איה פלוטו – גרסת 2021

פלוטו (שם בדוי) היה כלבלב מכפר שמריהו.

היה לו הכל – כורסא מפנקת מעור אמיתי, הליכון לטיולי אתגר ארוכים, בובת חתול בגודל טבעי המשמיעה קולות יללה אמיתיים כשנושכים אותה, בובת אוגר, בובת עכבר, בובת כלבה ועוד אוסף בובות ענקי, טבח מיוחד שרקח לו את מיטב תבשילי הכלבים היישר מפאריז (כולל מרק עצמות משובח), פיליפינית שתפקידה לקחת אותו לטייל בחצר רחבת הידיים של הבית שבו התגורר ולאסוף את תוצריו, וטרינר צמוד שהיה מגיע לביקורי בית בכל פעם שפלוטו חש לא בטוב, פסיכולוג כלבים מיוחד שהיה מגיע בכל פעם שהוטרינר לא הצליח למצוא מה הסיבה לכך שפלוטו חש לא בטוב וטען שהכל בראש שלו וכמובן בעלת בית בלונדינית מהממת ושמורה היטב שהייתה מפנקת את פלוטו בליטופים ודגדוגים מפעם לפעם (בממוצע אחת לשבוע לרבע שעה) ומכנה אותו "פלוטוניו מתוקי של אמא".

זה טוב ויפה, אבל בעצם נמאס לו לשבת כך לבדו. פלוטו הרגיש בודד. לא עזרו השיחות הארוכות עם הפסיכולוג (לדעתו של פלוטו הפסיכולוג לא באמת הבין אותו וסתם חיקה את נביחותיו. הוא ניסה להסביר זאת לבעלת הבית, אך ללא הצלחה). לא עזרו גם המשחקים בבובות הרבות שעמדו לרשותו ואפילו לא המשחקים עם בעלת הבית – שגם כך הפכו יותר ויותר נדירים.

מה עשה? קרע את החבל הוירטואלי שקשר אותו לבית (הפסיכולוג מזמן אסר לקשור אותו ברצועה כדי לא לגרום לו לטראומה נפשית), נבח הב הב, ניצל הזדמנות שבה שער החצר היה פתוח ונשא את רגליו.

הוא רץ בשבילים, הוא רץ ברחובות, את מי הוא יפגוש? מעניין מאוד!

בכל אופן, לפחות ככה הוא חשב לעצמו. כי מאז שהוא זכר את עצמו בתור גור הוא פגש בעצם רק ארבעה אנשים – בעלת הבית, הפיליפינית, הוטרינר והפסיכולוג. (את הטבח הוא מעולם לא פגש!)

מרחרוחים חטופים של רגליהם של אותם ארבעה אנשים הוא למד כי בעולם יש עוד אנשים ועוד כלבים – ואולי אפילו בעלי חיים מסוגים שמעולם לא ראה ולא הריח. הוא רצה לראות ולהריח את העולם, להכיר ידידים חדשים ואולי אפילו לממש שאיפות רומנטיות מודחקות.

ובאמת, הנה מולו יצור ירקרק משונה, מי יודע מה שם הייצור? עפ"י הכתובת על אחוריו זהו טרקטור ג'ון דיר! (אפילו בכפר שמריהו עובדים בכביש…)

"שלום לך טרקטור!"  ומה התשובה? עונה הטרקטור לפלוטו: "טרררר טרררר"

נבהל פלוטו ונסוג לאחור ואילו הטרקטור התקדם והשפריץ על פלוטו שלנו גל מים עכורים משלולית עמוקה בכביש.

פלוטו נמלא מבוכה והציץ לתוך השלולית.

מתוך השלולית מציצות בו עיניים – של כלב! מה יש שם מתחת למים?

כן, כצפוי מתחת למים נמצאו כמה זחלי יתושים והרבה לכלוך.

פלוטו נסוג מהשלולית – לא כל כך שמח, אבל  בכל זאת – היום יפה, ונדמה לו שהוא רואה נרקיס פורח.

ועל הפרח יושב יצור נהדר – נדמה לו ששם היצור הוא פרפר!

פלוטו רץ בשמחה אל הנרקיס והפרפר ואפו נחבט בעוצמה בעמוד ברזל… מסתבר שהיה מדובר בפסל סביבתי בצורת פרח ופרפר. נראה היה שהפסל לא נפגע כלל, אך אפו של פלוטו כאב מאוד. הביט בפסל נדהם ועצוב וחשב לו –  "מדוע כלבים לא עשויים מברזל? זה עלול לחסוך הרבה כאבים…"

פלוטו נסוג לאחור כואב והמום וכמעט שירד לכביש – אך מי זה שם בא? תושב כפר שמריהו! קורא: "תיזהר אידיוט!" והמרצדס דוהר. נראה מי יגיע יותר מהר! כמובן שהמרצדס השיג, אבל הוא דרבן את פלוטו לרוץ מהר לכיוון הבתים.

חזר לכפר, נכנס למעדנייה. "שלום לך אשה טובה, אפשר אולי לקבל אומצה?"

"טיפש מטופש!" המוכרת עונה "אני מוכרת קוויאר וגבינה מסריחה!"

"אם אין לך כסף – עוף לי מהעיניים! כלב מלוכלך מקומו בסמטאות ירושלים!"

הרימה המוכרת מטאטא ואיימה לעשות שפטים בפלוטו המסכן כשלפתע נכנסה לחנות הפיליפינית שלו!

"פלוטו שלנו! שלום וברכה! חזרת הביתה – איזה שמחה!"

לקחה הפיליפינית את פלוטו חזרה הביתה, רחצה אותו וקראה לטבח שיבשל לו מרק עצמות משובח – כי כבר זמן לאכול ולשכב לישון.

