בהשאלה – דברי הבל
אושכי בושכי – שתי מילות כישוף שמובנן לפי רש"י, יום ולילה. בהשאלה- קשקוש מילים
מרבק – מקום שכולאים בו בעלי חיים ומפטמים אותם
דברים בעלמא – דברים סתם
דוכי הגלים – קול התנפצות הגלים הגדולים בים
דודקגון – מצולע בן שתים עשרה זוויות
רואותיו – עיניו
יעלת חן – אשה יפה וחיננית
טירפון – שגעון, טרוף הדעת
עדר הקצובות – עדר כבשים המסודרים בשורות ישרות
שכולה אין בהם – אף אחת מהן לא חסרה
פטיש – נושא להערצה
פוזמק – כסות לכף הרגל ולחלק מן השוק
מחלפה – קווצה, מקלעת של שער הראש, צמה
דגול מרבבה – מצוין, נישא, נבחר (מעשרת אלפים)
מזובב – מגובב נקודות שחורות כעין כתמים של זבובים
לדמוך – לשכב, לישון
דפתר – מחברת, פנקס
לדנג – לצפות בדונג
לסוך בשמן – למרוח בשמן
מסוטף – מבוקע, מחוטט, מלא חטטים
עלוט – מוחשך, מוקדר
צרור נקוב – כינוי לארנק שאין בו כסף רב
צלהבת- ברק
מחלצה – בגד פאר, לבוש הדור
אנפילא – נעל גבוהה וחמה
לחודה – מעון נפרד, דירה יחידה שלא בבית משותף
בר-בי-רב – בן בית הרב, בן ישיבה, תלמיד
בירא עמיקתא – באר עמוקה
אגרא רמא – גג גבוה
צעדוד – צעד קטן
בסבס – דיבר בקול בס
גנונית – גינה, גן קטן
איסתרא בלגינא קיש קיש קריא – מטבע (בודדה) בכד קוראת: "קיש קיש"!
החיים שלי (או של אחרים) 