דדלוס ואיקרוס – סיפור לשבת

דדלוס (שם בדוי כמובן, אך סמלי כמובן גם כן) היה ממציא ידוע ומפורסם. לזכותו נרשמו מאות פטנטים והוא היה גם יזם סדרתי שהקים (ומכר) לא מעט חברות הזנק (סטארט-אפ) מצליחות. פעמים רבות הוא כונה בפשטות "הקוסם".
יד ימינו של דדלוס בלא מעט מהמיזמים שלו היה בנו מאשתו השלישית , איקרוס (נדמה לי שזה גם היה שם בדוי). איקרוס אולי לא היה חכם ומוכש כמו אביו, אבל הוא היה מאוד נאמן לו והוא תרם רבות להצלחתו של אביו (ובכך להצלחת כל המשפחה) באמצעות שליטתו הפנומנלית במדיה החברתית.

כידוע לכולם, במאה ה-21 לא פשוט להצליח בעולמנו – מוכשר ככל שתהיה – ללא פרסום עצמי בטיק-טוק, טוויטר, אינסטגרם ואולי אפילו בפייסבוק.

דדלוס, כמו רבים מבני דורו, היה כנראה זקן מדי לכלים האלה ולמרות שהוא הבין את חשיבותם הוא לא באמת ידע איך לנהל אותם והוא סמך על איקרוס בנושא בעיניים עצומות.

כך המשיכו עסקי המשפחה להצליח במשך שנים רבות וזה היה יכול להיות סוף הסיפור, אבל סיפור טוב דורש קונפליקט טוב וכמו כן השמות הבדויים בהם בחרתי מרמזים על אסון העומד להתרחש ואני חייב איכשהו להגיע אליו.

אז מכיוון שאנחנו צריכים קונפליקט… לאט לאט החלה הדרדרות מסוימת בעסקיו של דדלוס. בהתחלה  היא הייתה כמעט בלתי מורגשת ודדלוס מצא נימוקים הגיוניים לכשלונות קטנים או חוסר הצלחה – הקורונה, המשבר הכלכלי, מזג האוויר…

אבל איכשהו גם כשחלפה הקורונה וחברות רבות החלו להתאושש, החברות של דדלוס עדיין נאבקו לשרוד. ולא תמיד הצליחו.

איקרוס נחלץ לעזרתו של אביו ופתח במתקפה תקשורתית בכל הרשתות שהיללה את מעשיו של דדלוס ויותר מכך השמיצה את המתחרים שלדעתו היו האשמים העיקריים בחוסר ההצלחה הזמני. ניכר שיפור מסוים, אבל עדיין לא התרחש מהפך של ממש.

דדלוס קיווה שהעסקים שלו יחזרו למסלולם. אבל בתור יזם וקוסם הוא לא רק קיווה אלא גם פעל. הוא המציא המצאות חדשות, רשם פטנטים נוספים, פתח בשורת שיתופי פעולה עם יזמים אחרים שעבדו בתחומים הדומים לתחומים שלו וכשכל זה לא עזר הוא החליט (לראשונה בחייו  כמעט) לפנות לייעוץ חיצוני.

כשאיקרוס שמע על כך הוא התנגד נמרצות והסביר שדדלוס לא צריך לבזבז את ההון המשפחתי ההולך ומצטמצם על יועצים חיצוניים. כל מה שהעסק צריך הוא קמפיין משולב בעצימות גבוהה בכל הרשתות החברתיות. קמפיין שיעודד קנייה מהעסקים של דדלוס ובמקביל יצמצם את קניית המוצרים מהמתחרים.

איקרוס היה סמוך ובטוח שהוא יצליח לייצר קמפיין כזה בכוחות עצמו, עם רק קצת סיוע חיצוני וקצת יותר מימון חיצוני.

דדלוס היה סקפטי. הוא הכיר את איקרוס שנים רבות (למעשה מאז שאיקרוס נולד!) וידע שהוא בחור מאוד מוכשר, אבל הוא חשש שאיקרוס לוקח את כשרונותיו עד הקצה ובסופו של דבר הקמפיין המתוכנן עלול להזיק לדדלוס ולעסקיו יותר מאשר למתחרים.

הוא הזהיר את איקרוס ואמר: "בני  היקר! היזהר לא להגביה עוף בקמפיינים שלך ברשתות החברתיות! אתה עלול למצוא את עצמך טס קרוב מדי לשמש ולהישרף (או לפחות השעווה שמחזיקה את הכנפיים שלך תימס ואתה תיפול ותתרסק)"

אבל איקרוס, כצפוי, לא הקשיב לעצתו של אביו ופתח בקמפיין אגרסיבי באופן חסר תקדים שהתרומם לגבהים שלא  נודעו קודם לכן עד שבסופו של דבר (גם כן כצפוי) הוא התקרב יותר מדי לשמש, השעווה נמסה והוא התרסק. בדרכו הוא לקח אתו את אביו וכל חברותיו…

מוסר השכל: לא תמיד כדאי להשמיץ ולתקוף במדיה חברתית

שבת שלום!