מוסר השכל:  כל כלב בא יומו

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – בר-דרבן הסירה – בבלוג של עננת

העצלנות משתלמת

צילי (שם בדוי) הייתה עדיין גורה צעירה כאשר הוריה שמו לב (בדאגה כמובן, כטבעם של הורים) שהיא שונה מכל אחיה ואחיותיה. בעוד כל אחיה ואחיותיה השתוללו, רצו וקפצו (כמו שמצופה מגורים צעירים), צילי הקפידה לישון הרבה וגם כשהייתה ערה היא הקפידה לעשות הכל לאט. אפילו מאוד לאט. היא הלכה לאט, אכלה לאט ושיחקה לאט מאוד.

בהתחלה ההורים ניסו לדבר איתה כדי להבין מה הבעיה. צילי טענה שאין כל בעיה. היא הדגישה ש"החיפזון מן השטן" וגם "דברי חכמים בנחת נשמעים". היא סיפרה להוריה על הצב שניצח את הארנב והזכירה כי הסבלנות משתלמת.

ההורים קצת כעסו על עצמם מכיוון שהם לימדו אותה את כל הפתגמים האלה וסיפרו לה על הצב והארנב. הם מיהרו (!) לקחת אותה לרופא שבדק אותה היטב במשך זמן רב (רק לחכות עד שהיא תשתעל לקח למעלה מעשר דקות) והגיע למסקנה שהכל בסדר. הוא ציין שהגורה בריאה כמו שור אבל לדעתו קצת עצלנית. הוא גם המליץ לקחת אותה לפסיכולוג גורים ידוע.

הפסיכולוג אבחן מיד שאכן יש בעיה. הוא אמר שהטיפול ייקח זמן רב (במיוחד בהתחשב בכך שבשיחת ההיכרות הצליחה צילי לומר שני משפטים במשך 45 דקות) וגם יעלה הרבה כסף.

בנקודה זאת נקלעו ההורים לדילמה קשה: מצד אחד הם רצו את הטוב ביותר לבתם. מצד שני, לא היה להם כסף. הם אפילו לא היו בטוחים מהו כסף: הם חיו ביער, טיפסו על עצים ואכלו עלים. מאיפה הם יוכלו להשיג כסף?

אבל הם לא היו מוכנים לוותר בקלות. הם ישבו בערב בקרחת היער החביבה עליהם וניסו לטכס עצה – כיצד יוכלו להשיג כסף.
הדיון כמעט הגיע למבוי סתום כאשר אמא של צילי נזכרה שביער צומח עץ בשם המשונה מעט "צרקופיה כסופה". אם העץ הוא כסוף, עליו או פירותיו ודאי עשויים מכסף, או לפחות מכילים כסף, או שווים כסף.

כל המשפחה שיבחה את אמא על חוכמתה הרבה וכולם (פרט לצילי) הסתערו על עץ הצרקופיה במהירות ושמחה מתוך כוונה ברורה לאסוף כמה שיותר עלים ופירות בזמן קצר.

ואכן תוך זמן קצר להדהים ירדה כל המשפחה מהעץ. אבל, באופן מפתיע, במקום לרדת ממנו בצהלות שמחה עמוסים בהרבה פירות ועלים השווים הרבה כסף, הם ירדו בצרחות כאב, בידיים ריקות, מתגרדים בכל גופם.

מסתבר שעל העץ (או למעשה בתוכו) חיו נמלים מרושעות במיוחד. ברגע שמשפחתה של צילי טיפסה על העץ, הנמלים יצאו להגנתו ונשכו את בני המשפחה באופן מכאיב מאוד.

בעוד בני המשפחה מתגלגלים סביב העץ ומנסים להיפטר מהנמלים שנצמדו אליהם, הם שמו לב לצילי שצעדה לאיטה לכיוון העץ. אמא ואבא התחילו לצעוק לכיוונה אזהרות שונות, אבל היא לא שעתה אליהם (תמיד רציתי להשתמש במילה הזאת בסיפור!) והמשיכה באיטיות אך בנחישות לצעוד אל העץ.

אבא של צילי כמעט הצליח לעצור בעדה, אך ברגע האחרון ננשך שוב ע"י נמלה והתקפל בכאב.

צילי טיפסה על העץ ולתדהמת כולם התחילה לאכול (לאט כמובן) מהפירות והעלים של העץ.

לאחר שאכלה ושבעה היא ירדה מהעץ והודיעה לבני המשפחה כי החיפזון מן השטן – כמו הנמלים שעל העץ – אך נראה שהן לא מטרידות את מי שמתייחס לעץ בסבלנות.

מאז ועד היום בני המשפחה של צילי ניגשים לעץ בסבלנות ובאיטיות וידועים בכל העולם כעצלנים.

מוסר השכל: אם החיפזון מהשטן, האיטיות היא ללא ספק מן המלאכים

שבת שלום!

הסיפור מבוסס על עובדות מעניינות: העץ אכן קיים והוא חי בסימביוזה עם נמלים המתגוררות בגזעו וממהרות לתקוף כל מי שמנסה לפגוע בו. אבל העצלנים הולכים על העץ מאוד לאט ובעדינות, כך שהנמלים לא חשות בהם ולא תוקפות אותם.

ניתן לקרוא על העץ, הנמלים והעצלנים כאן (באנגלית).

תודה לעננת שסיפרה לי על העץ המיוחד והיתרון של עצלנים על חיות אחרות בהקשר לעץ זה וסיפקה לי גם קישורים מתאימים.

והרשומה המומלצת היא – Migrating to See the Birds at the Lower Klamath National Wildlife Refuge – בבלוג של Mamma Quail