חלמתי אתמול בלילה על דדלוס ואיקרוס. כשהתעוררתי לא זכרתי כלום מהחלום פרט לגיבוריו והחלטתי לכתוב עליהם סיפור. הפרטים המדוייקים הגיעו רק תוך כדי כתיבה…

והרשומה המומלצת היא – העברית הפרטית של איתמר בן אב"י – בבלוג של שלומית עוזיאל

הנושא החם –  האם אתם משתפים את תחושותיכם ברשתות חברתיות מעבר לכתיבה בבלוג?

במדור השרביט החם הוצע לנו לכתוב על השאלה שבכותרת,  או אם לצטט יותר באריכות:

האם מעבר לכתיבה בבלוגים שאתם כותבים, אתם פעילים ברשת חברתית כזאת או אחרת? יש לכם דף פייסבוק? 
אתם מצייצים בטוויטר?  אתם מעלים תמונות שאתם מצלמים לאינסטגראם' או לחילופין משתמשים במסגרת הזאת לכתיבה כזאת או אחרת?

יש לכם טיקטוק שלשם את מעלים סרטונים או צופים בסרטונים של אחרים?

האם כל אלה מהווים תחליף לבלוג, או שלא?

התשובות שלי די פשוטות:

כן, יש לי עמוד פייסבוק. השימוש שלי בו שונה מאוד מהשימוש שלי בבלוג. בדף הפייסבוק שלי אני בעיקר מפרסם תמונות מטיולים (בעיקר של פרחים). לעיתים אני מפרסם סטטוס קצר – אקטואלי יחסית. שתי דוגמאות:
לפני כמה שנים כשהחזאים הודיעו ש"החורף חזר" ויהיה קר ויירד גשם, צילמתי את עצמי בסנדלים ומכנסיים קצרים ופרסמתי זאת יחד עם ציטוט מהתחזית.

לפני כשבוע פרסמתי אמירה קצרה על המחאה: " אני חושב שלראשונה בהיסטוריה אנרכיסטים מפגינים נגד החלשת מערכת המשפט".

לעיתים אני גם משתף פוסטים של חברים.

הבלוג שלי – כפי שאתם מכירים – הוא שונה לחלוטין. שם אני כותב בעיקר סיפורים הזויים אבל לעיתים גם מחשבות על נושאים אחרים (בזמן האחרון בעיקר בנושאי השרביט החם).

אני לא חושב שמה שאני מפרסם בבלוג מתאים לפייסבוק – לדעתי פייסבוק הוא מקום מתאים לפוסטים קצרים שאין צורך לחזור אליהם.

אני גם לא חושב שמה שאני מפרסם בבלוג מתאים לפייסבוק – לא נראה לי שלאנשים תהיה סבלנות לקרוא את הסיפורים שלי שם.

אין לי טוויטר, לא אינסטגרם ולא טיקטוק. למה? לא יודע. לא באמת יודע בשביל מה הם טובים. כנראה זה קשור לגיל שלי (רמז: עברתי את ה-50 די מזמן), אבל אני חושב שגם לילדים שלי אין טוויטר, אינסטגרם או טיקטוק. למען האמת הם גם לא ממש משתמשים בפייסבוק…

(אבל אחיין שלי מפרסם סרטונים בטיקטוק).

וזהו בעצם… כזה אני.  כמובן זה לא אומר שיש פה איזושהי אמת מוחלטת, לכל אחד מתאימים דברים אחרים.


והרשומה המומלצת היא – אשה עם מרד קטן – בבלוג של שיק

ביכורי קציר חיטים – סיפור לשבת ולשבועות

יותר מכל החגים אהב בכור (שם בדוי כמובן) את חג השבועות.
וזה היה קצת מוזר. אולי אפילו יותר מקצת. בינינו, כמה אנשים יאמרו שהחג האהוב עליהם הוא שבועות?

יש האוהבים את פסח (בגלל האביב), יש שאת פורים (בגלל התחפושות) יש שאוהבים את חנוכה (בגלל הסופגניות, או האש אם הם פירומנים) ואפילו יש אנשים שאוהבים את ראש השנה. אבל שבועות? מה כל כך מיוחד בחג הזה?

להמשיך לקרוא ביכורי קציר חיטים – סיפור לשבת ולשבועות